בוני הארץ (א'): כך הקימו מחדש מרכז דתי ורוחני בארץ הקודש

בסדרה זו נעסוק ביהודים שחוננו את עפרה של ארץ ישראל ובנו אותה לאט לאט, בתקופה שלפני הקמת מדינת ישראל.

היישוב היהודי בארץ ישראל, שהתמיד מימי הבית השני, הלך והידלדל, עד שבמאה הששית, בתקופה הביזנטית, נשארו ממנו רק מתי מעט. אך עם הכיבוש הערבי, החלו יהודים לעלות אט אט לארץ, כפי שמתאר יואל רפל: "במאות הראשונות לשלטון הערבי היתה הארץ מוקד לעליה לרגל ואף להתיישבות של יהודים. משאת נפשם של עולי הרגל היתה ירושלים... בעיקר מצטייר קיומה של אוכלוסייה ניכרת של יהודים... בירושלים. עולי רגל מארצות קרובות ורחוקות הצטרפו ליהודי ירושלים, מי לישיבת ארעי ומי לישיבת קבע. מתוך הגניזה אנו למדים על יהודי מארץ רוסיה שניסה לעלות ארצה! בין העולים רבו 'אבלי ציון', אנשים אשר התנזרו מהנאות העולם הזה ופסקו לעסוק במסחר ובמלאכה, כדי להקדיש את כל זמנם לתפילה ולתחינה ליד שרידיו של המקדש החרב".

בשנת 1099 כובשים הצלבנים הנוצרים את הארץ. היהודים נוטלים חלק פעיל בהגנת ירושלים וחיפה. כותב כרוניקות גרמני בן המאה ה-12 מספר על יהודי חיפה: "התושבים היהודים עלו על החומות עם הנשק ביד, וערכו פעולות הגנה לרוב, עד כי הנוצרים שהוכו מכות שונות במשך חמש עשרה יום, משכו ידם מכל התקפה נוספת, כשהם מיואשים לחלוטין".

אך לבסוף הצלבנים ניצחו, ועשו כלה ביהודי הארץ.

אמנם, ברגע שמדינת הצלבנים קצת נחלשת, שוב חוזרים היהודים ונדחקים לעלות לארץ אבותיהם: "באותה תקופה החלה עלייה ניכרת של יהודים לארץ ישראל, ביחוד מתחומי השלטון של האיסלאם... ומעל לכל הגעגועים הנצחיים לארץ האבות - עודדו לעלייה ארצה גם רבים מיהודי אירופה... תנועות משיחיות מתעוררות במאה ה - 13 באירופה והעלייה גברה והלכה... כוונתם היתה לבוא ולהשתקע בארץ".

בשנת 1211, שלוש מאות רבנים מצרפת ואנגליה עולים ארצה. "אליהם הצטרפו, כנראה, גם חלקים נכבדים מקהילות צרפת ואנגליה. בקרב העולים נמצאו בעלי שם בתורה ובמצוות מבין בעלי התוספות, כר' שמשון משאנץ ור' יהונתן הכהן מלוניל, עוד לא עבר דור אחד והארץ הפכה למרכז רוחני לקהילות ישראל".

בשנת 1256 עולה ארצה ר' יחיאל מפריז, גדול רבניה של צרפת בדור ההוא, מבעלי התוספות. "ישיבת פריז" בעכו פתחה שעריה בפני יהודי המזרח.

בשנת 1263 עולה ארצה מספרד ר' משה בן נחמן (הרמב"ן), מקים בית כנסת ומגבש את הקהילה היהודית.

בשנת 1286, העלייה מגרמניה הגיעה לממדים כה גדולים, עד שהקיסר הגרמני ציווה על החרמת רכושם של היהודים הנמלטים למדינת הצלבנים. גם ר' מאיר מרוטנבורג, מנהיגה של יהדות גרמניה, ניסה לעשות דרכו לארץ – אך נתפס והושלך לכלא עד מותו.

בשנת 1517 כובשת הקיסרות התורכית (העות'מאנית) את הארץ. במשך אותה מאה מצליח השלטון שבקושטא לשמור על הסדר והביטחון בארץ. על רקע זה, וכן בעקבות גרוש ספרד (1492), עולים לארץ אלפים: "עולים אלה, כיוון שהביאו איתם כשרון מעשה, יוזמה ולעיתים אף הון וניסיון רב, גילו מקורות חדשים לכלכלה ולמחיה. נוסדו אז בתי מלאכה וחרושת, וכן עלו יפה ניסיונות חדשים בדיג... והניסיון להקים יישוב חקלאי מבוסס על גידול מטעים ופלחה בגליל התחתון".

היישוב בירושלים גדל עד כדי 300-400 משפחות, אך השלטונות רדפו את היישוב על ידי מיסוי כבד, ומנעו את התרחבותו. יהודי ירושלים, במסירות נפש, משחררים את תלמידי החכמים ממס, חוץ ממס הגולגולת, כדי למשוך תלמידי חכמים לירושלים.

תקופה זו ידועה כתקופת הזוהר של צפת, שנהנתה אז ממצב ביטחוני טוב: "בלב רבים מהרבנים ומגדולי התורה התעוררה השאיפה להקים מחדש מרכז דתי ורוחני בארץ הקודש, אשר ישמש אתחלתא דגאולה ויכשיר את הקרקע לפניה. עשרות ומאות תלמידי חכמים מכל קצוות הגולה החלו לזרום לצפת ועד מהרה הפכה העיר למרכזה הרוחני של האומה".

כצעד נוסף בהכשרת הקרקע לגאולה, מנסה מהר"י בי רב, מי שעמד אז בראש חכמי צפת, לחדש את ה"סמיכה", כדי לחדש את התוקף המשפטי של בתי הדין ("ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה", ורק אחר כך: "ציון במשפט תִּפָּדֶה"). בין גדולי התורה בצפת של אותם ימים אנו מוצאים את רבי יוסף קארו – מחבר השולחן ערוך, המבי"ט, רבי שלמה אלקבץ, הרמ"ק, ר' דוד בן זמרא, האלשיך, הרב אזכרי – בעל ספר "חרדים", ר' משה בן מכיר – מחבר ספר "סדר היום" (הקים וניהל ישיבה בישוב "עין זיתים"), האר"י ז"ל, ר' חיים ויטאל, ועוד ועוד. בגליל היו באותה תקופה 12-13 יישובים יהודיים, מהם שלושה עירוניים ועשרה יישובים כפריים, שבהם עסקו עשרות משפחות יהודיות בחקלאות!

במאה השש עשרה יוזמים דונה גראציה וחתנה דון יוסף נשיא את הקמת טבריה השוממה. הם דואגים להקיפה חומה, בונים בה בתים ובית כנסת, ואף נפתחת בה ישיבה.

ובכן, יהודים מאמינים לא היו צריכים "תנועה ציונית" כדי למסור את נפשם לעלות לארץ ישראל, לחונן את עפרה, לבנות בה שכונות ולהקים יישובים. בפרקים הבאים נספר על העולים בדורות הבאים.