זהו סיפור על כוחה של ברכה, של אישה מבוגרת ואוהבת

את הטור הנוכחי חשוב לי להקדיש לעילוי נשמת הנרצחת לבנת לוי הי״ד, מהנובה. הסיפור שאספר לכן כעת הוא מערב שהוקדש לעילוי נשמתה. זהו סיפור על כוחה של ברכה, ברכה של אישה מבוגרת ואוהבת.

באחד הערבים הגעתי לדבר בעיר שבה גדלתי, קריית אונו. אני זוכרת שבכל יום שלישי ושבת במשך שנים הייתי הולכת לצופים, בהתחלה בתור חניכה, אחר כך כמדריכה ואחרי כן כראשג"דית. באותו ערב, לפני שהתחלתי לדבר, שיתפתי את השומעות שאני ממש מתרגשת לחזור לכאן, לעיר שרוב שנות נעורי גדלתי בה.

דודתה של מוריה לוי (אחותה של לבנת הי"ד), שהקשיבה לי, שאלה את עצמה בלבה – איך זה הגיוני? הרי היינו שלוש משפחות חרדיות בכל קריית אונו, והיא לא היתה אחת מהן... היא שאלה את עצמה אותה שאלה כמה פעמים, עד אשר סיפרתי שכשהייתי בצבא, התארחתי לראשונה אצל משפחה בערב שבת, וזכיתי לראשונה בחיי לראות מה זה שולחן שבת.

כאן היא הבינה.

מיד לאחר שדיברתי היא הגיעה אלי ואמרה לי, תקשיבי: בזכות אמא שלי חזרת בתשובה!

איזה מעניין, אמרתי לה, בואי שתפי אותי, כי לא זכור לי שאני מכירה את אמא שלך...

ומעשה שהיה כך היה: אמא שלה הצדיקה ישבה כל שבת בגינה שהשקיפה על המדרכה שבדרך לסניף של הצופים. כל הבנות שלה זוכרות את זה, כולן העידו בפני שהן היו יושבות בגינה, וכל שבת, במשך עשרות שנים, היא הייתה מברכת את הבנות שחוזרות מהצופים. מתפללת שיקימו בתים בישראל, ויחזרו בתשובה. שיהיה להן טוב. שה' ישמור עליהן. שיזכו להתחבר לה', שיכירו את היהדות, שתהיה להן בחירה חופשית אמיתית... וכל פעם מחדש אמרה: איזה בנות, איזה יפות, איזה טובות. שה' ישמור עליהן.

וה׳ שמר, כנגד כל הסיכויים.

התרגשתי כל כך! זה בדיוק היה המעבר שלי בדרכי חזור הביתה, במשך שנים! כנראה שהברכה שלה השפיעה עלי, בלי שאדע בכלל...

תראו כמה כוח יש לברכות שלנו, לאמירות שלנו, למחשבות שלנו, ועל אחת כמה וכמה למעשים שלנו. ברכה ותפילה של אמא על בתה, על שכנתה, על חברתה, ועוד בהתמדה ובעקביות – זה משנה עולמות.

כמה אנחנו זקוקים למילים טובות, לאמון, לעין טובה שנביט זה על זה. דווקא בימים האלה, ודווקא עכשיו יותר מתמיד. ואם אנחנו עדין חושבות, ונופלות ביצר, שאנחנו כאלה קטנות, ניזכר שכל פעולה, ואפילו דיבור אחד שלנו, משפיע לא רק על הסביבה הקרובה שלי, אלא הרבה יותר מזה.

זה בידינו, ובעיקר בידיים שלנו לבחור מחדש בכל רגע בטוב, באמת, באור, ולהביא כך בדיוק את הגאולה.

אגב, סבתא של מוריה לוי (מוריה ואמא שלה ארגנו את הערב) ביקשה בצוואתה שהבית שלה, שבו הערב היה, ייהפך לבית מדרש. וכיום, בבוקר – גברים לומדים בו תורה, ובערב יש פעילויות והרצאות לנשים.

איזו אישה צדיקה, שכל כולה למען עם ישראל! הן בברכות שלה בחייה, והן לאחר מותה – בזכות לימוד התורה שבביתה.

שנזכה גם אנחנו להידבק בטוב, באמת, באור, בקדושה – במחשבה, דיבור ומעשה, בעקביות ובהתמדה, וככה ממש נביא את הגאולה בעזרת ה' יתברך.