הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ח' בספר שופטים: גדעון מחסל את מלכי מדיין זבח וצלמונע

תקציר הפרק

גדעון ולוחמיו ממשיכים במבצע למיגור המדיינים שנותרו ורודפים אחרי זבח וצלמונע מלכי מדין. לאחר חציית הירדן פונים גדעון ואנשיו אל שני יישובים סמוכים, סוכות ופנואל. אנשי פנואל ואנשי סוכות מסרבים לסייע לגדעון ולאנשיו, ולא מוכנים לשתף פעולה. גדעון בתגובה מבטיח שהוא יחזור לנקום בהם כאשר זבח וצלמונע יהיו בידו, וכך אכן קורה: גדעון פוגע בזקני סוכות והורג את אנשי העיר פנואל.

אנשי ישראל פונים לגדעון בהצעה להקמת שושלת מלוכה. גדעון מסרב, והפעם לא בגלל צניעותו, כפי שהיה בתחילת הסיפור. לגדעון יש מסר חשוב: "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם; ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם". גדעון טוען שעם ישראל אינו צריך מלך בשר ודם אלא שה' יהיה מלכם, כפי שהיה עד אותם ימים.

לאחר מותו שוב שבים עם ישראל חזר לעשות הרע בעיני ה'.

הפרק המלא

(א) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה.

(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר.

(ג) בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹוקים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וּמַה יָּכֹלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכֶם אָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה.

(ד) וַיָּבֹא גִדְעוֹן הַיַּרְדֵּנָה עֹבֵר הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים וְרֹדְפִים.

(ה) וַיֹּאמֶר לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת תְּנוּ נָא כִּכְּרוֹת לֶחֶם לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי כִּי עֲיֵפִים הֵם וְאָנֹכִי רֹדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן.

(ו) וַיֹּאמֶר שָׂרֵי סֻכּוֹת הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם.

(ז) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן לָכֵן בְּתֵת יְהוָה אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע בְּיָדִי וְדַשְׁתִּי אֶת בְּשַׂרְכֶם אֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים.

(ח) וַיַּעַל מִשָּׁם פְּנוּאֵל וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כָּזֹאת וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי פְנוּאֵל כַּאֲשֶׁר עָנוּ אַנְשֵׁי סֻכּוֹת.

(ט) וַיֹּאמֶר גַּם לְאַנְשֵׁי פְנוּאֵל לֵאמֹר בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם אֶתֹּץ אֶת הַמִּגְדָּל הַזֶּה.

(י) וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף כֹּל הַנּוֹתָרִים מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי קֶדֶם וְהַנֹּפְלִים מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב.

(יא) וַיַּעַל גִּדְעוֹן דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים מִקֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה וַיַּךְ אֶת הַמַּחֲנֶה וְהַמַּחֲנֶה הָיָה בֶטַח.

(יב) וַיָּנוּסוּ זֶבַח וְצַלְמֻנָּע וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּלְכֹּד אֶת שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע וְכָל הַמַּחֲנֶה הֶחֱרִיד.

(יג) וַיָּשָׁב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ מִן הַמִּלְחָמָה מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס.

(יד) וַיִּלְכָּד נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיִּכְתֹּב אֵלָיו אֶת שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת זְקֵנֶיהָ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ.

(טו) וַיָּבֹא אֶל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם.

(טז) וַיִּקַּח אֶת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת.

(יז) וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר.

(יח) וַיֹּאמֶר אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר וַיֹּאמְרוּ כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם אֶחָד כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ.

(יט) וַיֹּאמַר אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם חַי יְהוָה לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם.

(כ) וַיֹּאמֶר לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ קוּם הֲרֹג אוֹתָם וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ כִּי יָרֵא כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר.

(כא) וַיֹּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ וַיָּקָם גִּדְעוֹן וַיַּהֲרֹג אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם.

(כב) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן.

(כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם.

(כד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם.

(כה) וַיֹּאמְרוּ נָתוֹן נִתֵּן וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ.

(כו) וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב לְבַד מִן הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן וּלְבַד מִן הָעֲנָקוֹת אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם.

(כז) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ.

(כח) וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן.

(כט) וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן יוֹאָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ.

(ל) וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ.

(לא) וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ.

(לב) וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו בְּעָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי.

(לג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים.

(לד) וְלֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' אלוקיהֶם הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב.

(לה) וְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן כְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל.

ביאור מילים קשות בפרק

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם - אנשי שבט אפרים טענו כלפי גדעון.

מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ - אנשי שבט אפרים טענו כלפי גדעון, מדוע עשית לנו דבר זה.

לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן - מדוע עשית לנו דבר זה שלא קראת לנו בהתחלה, לפני שהלכת להילחם במדין, ורק אחרי שהתחיל הניצחון קראת לנו.

הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם - הרי הענבים הפחות טובים שבוצרים אותם בסוף עונת הבציר אותם בצרו שבט אפרים.

מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר - הענבים הפחות טובים שבוצרים אותם בסוף עונת הבציר אותם בצרו שבט אפרים  טובים יותר מהבציר של משפחת אביעזר. כלומר: חלקכם במלחמה, כיבוש הגשרים והריגת שרי מדין, גדול יותר מהחלק שלי במלחמה.

רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו - כשגדעון ענה לשבט אפרים נחלש כעסם על גדעון.

הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ - האם זה כאילו שכבר הצלחת ללכוד את זבח וצלמנע.

כִּי נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם - האם זה כאילו שכבר הצלחת ללכוד את זבח וצלמנע, שאנחנו ניתן לחיילים שלך לחם. איננו מאמינים שתצליח ללכוד את זבח וצלמונע, וכל עוד שהם אינם בידך ממש, לא ניתן לחם לחייליך.

וְכָל הַמַּחֲנֶה הֶחֱרִיד - וכל המחנה של מדין היה בחרדה משום שגדעון הפתיע אותם.

כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם אֶחָד - זבח וצלמנע ענו לגדעון הם כל כך דומים לך עד שאתם נראים כאילו שאתם אותו אדם.

כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ - והם נראו כאילו היו בני המלך, כמו שגם אתה נראה אדם חשוב.

וַיֹּאמַר גדעון - אמר לזבח וצלמנע: אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם - האנשים שהרגתם הם האחים שלי, הם בני אמא שלי.

לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם - אני לא אמלוך עליכם, וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם - וגם בני לא ימלוך עליכם. ה' ימשול בכם.

פירושים מעניינים של פרשנים

בטעם סירובם של אנשי סוכות לתת לגדעון לחם, מצאנו מחלוקת בפרשנים. רלב"ג כתב שהיה זה מרוע ליבם. המלבי"ם כתב שאנשי סוכות חששו שאם הם יעזרו לגדעון והוא בסוף יפסיד במלחמה, יבואו המדינים ויתנקמו בהם.

מלבי"ם: הנביא מספר שלא רק שגדעון לא רדף אחרי השררה, אלא הוא גם היה שונא בצע, ולמרות שהגיע לו חצי מהשלל, הוא לקח הרבה פחות מכך וזאת גם רק לאחר שהוא שאל את בני ישראל.

מלבי"ם: הנביא מציין שבני ישראל ייחסו את הניצחון לגדעון ולא לה' ומשום כך הם לא הרגישו צורך להמשיך ולעבוד את ה'. אולם, מאחר שגדעון רב עם הבעל (כמו שמצוין כאן בפסוק את מקור שמו של גדעון), ובני ישראל רצו לעבוד את הבעל, הם גם לא החזיקו טובה לגדעון והרגו את צאצאיו.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

ויעש אותו גדעון לאפוד - אמר ר' שמעון בן לקיש: שלושה הם שנאמר בהם בשיבה טובה. אברהם ושווה לו, דוד ושווה לו, גדעון ולא שווה לו, שנאמר: ויעש אותו גדעון לאפוד ויהי למכשול.

ולמה עשה אפוד? לפי (יב) שמנשה לא היה באבני אפוד כי אם אפרים ולא היה לו מזל, לפיכך עשאו. ואע"פ שעשאו לשם שמים היה למכשול לכל ישראל, שכשלו בו וסברו דבר אחר הוא, ואמרו: לשם טעות נתכוון ותקנו.

ולפי שלא היה שבטו באפוד, לא היה לו מזל באותו אפוד ובאותו תיקון.

וישימו להם בעל ברית לאלהים - זה זבוב בעל עקרון. מלמד, שכל אחד ואחד היה עושה יראתו ומניחה בכיסו, כיון שזוכרה מוציאה מתוך כיסו ומחבקה ומנשקה.

ולא זכרו בני ישראל את ה' - למה? שלא עשו חסד עם בית ירובעל, הוי אילו עשו חסד עם בית ירובעל זכרו את ה', הוי כל מי שהוא עושה חסד כאלו מודה בכל הנסים שעשה הקב"ה מיום שיצאו ישראל ממצרים, וכל מי שאינו עושה חסד כאילו כופר.

לפרקים קודמים