זה אמיתי: הלכות מרן שטרם פורסמו בספריו

על פינוי שטחים

הלכה פסוקה היא, שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה, חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ולמדו זאת חכמינו זכרונם לברכה מהפסוק ״ושמרתם את חקותי ואת מצוותי, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״, וחי בהם ולא שימות בהם.

ולפיכך, אם ראשי הצבא והמדינאים קובעים שאם לא יוחזרו שטחים מארץ ישראל לידי הגויים, קיימת סכנת מלחמה מיידית מצד השכנים הערבים, וכזה וכזה תאכל החרב ח״ו, ואם יוחזרו להם השטחים, תרחק מעלינו סכנת המלחמה, ויש סכויים לשלום אמת ובר קיימא, נראה שלכל הדעות מותר לנו להחזיר שטחים מארץ ישראל למען השגת מטרה זו, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש.

וכשם שלענין אכילה לחולה ביום הכיפורים, הרופא הבקי, ואפילו הוא גוי, קובע מצב החולה. ואם אמור יאמר שיש חשש סכנה לחולה אם יצום, או שיאמר שאפשר שיכבד עליו חוליו ויש חשש שמא יסתכן, מאכילים אותו, ואין החולה רשאי להחמיר על עצמו לצום ביום הכיפורים במקום חשש סכנה, ואדרבה, הרי הוא מתחייב בנפשו.

וכן הדין לעניננו, שאם ראשי הצבא ומפקדיו, עם המדינאים המומחים לענינים אלו, קובעים שיש פיקוח נפש בדבר אם לא יוחזרו השטחים, סומכים עליהם ומתירים החזרת השטחים. וכשם שאם יש מחלוקת בין הרופאים אם יש חשש סכנה לחולה אם יצום ביום הכיפורים, או לא, אזי מאכילים אותו, שספק נפשות להקל, כן הדין כאן, שאם יש מחלוקת בדבר, וחלק מן המומחים אומרים שאין כאן מצב של פיקוח נפש כלל, וחלק מהם אומרים שאם לא יוחזרו השטחים יש חשש של מלחמה מיידית ופיקוח נפש, ספק נפשות להקל, דיש להחזיר השטחים למנוע חשש סכנת מלחמה.

על פינוי אלון מורה

יש לציין, שאין הדבר נוגע לפינויי ישובים באופן כללי כשאין חשש ממשי של פיקוח נפש, וכפי הידוע התנגד מרן זצ"ל לפינוי היישוב "אלון מורה" (בשנת תש"מ), וכפי שפורסם באותה העת באלו המילים: בית המשפט העליון החליט לצוות על מתנחלי אלון מורה לפנות את היישוב ולהחזיר את האדמות לבעליהם הערביים, באשר לדעת בית המשפט יש בהקמת היישוב משום השגת גבול.

עם מתן פסק הדין מחדש התעוררה השאלה, האם מותר לפנות יישוב יהודי שהוקם על אדמת ארץ ישראל שהיא נחלת הנצח של העם היהודי. שני הרבנים הראשיים לישראל הגאונים הרב שלמה גורן, והרב עובדיה יוסף הגיבו על פסק דין של בית המשפט העליון, והביעו צער על ההחלטה.  הגר״ע יוסף אמר, לא יאומן כי יסופר שבית המשפט בישראל יחליט החלטה לפרק יישוב יהודי בארץ ישראל. עם זאת הוסיף הרב הראשי הגר"ע יוסף, אין זה סותר את פסק ההלכה שלמען פיקוח נפש מותר להחזיר שטחים.

הדמית הספר ' שלחן יוסף'

התנתקות

וכן היתה דעתו מנוגדת לתוכנית ה"התנתקות" מישובי חבל גוש-קטיף ומכל חבל עזה, וכן מיושבי צפון השומרון. ואדרבה חיזק את יושבי היישובים בכינוס לציון ל"ב שנה לחידוש היישוב היהודי בחברון שהתקיים בבניני האומה (בכ"ז אדר ב' תש"ס), ואלו דבריו: לכבוד החברים היקרים, מתיישבי היישוב היהודי בחברון, ה' ישמרם ויחייהם, שלום וברכה וישע רב. במלאת ל"ב שנים להתיישבות היהודים בחברון, הנני מתכבד לברך אתכם מכל הל"ב, שתזכו לישב בשלוה איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, כל כלי יוצר עליך לא יצלח, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. ותזכו להגדיל תורה ולהאדירה, ולביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו. אמן.

רופאים הפועלים על פי ההלכה

אני נותן תודה לרופאים שומרי ומוקירי התורה, שבאמת יש להמליץ עליהם "כזה ראה וקדש". שמח אני לראות אנשים יקרים כאלה, שעושים מלאכתם באמונה לאור ההלכה. על-פי דיני תורתינו הקדושה, כאמור: על-פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יגידו לך תעשה. ה' יתן להם אורך ימים ושנות חיים לעשות מלאכתם באמונה, להחיות עם רב, ובכל אשר יפנו ישכילו ויצליחו לתורה.

לבצע הנשמה כשאין מסכת הנשמה

חובש שנקרא לבצע הנשמה, אע"פ שעל פי הנהלים צריך לחבוש מסכה בכדי לא להדבק מהמונשם אם יש בו איזו מחלה, בכל זאת אם נקרא להציל חיים ואין בידו המסכה מחוייב להנשים אותו, כיון שהסכנה היא ספק קלוש.

מוות מוחי        

חולה שהוגדר ע"י רופאים יראים שמת מוחו ואינו נושם כלל בכוחות עצמו (ואפילו נשימות חלושות אינו נושם, אחר שנבדק הדבר כמה פעמים ואין בזה ספק), מותר לנתקו ממכשירי הנשימה , ובלבד שיזהרו שלא יזיזו גוף החולה כלל בשעת ניתוק מכונת ההנשמה (דבזה מקרבים מיתתו)  . שהרי נשימה ע"י המכונות לא חשיבא נשימה כלל לחושבו חי מפניה . ומה שיש דופק בלב, זה מחמת המכונות, ולכן אין זה נחשב לסימן חיים  . ומ"מ אין חיוב לנתקו מהמכשירים, אלא הכל תלוי ברצון הקרובים  . ועכ"פ גם במת מוחו, אין שום היתר לקחת ממנו איברים, ואסור לנגוע בו . והמים אשר בשכונתו, דינם כמים שבשכונת המת, אלא דכיון ששוכב בבית החולים, אין לאסור אלא מים שבחדרים הסמוכים לחדרו לכאן ולכאן, ולא כל המים הנמצאים בבית החולים.

חולה שנתייאשו הרופאים מלרפאתו

חולה אנוש שנתיאשו הרופאים ממנו, כל זמן שעודו חי, אין לרופאים להפסיק לטפל בו (אפילו אם ציוה שלא יטפלו בו), אך לאחר שהוגדר כמת אין צורך להשתדל להחיותו .

תיקון לגוסס

חולה זקן ומסוכן, הסובל ייסורים זמן רב, ויסוריו הולכים וגוברים והוא גוסס הנוטה למות, יעשו לו תיקון רבינו יוסף חיים בלשון חכמים חלק שני סימן מה .

לימוד רפואה לכהן

מותר לכהן להיות רופא בישראל, ואף למצוה נחשב לו. אולם אסור לו ללמוד רפואה על גופות של מתים ממתי ישראל, היות וגופן מטמא במגע ובמשא, ובטומאת אהל. אולם כשהדבר אפשרי, יוכל ללמוד רפואה על גופות של מתי עכו"ם נכריים, מבלי לנגוע בהם, כי מתים גוים מטמאים במגע ובמשא, אבל באהלם אינם מטמאים.

נתיחת גופה - למנוע רשלנות רפואית

אם היתה רשלנות רפואית שבסיבתה נפטר אדם, מותר לנתח את הגופה כדי לתבוע את הרופא, וזאת בכדי למנוע הישנות הרשלנות בעתיד. אולם כל זה בתנאי שאדם מטעם המשפחה יהיה נוכח בנתיחתה ויוודא שכל איבריו יובאו לקבורה לאחר הנתיחה.

גיורים ע"י דיינים דווקא - נגד נתינת גיורים לרבני ערים (מתוך נאום מרן זצ"ל בישיבת ועדת הפנים בכנסת (מיום כ"ג חשון תשל"ו)

נתינת הגיורים לידי רבני הערים, הינה פתח לשחיתות ברבנות, כיון שענין הגיורים הוא ענין השייך לבתי הדין דוקא, ודבר זה עלול לגרום להרס הרבנות. ולכן, חלילה לחשוב על מתן רשות לכל רב ורב לעשות גיור ככל העולה על רוחו, ובפרט שרב נתון ללחצים מגורמים מקומיים הרבה יותר מכל דיין בבתי הדין הרבניים.

ובהודעה שהוציא מרן זצ"ל לעיתונות מבואר בצורה ברורה דעתו בזה, וזה הלשון: נוכח הנסיונות החוזרים ונשנים ע"י גורמים מסוימים לשנות מהמקובל מאז ייסודה של הרבנות הראשית בארצנו הקדושה, שגירות מבוצעת אך ורק על ידי בתי הדין הרבניים המוסמכים, אין לי אלא לשוב ולהביע את התנגדותי הנמרצת נגד מגמה זו הטומנת בחובה סכנה של השלטת אנדרלמוסיא בקבלת גרים, ועלולה להביא לסיפוח בלתי ראויים לכלל ישראל. בתי דין הרבניים בארץ המורכבים משלשה דיינים מומחים בכל בית דין, אשר כישורם ועיסוקם התדיר בקבלת עדים וחקירתם, בבחינה מדוקדקת של מסמכים ועובדות, בדיון שקול בכל האחריות וכובד ראש ובקביעת ההלכה, וכן מעמדם העצמאי והבלתי תלוי בגורמים מקומיים וכיו"ב, מה שמשחרר אותם מאפשרות של הפעלת לחץ עליהם, בתי דין אלה הוכיחו את עצמם כהמתאימים ביותר גם למילוי תפקיד אחראי זה, בדומה לשאר הענינים המסורים לטיפולם, על ידי כך מובטח שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן.

טעות תהיה לחשוב שעל ידי הוצאת הענין מסמכותם הבלעדית של בתי הדין, יזרזו כביכול התהליך של הגיור, אין בתי הדין חשודים ח"ו על סחבת מכוונת בקיום מצות קבלת גרי צדק לחיק היהדות, ואם אכן אין הגירות מתבצעת על רגל אחת, אין זה אלא בגלל נאמנות בתי הדין לדרישות ההלכה. וזו תהלתם ותפארתם. עכד"ק. מבין השורות ניתן ללמוד את התנגדותו הנחרצת של מרן זצ"ל לנתינת הסמכות לרבני ערים "הנתונים ללחצים מגורמים מקומיים". ולדאבון כל לב, גורמים מבית המכנים עצמם דתיים, נתנו ידם לחוק מביש המתיר לכל רב לגייר במקומו, נגד דעתו של מרן זצ"ל, וה' יגדור פרצות עמו ישראל (וראה גם בקובץ שנה בשנה שנת תשל"ה עמ' 291).