המרדף אחר הרשע: ראיון עם אחרון ציידי הנאצים

מדי שנה, מפרסמים גופים שונים העוסקים בשואה דו"חות מקיפים על אנטישמיות ועל היקף הנכונות והמאבק המשפטי שמנהלות מדינות בפועל נגד פושעים נאצים שנמצאים בשטחיהן. לאחרונה פורסם, כי חוקרים של המשרד הגרמני המרכזי לחקירת פשעי הנאצים מתכוונים להרחיב את החקירה שנפתחה, לאיתור אנשים שהיו שומרים במחנה ההשמדה אושוויץ, כולל לכאלה שהועסקו כשומרים במחנות השמדה אחרים. כך אמר מנהל המשרד לסוכנות הידיעות הצרפתית, AFP.

פושעים מכמה מחנות

בד בבד העיתון הגרמני WAZ דיווח, כי החוקרים הגרמנים איתרו כבר חמישים אנשים, בני 90 ומעלה, ששירתו כשומרים באושוויץ, שהיה מחנה ההשמדה הגדול ביותר – והיו מעורבים בו ברצח יהודים. "אנחנו מחפשים גם אחר אנשים ששירתו במחנות השמדה אחרים", אמר קורט שרים, מנהל המשרד הגרמני לחקירת פשעי הנאצים, שממוקם בעיר לודוויגסבורג שבדרום מערב גרמניה. שרים הסביר, כי ההערכות הן שלא סביר שיימצאו עוד אנשים ששימשו כשומרים באושוויץ – בירקנאו, מעבר ל-50 שכבר נמצאו. לדברי שרים, צריך קודם כל לבדוק כנגד מי מהם עדיין חוקי לערוך חקירה. הסיבה היא, כי מי שנשפט על כך בעבר, חופשי מלעמוד פעם נוספת בפני בית-משפט.

ד"ר אפרים זורוף (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

מנהל המשרד הסביר עוד, כי בשלב זה החקירה מתמקדת בניסיון "לברר מי עשה מה ומתי. כעת ניתן לדעת רק את שמותיהם, כתובתם ותאריך הלידה שלהם". המשרד המרכזי לחקירת פשעי הנאצים, שהוקם ב-1958 וממומן על ידי 16 מדינות בגרמניה (שהנה פדרציה), ניהל לאורך השנים 7,485 חקירות נגד חשודים בפשעים במסגרת השלטון הנאצי. טווח המרדף אחר פושעי מלחמה נאצים הורחב מאוד מאז התקדים המשפטי שהתקבל בגרמניה ב-2011, שמאפשר לשים את היד על חשודים רבים יותר. בשנה זו, הורשע ג'ון דמיאניוק, שומר לשעבר במחנה ההשמדה סוביבור, ברציחתם של 20 אלף יהודים ונידון לחמש שנות מאסר. בית המשפט סבר במקרה זה כי כל פעילות בתחומיו של מחנה ההשמדה – כמוה כרצח, ועל בסיס זה הרשיע אותו.

גרמניה – מהלוחמות הגדולות

גרמניה היא אחת המדינות שמשתפות פעולה ופועלות באופן אינטנסיבי כדי להעמיד פושעים נאציים לדין. כמי שנושאת באחריות המרכזית לשואה ולהשלכותיה הנוראות, גרמניה עושה שכל שביכולתה בניסיון להקל מעליה את משא האשמה, ובכלל זה היא משתדלת להילחם בתקיפות רבה ככל האפשר בפושעים נאציים שחיים בקרבה – ואף בכאלה שיש בידיה לסייע בהרשעתם באמצעות הוכחות שיש אצלה. יש מדינות שהמדיניות שם שונה לחלוטין, כמו ליטא לדוגמא. מעת לעת, מפרסם מרכז שמעון ויזנטל דו"חות מקיפים, שתכליתם לפרסם מי מהמדינות עושה כל שביכולתה בתחום הזה ואילו מדינות נמצאות ב'רשימה שחורה' – שאינן פועלות מספיק, בלשון המעטה, כדי להביא לדין פושעים נאצים שבשטחן.

ככלל, אין אכיפה מספקת בתחום, בשל תשתיות בעייתיות של ראיות, חוסר רצון מספיק ועוד. אולם למרות האכיפה הלא מספקת, לאורך השנים היו פושעי מלחמה נאצים שנלכדו וכן הועמדו לדין. מרכז שמעון ויזנטל, בד בבד עם המאמצים שהוא מקדיש ללכידת פושעים נאצים והעמדתם לדין, מרכיב, כאמור, את הדו"חות המקיפים שמשקפים את היקפי ההרשעה של פושעים נאציים. בראשית 2013 פרסם המרכז דו"ח שנתי, שתקופת הבדיקה שלו היא בין אפריל 2011 למרץ 2012, לפיו, בפרק הזמן הזה הורשעו עשרה פושעי מלחמה נאצים במקומות שונים ברחבי העולם. זאת לעומת שני פושעים בלבד שהורשעו בדו"ח של שנה קודם לכן. הנתונים של מרכז שמעון ויזנטל עוקבים אחר הטיפול של מדינות העולם בפושעים נאצים שחיים בתחומן. ד"ר אפרים זורוף, אחד מציידי הנאצים של המרכז, שקד על חיבורו של הדו"ח – כפי שהוא עושה פעם אחר פעם.

'אחרון ציידי הנאצים'

עבור ד"ר אפרים זורוף הדו"חות האמורים אינם סתם מסמך רשמי נוסף. הם מאבק חייו, תמצית נשמתו. הוא בחר ללחום בשורשים הארסיים והנבזיים ביותר של האנטישמיות. ד"ר אפרים זורוף, מנכ"ל מרכז ויזנטל בירושלים, רודף במשך עשרות שנים אחר פושעים נאציים אכזריים, שעסקו במלאכת הרצח הנוראה מכל - והביאו למותם של המונים, בראשם כמובן יהודים רבים. הוא לא תכנן לעסוק במקצוע שזיכה אותו בחלוף הזמן בתואר "אחרון ציידי הנאצים", אלא נשאב לעשייה הזו ולא מרפה ממנה עד עצם היום הזה. אנטישמיות, מבחינתו, איננה רק נתונים יבשים. מאחוריה מסתתרים הפושעים המתועבים והנקלים ביותר בהיסטוריה האנושית. חלק מהם חיים עד עצם היום הזה, ואליהם הוא מנסה להגיע. כדי להעמידם לדין בגין הזוועות שביצעו. בראיון מיוחד הוא מספר לנו על המסע המייגע, בניסיון ללכוד כמה שיותר פושעים נאצים – שעדיין בחיים.

ד"ר זורוף, מה משך אותך לדלוק אחרי פושעים נאצים?

 "זה סיפור ארוך. יש לכך בעצם שתי תשובות. ברמה הפרקטית, זה פשוט הגיע במקום, בזמן ועם הרקע החינוכי המתאימים. במרוצת השנים, זה התפתח למשימת חיים. תמיד עניינה אותי היסטוריה יהודית. במהלך לימודיי האקדמאיים ב-YU, הייתי פעיל בקמפוס. היו לי שאלות לגבי מה שעשתה ארצות הברית על מנת להציל את יהודי אירופה בשעתו. בלימודים, יכולתי להתייחס לשאלות הללו. בחרתי להתמחות בלימודי השואה באופן כללי. לאחר מכן, עבדתי ב'יד ושם' והעמקתי לחקור את הנושא. עמדתי לפני דוקטורט. כתבתי על יהודי ארצות הברית. בשלב זה, הציעו לי לעמוד בראש הניהול האקדמי במרכז ויזנטל בלוס אנג'לס".

במה התרכזת בעבודה שלך במרכז בלוס אנג'לס?

"בלוס אנג'לס פגשתי את שמעון ויזנטל (ויזנטל, ניצול שואה, היה 'צייד הנאצים' המפורסם, שהקדיש את חייו לאיסוף מידע על פושעים נאציים במטרה להביאם לדין. נ.ד.). הזדמן לי לפגוש אותו גם קודם לכן, אולם במהלך עבודתי במרכז ויזנטל בלוס אנג'לס, זכיתי להכיר אותו מקרוב. באותם ימים, עלה הנושא של פושעים נאציים שהגיעו לאמריקה. הגעתי לארץ, ועבדתי מישראל עם משרד המשפטים האמריקני, במטרה לאתר פושעים נאציים ולפעול להעמדתם לדין. בשנה השישית לעבודתי, במסגרת חקירה מסובכת על מנגלה, גיליתי שניתן לאתר פושעים נאציים באופן שיטתי, באמצעות אוסף תעודות של הצלה"א שהיו ב'יד ושם'".

השלטונות האמריקנים שיתפו פעולה עם השיטה החדשה?

"הבעיה הייתה, שהאמריקנים, מטבע הדברים, התעניינו רק בפושעים נאצים שהגיעו לאדמת ארצות הברית. אולם היו המון פושעים, ורציתי להתחקות אחר עקבותיהם של כמה שיותר. הצעתי לבכיר במרכז ויזנטל להקים משרד מיוחד של המרכז בארץ, ולנסות לשכנע באמצעותו גם מדינות כקנדה, אוסטרליה וניו זילנד, לעשות מאמץ להעמיד לדין את הפושעים שייחשפו. התחלנו להניע את העסק. אלמלא המאמצים האלה, שהלכו ותפסו את כל זמני, יתכן שהייתי היום פרופסור ולא 'צייד נאצים'".

מדוע, אפוא, בהמשך לשאלה הראשונה, הוספת להתעסק בזה בכל מאודך?

"כאן מגיעה התשובה המיסטית, האידיאולוגית. אני קרוי על שם אחד מדודיה של אמי שנרצח בשואה. כשנולדתי, הוריי תכננו לקרוא לי בשם אחר. אלא שאבא שלי שלח מברק לסבא שלי וכתב לו, 'אסתר ילדה בן'. אסתר, אמא שלי, הייתה בתו. סבי הציע בתגובה לקרוא לי אפרים, על שם בן המשפחה שנרצח. הדוד הי"ד היה אחד מתלמידיו של רבנו חיים עוזר, שברח ממזרח פולין, ונרצח. היותי קרוי על שמו של אחד מקדושי השואה שנרצחו, בן משפחתי, הניעה אותי במשימה הסיזיפית הזאת, של לכידת פושעים נאציים. האירוניה היא, שדודי נרצח על ידי ליטאים; אני מתחקה בעיקר אחר עקבותיהם של פושעים גרמניים ו/או אוסטריים".

עבודה בלשית מאומצת

כיצד מתבצעת מלאכת האיתור והחשיפה של הפושעים?

"אפשר לומר שהעבודה מתבססת על להיות שליש בלש, שליש היסטוריון ושליש שדולה פוליטית. צריך למצוא פיזית את הפושעים, להגיש מסמכים ועדים לתביעה, ולעתים, או נכון יותר ברוב המקרים, לפעול פוליטית בניסיון להעמיד לדין את הפושעים שאותרו. בגלל הזמן הרב שעבר מאז בוצעו הפשעים בפועל, צריך לעבוד בניגוד להיגיון. כשהמשטרה חוקרת פשע טרי, היא בוחנת את המעשה עצמו. במקרים האלה, רוב האנשים כבר מתו. צריך לאתר את האנשים, את מבצעי הפשע עצמם".

למי מוסרים את הפושעים שנחשפים?

"לרשויות של המדינה שבה חי הפושע. לגבי ההעמדה לדין, ההעדפה היא לעשות זאת במדינה שבה בוצעו הפשעים, או לחילופין - המדינה ששלחה לבצע את הפשע. כלומר, גרמני שביצע את הפשע בליטא, הן ליטא והן גרמניה - בשתי המדינות הללו ניתן להעמיד אותו לדין. בארצות הברית לא ניתן להעמיד לדין פושע נאצי, משום שהפשע לא בוצע בגבולות המדינה ולא נגד אזרחי ארצות הברית. מה שכן, האמריקנים יכולים לשלול אזרחות מפושעים נאציים, ולגרש אותם מהמדינה".

כמה פושעים איתרת?

"חשפתי נתיבי בריחה של למעלה מ-3,000 פושעים. התחלתי בכך ב-1986. באותו זמן, רבים מהם כבר לא היו בחיים. לכן, מבין האלפים שעקבותיהם נחשפו, הועמדו לדין אולי שני אחוזים".

ד"ר אפרים זורוף (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

אילו מדינות משתפות פעולה עם המאמצים האלה?

"המדינות שפעילות באופן דומיננטי בניסיון להתחקות אחר פושעי המלחמה הנאציים, הן ארצות הברית, גרמניה ואיטליה - אם כי שם לא מדובר דווקא בפושעי השואה עצמם, ובדרך כלל הם מגורשים. גם סרביה מנסה לפעול בתחום. במדינות אחרות, או שלא נעשים מאמצים בכלל - כמו בליטא, בלטביה ואסטוניה, או שנעשה מעט מאוד, כמו בהונגריה וקרואטיה".

כמה פושעים נאציים חיים כיום?

"אף אחד לא יודע. ההגדרה שלי לנאצי, זה כל מי שבשירות ובשיתוף פעולה עם הרייך השלישי עסק ברדיפה או ברצח של אנשים חפים מפשע. אין לנו דרך לדעת כמה פושעים כאלה עדיין חיים ומסתובבים במקומות שונים בעולם".

בשנים האחרונות נחשף פושע נאצי בהונגריה, רק לאחר שצולם ותועד על ידי עיתון בריטי. מדוע פועלים לאט, אם בכלל, נגד הפושעים, והעונשים קלים כל כך?

"אני איתרתי את הפושע ההונגרי, צ'טלי שמו, כבר כשנתיים קודם לכן. רק תודות לשיתוף פעולה שלי עם העיתון הבריטי, זה פורסם. המציאות היא, שרק אחרי שצ'טלי נחשף בתקשורת, הוגש נגדו כתב אישום. מדינות העולם אינן ששות להעמיד פושעים לדין. אם יש פושע שמבצע פשעים באופן סדרתי בהווה, מטבע הדברים ייעשו כל המאמצים כדי ללכוד אותו ולהביאו למשפט. מה הסיכוי שנאצי ירצח שוב? אפס. לכן, הוא אינו מהווה סיכון מבחינת השלטונות. ומכיוון שכך, אין מספיק מוטיבציה כדי ללכוד אותו ושכמותו. מה שאנחנו מנסים, זה לשכנע את רשויות החוק בכל מקום, שפושע נאצי המהלך חופשי במדינתם, זה 'זיהום מוסרי', בעיה של 'בריאות' למדינה".

כשכך הם פני הדברים, מה נותן לך כוח להמשיך במאמצי האיתור והלכידה?

"לפני כשלוש שנים, חשפתי פושע בהונגריה, שנדו קפירו שמו. הוא היה אחראי לרצח המוני של אלפי אנשים בעיר נוביסאד שבסרביה, ובסביבתה. הנרצחים היו סרבים, יהודים וצוענים. קפירו היה אחד מקבוצה של כמה קצינים שביצעה את הרצח. הוא הועמד לדין, וזוכה. זאת הייתה החלטה שערורייתית. הייתי הרוס. השקעתי חמש שנים במלאכת האיתור שלו ואיסוף העדויות המובהקות לפשעים שביצע. הייתי משוכנע שהמשפט יסתיים בהרשעה. זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. מה שנותן לי כוח להתמיד, זהו גורלם של הנרצחים. התסכול, האכזבה והעצבים, כל אלה הם כלום לעומת נרצחי השואה. זה נשמע יומרני, אולם אני מרגיש סוג של שליח. אני חושב על הנרצחים הי"ד, ומנסה לעשות כל שביכולתי בניסיון לאתר כמה שיותר פושעים, מתוך מטרה להעמידם לדין על פשעיהם האכזריים".

יש כרגע פושעים נאציים מסוימים על הכוונת? יש שמות של כאלה שנמצאים בעקבותיהם או מנסים להתחקות אחריהם בימים אלה?

"יש לנו רשימה של עשרה מבוקשים, שאין לנו כרגע חדש בנוגע אליה. לפני כשנה וחצי הרכבנו רשימה חדשה, זאת לאחר שכמה מהפושעים מתו. בתקופה האחרונה, בעקבות מבצע 'הזדמנות אחרונה', אתו יצאנו בגרמניה, הצלחנו להתחקות אחר עקבותיו של פושע אחד, שהיה זקיף במחנה דכאו. מסרנו את שמו לרשויות הגרמניות, וכרגע זה בחקירה בברלין. מעבר לכך, כפי שאמרתי, אין לנו חדש מיוחד, אך אנחנו מקווים ופועלים ללא הרף בניסיון להמשיך הלאה".