"זעקתי: 'אני לא רוצה לחלל שבתות וחגים', ואחרי תשעה חודשים ארע הנס"

כולנו יודעים את כוחן העצום של תפילות ראש השנה, אך לפעמים יש מקרים שמחדדים זאת עד כדי צמרמורת. כזה הוא סיפורם של שני תורמי כליה מנתיבות, אשר משתפים בו את קוראי הידברות ערב ראש השנה.

סיפורם מתחיל עם תרומתו של מנדי וייס המלמד בתלמוד תורה. וייס החליט לתרום כליה, ובימים שבהם נעדר מעבודתו מילא את מקומו הרב אלחנן שלו, המוסר בקביעות שיעור בדף היומי בעיר.

הרב שלו מעולם לא חשב על כך שיתרום כליה, אך מאז שוייס תרם, הוא שמע ממנו שוב ושוב על הנושא, כאשר וייס מנסה לעורר כמה שיותר אנשים סביבו באפשרות לתרום ולהציל חיים. בראש השנה תש"פ זה הגיע גם אליו.

"לא רוצה לחלל שבתות וחגים"

הרב שלו נזכר באותה סיטואציה כשהוא מספר: "זה היה אחרי תפילת מוסף של ראש השנה, כשמנדי ניגש אליי ושאל בפשטות: 'מה עם קבלה טובה לשנה החדשה? אולי תתרום כליה?' אני רק חייכתי בתגובה, מודע לכך שבימים חשובים אלו מן הראוי להתייחס בכבוד לכל אחד, גם למי שמציע לך הצעה שאינה רלוונטית. אבל מנדי לא ויתר: 'מה כבר ביקשתי? בסך הכל בדיקת דם קטנה'. היה לי קשה לסרב לבקשה כל כך קטנה וצנועה, אז נתתי את אישורי.

"יום למחרת, בצום גדליה, מצאתי את עצמי רץ לקופת חולים כדי לעבור בדיקות דם, כפי שהתחייבתי בראש השנה, ומשם הדברים התגלגלו במהירות שאפילו אני לא שיערתי. הבדיקות הועברו למתנת חיים, ובתוך זמן קצר נאמר לי שברמה העקרונית יש לי סיכוי לתרום, ואני יכול להתקדם".

כידוע, בתרומת כליה, נדרש תהליך ממושך בו מוודאים את בריאותו המוחלטת של כל תורם פוטנציאלי טרם התרומה, מה שבמקרה של הרב שלו נמשך כתשעה חודשים, מאחר שהקורונה התפרצה באמצע וגרמה לדחיית הניתוח. לקראת חודש תמוז של אותה שנה תרם הרב שלו את כלייתו ליהודי המתגורר באשקלון, ואז התברר סיפור מצמרר ומפתיע.

"הגעתי לבקר את הרב שלו אחרי הניתוח", משתף וייס, "ויחד הלכנו אל חדרו של המושתל. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הם נפגשו, והמפגש היה מרגש עד דמעות.

אחרי הבכי וההיכרות הראשונית ביקש המושתל לשתף את וייס והרב שלו במה שעבר עליו. בין היתר הוא ציין שבראש השנה האחרון הוא היה חייב להגיע לטיפולי דיאליזה בבית החולים, אך החליט באופן עקרוני שהוא לא מחלל את השבת. בדרך הלוך זה לא היה נורא, אבל בדרך חזור, כשהוא מותש וסחוט אחרי הטיפול, הוא כמעט קרס.

"פסעתי בקצב איטי – פסיעה אחרי פסיעה, כך לאורך שישה קילומטרים", הוא תיאר. "כשהגעתי הביתה הסתבר שהגיע זמן תפילת מנחה, אז במקום לעלות ולנוח, המשכתי לבית הכנסת, ובכיתי בתפילה כמו שלא בכיתי בימי חיי: 'בורא עולם, אני לא רוצה לחלל שבתות וחגים, אני רוצה להיות בריא לכבודך, למענך ובשבילך. אנא, תמצא לי תורם". הוא המשיך ותיאר את התפילה העזה שפרצה מליבו, וסיים בהתרגשות: "זה שאנחנו נמצאים כאן היום זה לא מקרי, הקב"ה שמע את התפילה שלי".

וייס והרב שלו שמעו את הדברים כשהם המומים, ואז הם שיתפו את היהודי היקר ששכב מולם בעובדה שלא ידועה לו – כל התרומה החלה בעקבות שיחה של וייס עם הרב שלו בראש השנה, ממש באותן שעות בהן הוא העתיר בתפילה שבקעה שערי שמיים. בורא עולם אכן שמע את תפילתו והעניק לו מתנת חיים.