תפוח בדבש: הסוד המפתיע שמסתתר מאחורי מנהג טבילת התפוח בדבש

כשטובלים את התפוח בדבש, כדאי לחשוב על כך שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה; זו התכלית של הדבש, לעורר אותנו להתפלל על כך.

אלא שיש ענין חשוב עוד יותר. התפוח! כי התפוח מזכיר לנו את הבורא, את המלך!

התפוח?! מזכיר לנו את המלך?

בהחלט. כי כיצד יתכן דבר כזה? האם אתה יכול לייצר תפוח? האם חברת ’דופונט‘ (חברת הכימיקלים הגדולה בעולם) מסוגלת לייצר תפוח? האם אי פעם הם יהיו מסוגלים לכך? לעולם לא! גם לא בעוד מיליון שנה!

התפוח כולל בתוכו כל כך הרבה חכמה, תחכום ותכנון, שלעולם לא יהיה להם מספיק ידע כדי לייצר ולו פרי אחד.

הם לעולם לא יצליחו לשחזר את המכשור הדרוש לכך, ולא משנה כמה הם ינסו.

התחלה חדשה

אז בעוד כולם עסוקים באמירת ה“יהי רצון“, תוסיף אתה מחשבה נוספת: ”ראה את הנס הגדול הזה שמונח כאן על השולחן!“

בתפוח קיימת תופעה מדהימה מאין כמותה – הוא עטוף בציפוי שעוותי-פלסטי דק ביותר. מצד אחד הציפוי אינו קשה מדי, וכך השיניים מסוגלות לנגוס בו, אך מצד שני הוא חזק דיו כדי להגין על הפרי במשך זמן רב - לא רק במהלך החודשים הרבים שבהם הוא תלוי על העץ, אלא גם זמן רב לאחר שהוא נקטף. אם לא חותכים את התפוח, הוא ישאר טרי על השולחן במשך ימים. זהו מזון שעטוף בציפוי שמגן עליו, ובבוא הזמן ניתן לאוכלו יחד עם הציפוי!

מי שמבין שיום הולדת העולם הוא היום שבו יש להביט בבריאה ולהמליך את הבורא, יודע שהתפוח הינו דוגמא אחת בלבד מתוך מיליונים. הוא יודע ש“גדלו וטובו מלא עולם“ - חכמת הבורא יתברך ממלאת את העולם כולו;

הבריאה מתפקעת מרוב שהיא מעידה על המלך, וכך הוא מכין את דעתו לשנה מוצלחת של הכרזת: ”ה‘ מלך“.

(צילום: shutterstock)

מלך רב חסד

אבל טרם סיימנו, כי כעת אנחנו מגיעים לבחינה השניה של מלכות ה‘. הבחינה הראשונה היא ”גדלו“ - חכמתו, ש“מלא עולם“ - שניכר בכל פרט בבריאה. זה החלק הראשון של ”ה‘ מלך“. אבל ישנם שני דברים שהם ”מלא עולם“ - לאחר החכמה, הדבר השני שהבריאה זועקת הוא ”טובו“ - חסדו של הבורא יתברך. בכל מקום שאליו פונים, בכל פרט ופרט בבריאה, ניתן לראות לא רק את גדולת הבורא, אלא גם את טובו.

אכן, יתכן ולא תמיד הדבר גלוי לעין. אנשים שואלים, מדוע יש צורך בנחשים? מדוע יש צורך בדבורים? בוודאי שהדבורים הם חסד ה‘. בוודאי שהנחשים נכללים ב“טובו“.

יום אחד נעסוק גם בזה. הדבר נכון גם לגבי הבואשים. הבואשים הם גם כן ”טובו“. אלא שלוקח זמן להסביר את הכל.

נדרשת בחינה

לכן מצוה עלינו החובות הלבבות בשער הבחינה, להקדיש זמן לבחון וללמוד את כל התופעות בבריאה. מי שמביט על העולם במבט של פרה, לא יגיע מדי רחוק.

צריך דעת כדי לגלות לא רק את הבחינה של חכמת הבורא, את התכליתיות שלו, אלא גם את טובו וחסדו. וגם אם לפעמים איננו מסוגלים להסביר זאת כאן ועכשיו, הרי שככל שאנחנו מתבגרים ומחכימים, ככל שיכולת החשיבה והתפיסה שלנו מתחדדת, אנחנו נבחין בכך.

אבל לכל הפחות עלינו להחדיר את היסוד הזה אל תוך הראש. לזה נועד ראש השנה - כדי ליצור ראש מלא ביסודות. והיסוד הזה הוא יסוד חשוב - מלבד היותו של השי“ת מלך רב חכמה, הוא גם מלך רב חסד. התפוח המונח לפניך לא נועד רק להעיד על מי שעיצב אותו, אלא אף להעיד שחלק מעיצוב-העל של העולם הוא, שתפוחים הם טובים למאכל! זו הסיבה שכאשר התפוח נהיה בשל, הוא מרפה את אחיזתו מהעץ ונושר.

מדוע התפוחים לא נשארים על העץ? שהציפורים יעלו ויאכלו אותם. לא! התפוח נושר משום שבני אדם אינם מסוגלים לעוף. עץ התפוחים מלמד אותנו אפוא, שתכליתו של התפוח היא שהוא ינשור כדי שנוכל לאכול אותו. מלך הבריאה רוצה שלא רק נתפעל מהתפוח אלא שגם נהנה ממנו, ולכן הוא ברא אותו כך שהוא יפול מהעץ.

(צילום: shutterstock)

מה שניוטון לא גילה

מספרים שכאשר ניוטון ישב בצילו של עץ תפוחים, נפל לו תפוח על הראש, והוא החל לחשוב: ”רגע, מדוע התפוח נפל כלפי מטה ולא כלפי מעלה?“ הוא היה גוי חכם; הוא חשב לעצמו - למה זה לא נפל כלפי מעלה? וכך הוא גילה את החוק ששמו ’כח המשיכה‘. כדור הארץ גדול יותר מהתפוח, ולכן הוא מושך אליו את התפוח. הו! חכמה עצומה ביותר!

אבל ניוטון עצר מוקדם מדי! היה לו לגלות את החוק ששמו ”טובו“! היה לו לשאול: ”מדוע התפוח בכלל נשר? למה שהוא לא ישאר על העץ? מדוע הענפים אינם נושרים? גם העלים אינם נושרים עד שמגיע הסתיו. למה שהתפוח ינשור כשהוא נהיה בשל?

”למה הוא לא נשר כשהוא עוד היה ירוק, טרם הספיק להתבשל? התפוח המתין עד שהוא יהיה בשל ומתוק ורך, ואז הוא נפל מעצמו. הו! זה בגלל שה‘ ברא את העולם הזה כדי שנבחין בטובו, כדי שנטעם מחסדו ונשיג הכרה יותר ויותר גדולה במלך שברא הכל בשבילנו“.

הבצל מדבר

אילו ניוטון היה מגלה את התגלית הזו, הוא היה הופך לאדם גדול. אבל הוא לא היה גדול מספיק בשביל זה. אמנם הוא גילה את החוק של כח המשיכה, אבל את החוק של ”חֶסֶד ה‘ מָלאָה הָאָרֶץ“ (תהילים לג, ה) - את זה הוא לא גילה.

אבל עלינו מוטל כן לגלות את זה! ולא רק בתפוחים! גם בבצלים! שאל אותי מישהו - צחקתי כששמעתי את השאלה הזו - אבל זוהי שאלה חשובה: ”מדוע ברא ה‘ בצלים?“ שאל האיש. ”מי צריך אותם בכלל?“

והתשובה היא - כי הם טעימים. כשאני הולך ברחוב ועובר על יד חנות, שלידה מונח שק של בצלים, אני מתרגש! אה! בצלים! הם כל כך מוסיפים לכל מיני תבשילים, וכן למאכלים נוספים. מה היינו עושים בלי בצלים?! העולם שלנו לא היה עולם בלעדיהם!

אז לשם מה אנחנו זקוקים לבצלים? כדי שיהיה לנו עוד חפץ שיסייע לנו להכריז שה‘ הוא המלך! מעולם לא שמעתם דיבורים כאלה? אז טוב שהגעתם לכאן הערב. הבצלים נבראו בשביל ”ה‘ מלך“!

מחשבות של תשליך

כך גם הדגים. אנחנו לא רק מביטים בדגים שבמים או באקווריום ומתפעלים. אנחנו גם אוכלים אותם. לכן, כשמגיע הזמן לאמירת תשליך, אני מתרגש. רוצים לדעת למה? כי אני חושב: ”תראה מה ה‘ עושה למעננו! הדגים בים נפגשים ללא שום שדכנים. הם פרים ורבים בים. ומדוע? יש לכך תכלית אחת: כדי שיהיו לנו עוד דגים לאכול“. על זה אני חושב בעת אמירת תשליך. ”איזה נס הוא זה, שהדגים נפגשים במעמקי הים ומולידים עוד דגים. איזה נפלאות הבורא וחסד ה‘“. צריך להתפעל מהענין הזה.

ולא צריך לחכות לתשליך. כשעוברים על יד חנות הדגים ורואים דגים בחלון הראווה, זוהי הזדמנות טובה לעצור ולהתבונן. הדגים האלה שאתה רואה לא נוצרו בחנות; הם הגיעו מהים. אז כשאתה עובר על יד חנות דגים בערב שבת ורואה דגים גדולים ועסיסיים - קרפיון גדול, סלמון גדול, פורל גדול, עצור לחצי שניה והבט בהם. אה!

איזה פלא גדול, שבאמצע הים הדגים נפגשו והולידו פירות כל כך טעימים, כדי שאנשים יתענגו עליהם ויעריכו את חסד ה‘.

אה! ולזה נועדה השבת! לכן נהגו כל בית ישראל לאכול דגים בשבת. דגים הם תענוג. זהו חלק משמחת השבת, כדי ללמוד את חסד ה‘.

מעבודה לעבודה

וזה מביא אותנו ללוח השנה הנוכחי. השנה, כאשר ראש השנה חל בסמוך לשבת, יש לנו הזדמנות מיוחדת. יש אנשים שמתלוננים על כך. התקשר אלי יהודי ותינה בפני: ”מה אני אעשה שלושה ימים ברציפות?“ הוא טוען שהוא מרגיש כאדם הסובל מ‘קדחת הבקתה‘ (כינוי לתופעות רגשיות ונפשיות העשויות להופיע עקב בדידות מתמשכת), כאילו הוא נמצא במצור בן שלושה ימים.

אך לא! בדיוק להיפך! כשראש השנה חל כך - זוהי זכות מיוחדת! יש בזה ברכה מיוחדת, כי זוהי הזדמנות לקחת את היסודות של ראש השנה, ולהיכנס מיד אל קדושת השבת. ביכולתנו לקחת את כל העבודה שהשקענו בראש השנה - זה מה שלמדנו היום, שזוהי עבודה - את כל עבודת שינוי הדעת שלנו, ולהתחיל מיד ליישם אותה.

(צילום: shutterstock)

השבת הראשונה

אנחנו יכולים להתחיל מיד בעבודה, כי השבת נועדה אף היא לזיכרון, שהרי היא ”זכר למעשה בראשית“ - תכליתה של השבת היא לזכור שהעולם נברא יש מאין.

כפי שבראש השנה אנחנו אומרים: ”היום הרת עולם“ - היום הוא יום ההולדת של העולם, שכן בראש השנה הקב“ה ברא את העולם ונעשה מלך - כך שמחת השבת נועדה אף היא להעלות על נס את בריאת העולם. שבת הוא יום מיוחד שחל פעם בשבוע, שנועד לחזק ולקבע את הראש הֶחָדָש לו זכינו בראש השנה, וזו עבודתנו בשבת.

בשבת אנחנו מזכירים לעצמנו שקודם בריאת העולם לא היה דבר - ”אין“. רק הקב“ה לבדו היה קיים, וכשהוא אמר ”יהי“, הוא היווה את הכל. אז הוא נעשה מלך, כי הבריאה, שהיא ”חכמה עמוקה שאין בה קץ“ (עי‘ רמב“ם פ“ב מהלכות דעות ה“ג), היא זו שמכריזה עליו כמלך. נמצא ששבת הוא זמן של מלכות ה‘.

תענוג של הצלחה

אתה יושב על יד השולחן בשבת ומתענג על הצ‘ולנט. איזה טעם נפלא! אבל אל תחשוב שזה גשמיות. זה כולו רוחניות! ”טועמיה חיים זכו“ - פירוש, חיי העולם הבא.

איזו אמירה מדהימה. יושב לו אדם - הוא לא מתענה, לא מתפלל, וגם לא אומר תהילים או לומד גמרא. הוא יושב ואוכל מאכלי שבת טעימים להפליא, ובזה הוא זוכה לחיי עולם הבא! כיצד זה יתכן? כי הוא ממלא את תפקידו, הוא לומד את היסוד הגדול של ”גדלו וטובו מלא עולם“, של הכרת מלכות ה‘ באמצעות בריותיו.

אבל לא רק על ידי ראיה. החלות אמנם יפות כל כך; הן מהוות ביטוי כל כך מעודן של חכמת הבורא - חבל שצריך לאכול אותם. אבל למעשה, זה לא חבל בכלל, כי על ידי אכילתם אנחנו בולעים את היסוד הזה. היסוד של ”גדלו וטובו מלא עולם“ חודר אל תוכנו יחד עם המאכלים המשובחים.

שינה של הצלחה

לא רק הצ‘ולנט והחלה; גם השינה בשבת. אמנם אני לא ממליץ לבלות את כל השבת במיטה, אבל שינה בשבת תענוג - תנומה של חצי שעה בשבת בצהריים היא תענוג.

שינה טובה היא דבר מענג יותר מהמאכלים המשובחים ביותר. אתה קם מהשינה רענן, ואתה מרגיש אדם חדש. ומי הפך את השינה למענגת כל כך? בורא העולם.

כמו ראש השנה, גם השבת מלמדת אותנו את שניְ היסודות: העולם נברא על ידי מעצב-על. ”וַיַרא אֱֹלקִים אֶת כָל אֲשֶר עָשָה“ - הוא ברא הכל בחכמתו. כן, זהו היסוד הראשון - ”אֶתּ כָל אֲשֶר עָשָה“. אבל מיד בעקבותיו של יסוד זה מגיע היסוד השני: ”והִנֵה טֹוב מאֹד“ (בראשית א, לא). לא רק ”טוב“, אלא ”טוב מאוד“!

ואם ה‘ אומר שזה טוב מאוד, עלינו להאמין לו. זהו עולם טוב מאוד! וכשחושבים מחשבה זו, זוהי ”שבתדיק מחשבה“ (מחשבה שבתית); זו התחלה נפלאה לשנה חדשה. זהו קיום של הקבלה שקיבלנו על עצמנו בראש השנה.

ההתחלה המעולה ביותר

אם לסכם את מה שדיברנו, ראש השנה הוא יום שבו אנו מכינים את הלך המחשבות שלנו, על מנת שנהיה מוכנים לקראת השנה החדשה. כמובן שכל אחד ואחד עסוק גם במחשבותיו שלו. כל אחד חושב על השנה הטובה שהוא מבקש עליה. האחד מבקש פרנסה, השני בריאות איתנה, והשלישי מתפלל על השידוכים של ילדיו. מה הבעיה? אין שום בעיה בלחשוב על כל הדברים הללו. אולם המטרה העיקרית של ראש השנה היא לחזור בתשובה בדעת שלנו; לשוב לכל יסודות האמת. לשוב לעיקרי התורה היסודיים נזדקק להם במהלך השנה. אנחנו מוכרחים לשוב לזה. ולכן התפקיד הראשי המוטל עלינו בראש השנה הוא לבנות את הדעת הזו בקרבנו. וכשיש לנו את ההזדמנות לחַיֹות את התפקיד הזה, מיד בסמוך לראש השנה, הרי שזוהי ההתחלה המעולה ביותר לשנה החדשה.