"אבא שלי הכין כרכרה לשאה הפרסי, ואני מכין 'היכל-מרכבה' לבורא העולם"

האישה שהגיעה לפתיחת אחת מתערוכותיו של האמן יוסף זקריה בשנות ה-90 נראתה נלהבת. היא הסתובבה בין קירות התערוכה, כשהיא סוקרת במבטה את היצירות המושקעות, מרגישה חיבור עמוק לכל אחת מהן. בסיומו של הסיור היא ביקשה לראות את האמן, וכשהופיע זקריה היא נדהמה: "לא ייתכן שאתה האמן, אתה הרי דתי".

זקריה מספר לנו את הדברים כשחיוך משועשע על שפתיו. "דווקא המשפט הזה חיזק אותי מאוד ונתן לי כוח", הוא אומר, "ידעתי שעשר שנים קודם לכן גם אני הייתי במקום שלה, ועצם העובדה שאני מוגדר בפיה כדתי, חיזקה אותי מאוד".

זקריה הוא צורף ואמן בעל שם עולמי שרואה לעצמו שליחות מיוחדת לצייר ציורים בעלי מהות ומשמעות, שמעבירים מסר ומחברים את הלב לאבא שבשמיים. אבל מסתבר שלא תמיד הוא היה כזה, והתהליך שעבר עליו היה לא פחות ממרתק.

ילדות של אומנות

"נולדתי בטהראן בשנות ה-60, אל תוך עולם של זהב, אבנים יקרות ומלאכת יד עדינה", מספר זקריה על שנות ילדותו. "הבית בו התגוררתי היה מעין סדנה שבה הכל אפשרי. אבי, אמן צורף בעל שם, העביר לי את אהבתו לאומנות עוד בטרם שלמדתי לדבר. הזיכרונות שלי משנות הילדות מלאים בצלילים של פטישים על סדן, בריח המתכת החמה ובברק האור הנשבר באבנים המנצנצות.

"בכל יום, מוקדם בבוקר, יצאתי יחד עם אבא להליכה מהבית אל הסדנה שלו, וחזרנו הביתה רק לקראת הערב, אז אכלנו יחד עם בני המשפחה, וחזרנו שוב לעבוד בסדנה עד שעה מאוחרת. אבי עשה עבודות נהדרות עבור בית המלוכה, ועוד עבודות מרשימות מאוד ללקוחות יוקרתיים. עד היום אני זוכר את הדגם של הכרכרה המלכותית שהוא ייצר עבור השאה הפרסי, שהייתה עדיין בתהליך יצירה באותה עת. אבא ועובדיו הכינו שני עותקים של הכרכרה מזהב טהור ושיבצו עליה את האבנים היפות ביותר. עבור ילד צעיר הייתה הכרכרה יצירת מופת, והסדנה ממלכה מופלאה", הוא מספר.

זקריה עלה עם משפחתו לארץ בשנות ה-70, ובשנת 1985, לאחר שסיים את שירותו הצבאי, החל את דרכו העצמאית כצורף. "את הסטודיו הראשון שלי פתחתי ברחוב בן יהודה", הוא מספר, "עם הרבה שאפתנות ומוטיבציה, כשאני מייצר יצירות אומנות בכל קנה מידה מ-4 מילימטרים ועד 4000 מ"ר".

גם כיום אתה ממשיך לעסוק בכך?

"בהחלט כן, גם היום, ארבעים שנה לאחר הקמת הסטודיו הראשון אני ממשיך לייצר עולם שלם באמצעות חומרים שונים ומגוונים. החל מצורפות עדינה, דרך עיצוב כלים יהודיים ועד לפרויקטים אמנותיים רחבי היקף, כאשר אני משלב כל הזמן בין מסורות עתיקות לבין שפה עיצובית עכשווית. כל יצירה שלי היא ביטוי של חקר מתמיד, של חיבור בין החומר לרוח ושל רצון להעביר מסרים עמוקים בצורה ויזואלית מרתקת. מבחינתי כל האמצעים כשרים לשם כך: פיסול, נפחות, מסגרות, נייר, קנבס, כל החומרים האפשריים באים לידי ביטוי בצורה כזו או אחרת".

יצירות עם מסר

אבל הדבר העיקרי שמאפיין את עבודותיו של זקריה הוא העובדה שמאחורי כל אחת מהן מסתתרים מסר ומשמעות. כפי שניתן לראות בתערוכה הייחודית שהוא מציג בימים אלו ב'גלריית המקלט' בירושלים.

"אתן לכך דוגמה מהתערוכה", הוא אומר, "אם יש מצווה לנענע את הלולב 72 פעמים בכל יום בימי חג סוכות, אני רוצה לצייר לא רק את הלולב, אלא את כל המשמעות של הטקס הזה, שיש בו סודות עמוקים. זו הסיבה שיצרתי ארבעה מינים בתוך צלחת מקליפת לוויין שפונה לכיוונים השונים, ויוצרת מעין שדה מגנטי רוחני. כל המשמעות ביצירה הזו הפכה להיות עמוקה.

"כך גם היה כשיצרתי דגם המסמל את מצוות תפילין, בחרתי ליצור אותו כמו מכשירי קשר שדרכם מתקשר האדם עם בוראו, כל פרט ביצירה מחושב, לכל דבר יש משמעות, רעיון וחיבור. כך מי שרואה את יצירת התפילין מרגיש במוחש איך שהפעולה החיצונית כביכול שהוא עושה משפיעה ומושכת אליו את השפע הפנימי. את הציצית בחרתי לייצר כמו שריון קשקשים של אבירים, וכך עוד ציורים נוספים באותו סגנון. אני לגמרי מאמין שאחרי שאדם רואה כאלו מיצגים, התפילה שלו נראית אחרת, וגם החיבור הרבה יותר עמוק".

אתה מייעד את היצירות שלך גם לאנשים שאינם באים מהעולם הדתי?

"בוודאי שכן. היצירות שלי פונות לקהל רחב, גם לאנשים שאינם דתיים, כיוון שמטרתן היא לעורר מחשבה וסקרנות, ולא להטיף או להכתיב תפיסה מסוימת. אני מאמין כי האמנות אמורה להזמין את הצופה לשותפות פעילה, לעודד אותו לחקור ולגלות משמעויות חדשות".

לפקוח עיניים

אבל בראש כל יצירותיו של זקריה יש את דגם המרכבה שהוא משתמש בו רבות, וחש כלפיו חיבור מיוחד. "זה התחיל מכך שכבר מאז שהייתי ילד התעניינתי בניווט", מסביר זקריה. "זה ריתק אותי לא רק בארץ ובים, אלא גם בגרמי השמיים. הייתי מתבונן בהם הרבה ומרגיש שהם ממש נפתחים לקראתי. בסופו של דבר זה עורר אצלי לא מעט שאלות אמוניות, וכך התחלתי לעיין בספרי קודש ולמצוא ספרים שונים שמדברים בדיוק על העולמות האלו, והדבר המרתק ביותר הוא שגיליתי שכל מה שכיום המדענים יודעים וגילו, כבר נכתב בספרי הקודש שלנו".

באותם ימים החל החיבור המיוחד שלו מספר יצירה עם הרב אליהו עזרד לדגם המרכבה, מה שהוביל אותו ליצירת 'דגם בית כנסת היכל המרכבה' שאותו הוא ייצר מתוך תהליך של מסע מרתק של גילוי, שבו כל פרט נבחר בקפידה כדי לשקף את המשמעות הרוחנית והעמוקה של המבנה. לכל פריט בבית הכנסת יש משמעות, על הכל יש חשיבה, והשקעה עצומה בארכיטקטורה של המבנה.

"ייצרתי את בית הכנסת בתחילה כמו דגם אומנותי, אך כעת ברור לי שהוא גם יקום במקום כלשהו בארץ, ואני במגעים עם כמה וכמה רשויות שמעוניינות שהמבנה האמנותי והייחודי הזה יוקם בשטחן", הוא אומר.

זקריה מדגיש: "אני מאמין שכל אדם וגם האמן הוא שליח של בורא עולם כדי להעביר את המסרים שלו, וככל שהוא מתבונן סביבו יותר על הטבע כך המסרים יהיו יותר מדויקים וברורים. בסייעתא דשמיא אני יכול לציין כי מאז שהתקרבתי לתורה ומצוות לא יצרתי אפילו יצירה אחת ללא מהות. תמיד נלוות ליצירות שלי אמירות מסוימות, ויש מסר שאני משתדל להעביר.

"אפילו יצירה פשוטה שעשיתי בהיסח הדעת, כמו פיסת זכוכית רומית שאספתי מחוף הים או אבן כורכר שעטפתי בזהב טהור, באות להעביר מסר: 'חבר'ה, תתבוננו במעשי הבריאה של בורא עולם, תראו איך חול ים ורוחות פיסלו והפכו את חומרי הגלם האלו לדברים מדהימים כל כך. פשוט תפקחו עיניים ותראו את עולמו המרהיב של הבורא".