אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ: כל מה שלא ידעתם על הפיוט שפותח שערי שמים

הפיוט "אבינו מלכנו" הוא אחת התפילות המרכזיות והמוכרות ביותר ביהדות, הנאמרת בעיקר בעשרת ימי תשובה ובתעניות. היא מביעה תחינה, בקשה וסליחה כלפי האל, תוך שילוב של שני תארים מרכזיים: אבינו – כמסמל את הקרבה והחמלה האלוקית, ומלכנו – כמייצג את הכוח והסמכות האלוקית. הפיוט, המורכב משורות פתיחה זהות, משקף את התלות המוחלטת של האדם באל ומבטא את ההכרה בכך שאין לנו מלך זולת ה'.

זהות המחבר ומועד חיבור הפיוט

מקורו של הפיוט "אבינו מלכנו" מוערך בתקופת התנאים.

הפיוט מוזכר לראשונה בתלמוד, כאשר רבי עקיבא אומר אותו בעת תפילה לגשם בעקבות בצורת קשה. החכמים באותה תקופה גזרו תענית ציבור, אך התפילות לא נענו, עד שרבי עקיבא התפלל "אבינו מלכנו חטאנו לפניך", ואז ירדו גשמים.

תפילה זו שימשה כבסיס לתפילה שנוספה לאחר מכן על ידי דורות של חכמים, והפכה לתפילת קבע בעשרת ימי תשובה ובתעניות: "וכשראו הדור שנענה באותה תפילה, הוסיפו עליו דברי בקשות ותחנונים, וקבעום לעשרת ימי תשובה" (כל בו, סימן סד, דין ראש השנה וסדר תפילה).

לעומת זאת, יש המייחסים את תיקון התפילה עצמה לרבי עקיבא: "שהוא נתייסד מפי ר' עקיבא כנגד ברכות אמצעיות של שמונה עשרה" (הרב מרדכי יפה, לבוש החור, סי׳ תקפד, סעיף א').

מקומו בסידור התפילה

הפיוט "אבינו מלכנו" מופיע בסידורי התפילה היהודיים ונתפס כתפילה מרכזית בעשרת ימי תשובה, החל מראש השנה ועד יום הכיפורים. בנוסחים השונים ישנם שינויים מסוימים בנוגע למתי נאמר הפיוט, אך ברוב הקהילות, תפילה זו נאמרת בתפילות שחרית ומנחה מיד לאחר חזרת הש"ץ. אצל האשכנזים, נהוג לומר את הפיוט גם בתפילת נעילה ביום הכיפורים ואף בתפילת ערבית לאחר הסליחות.

וישנם הבדלים במנהגים בין קהילות האשכנזים לגבי אמירת "אבינו מלכנו" במנחה של יום הכיפורים. בדרך כלל, האשכנזים אינם נוהגים לאומרה בערב יום הכיפורים, אלא אם כן יום הכיפורים חל בשבת. במקרה כזה, אומרים את "אבינו מלכנו" בתפילת שחרית של ערב יום הכיפורים.

תוכן הפיוט

תפילת "אבינו מלכנו" כוללת כארבעים בקשות ותחינות, שפותחות בפנייה אל הבורא במילים "אבינו מלכנו". הפיוט משלב בתוכו תחינות וסליחות, בקשות לפרנסה, רפואה וגאולה, תוך הדגשה על הרחמים האלוקיים.

נהוג לשנות את המילה "כתבנו" בחמש השורות האמצעיות של התפילה ל"חתמנו" בתפילת נעילה, כדי לשקף את המעבר מהכתיבה בספר החיים אל החתימה הסופית בו.

התחינה

בכל שורה ושורה בפיוט, מופיעה בקשה או תחינה ייחודית, החל מבקשות אישיות כמו "חטאנו לפניך רחם עלינו" ועד לבקשות כלליות כמו "השב שבותנו וגאלנו מהר". השימוש החוזר ב"רחם עלינו" מבטא את תחושת ההזדקקות והבקשה לרחמים מהאל.

הבקשות המרכזיות

בחלק מהקהילות, נוספו בקשות נוספות לאורך השנים, מה שהביא להבדלים מסוימים בין הנוסחים השונים. עם זאת, במרכז כל נוסח מופיעות בקשות סליחה, מחילה, פרנסה ורפואה, הנחשבות לבקשות עיקריות בכל גרסה של התפילה.

מבנה הפיוט מבחינה אומנותית ספרותית

מבנה השורות

הפיוט בנוי במבנה חזרתי, כאשר כל שורה פותחת במילים "אבינו מלכנו". המבנה החוזר הזה יוצר תחושת עקביות ורציפות, ומחזק את התחינה המופנית לאל. השורות קצרות ומדויקות, כאשר כל אחת מהן מתמקדת בבקשה או תחינה מסוימת.

שימוש במוטיבים כפולים

הפיוט משלב בתוכו מוטיבים כפולים כמו "חטאנו לפניך רחם עלינו" או "השב שבותנו וגאלנו מהר", שמטרתם להדגיש את הקשר הדו-צדדי בין האדם לאל – גם כמלך וגם כאב. השימוש בכפולות אלו מדגיש את המשמעות הכפולה של הפנייה לאל ומשקף את הדואליות של האדם המתחנן.

השפעות ווריאציות נוספות

במהלך השנים, התפתחו גרסאות שונות של הפיוט בקהילות שונות. בעוד שבחלק מהקהילות הוסיפו שורות נוספות, בקהילות אחרות צמצמו את מספרן. כך נוצרו נוסחים מגוונים של הפיוט, המבטאים את ההתאמות שנעשו בהתאם לצרכים ולמנהגים המקומיים.

הפיוט "אבינו מלכנו" מהווה ביטוי עז של תחינה ובקשה כלפי האל, תוך שילוב ייחודי של תחושת קירבה ומלכות. הפיוט ממשיך להיות אחד הפיוטים המרכזיים והמרגשים ביותר בתפילות היהודיות, ומבטא את התלות המוחלטת של האדם באל.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל־צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵינוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָה וְרָעָב וּשְׁבִי וּבִזָּה וּמַשְׁחִית וּמַגֵּפָה (וְיֵצֶר הָרָע וָחֳלָיִים רָעִים) מִבְּנֵי בְרִיתֶךָ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל־חוֹלֵי עַמֶּךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכוּר (נ״א: זְכוֹר) כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחוֹל וּסְלַח לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קְרַע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחוֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים כָּל־שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵינוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה (נ״א: מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה) טוֹבָה:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב מִלְּפָנֶיךָ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ וְהָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁמַע קוֹלֵנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעֲנָךְ אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ: