זוגיות ושלום בית
בני זוג: תתחילו לפרגן
אישה מרגישה אחריות לבית ומובן מאליו שעליה לדאוג לבית. הבעל מרגיש שהוא מתנדב, כל מה שהוא עושה, זה מעבר למה שהוא צריך לעשות כי הוא מביא את הפרנסה, ובזה מרגיש שמילא את תפקידו בבית. ומה עם לפרגן?
- הרב בועז עמר
- פורסם י"ט חשון התשע"ד
*בן הזוג אינו מפרגן ומעריך מדוע זה קורה?
*כיצד אפשר לפתור את הבעיה הזו? ומהם מחמאות סמויות?
*ועד איזה גיל צריך להשקיע בשלום בית?
אחד הדברים המעיבים על הקשר בחיי הנישואין הוא ללא ספק חוסר ההערכה, פרגון ומילה טובה בין בני הזוג, בדרך כלל האישה מתלוננת על בעלה שאינו מעריך מספיק את כל מאמציה וטרחתה לתחזוק הבית וגידול הילדים מאידך הבעל טוען, למה היא לא מפרגנת??? כמה שאני עוזר לה ובקושי שומע מילה טובה, על פי רוב אלו הערות נוספות כמו "תנקה את המטבח יסודי יותר או "שוב שכחת לקנות מיונז, אי אפשר לסמוך עלייך"?
זווית ראייה שונה.
הבית הוא מרכז החיים של כל בן אנוש. אך יש שוני בהסתכלות בין בעל לאישה על הבית. האישה כאשר היא יוצאת מהעבודה והולכת הביתה חולפים בראשה מחשבות כמו, עלי להעמיד סיר שיהיה לילדים מה לאכול, לעשות עוד מכונה, לסיים לגהץ את החולצות של בעלי, ולא לשכוח להחזיר בקבוק שמן לשכנה מלמעלה. זאת אומרת אצלה "בית" פירושו סדר וניקיון, בישול, כביסות וכו כי זו תכונתה של האישה לתחזק את הבית, היא נהנית מזה, היא אוהבת ומסופקת מזה, כך ה ברא אותה. והסיבה לכך, מפני שאדם חייב לחיות בתוך בית מסודר ונקי זו לא צורת חיים לחיות בבלגן והאישה שיש לה נטייה לרגישות וטקסיות אכפת לה ודואגת לכך.
מאידך כאשר הבעל עוזב את העבודה או הלימודים ואומר לחברו להתראות אני נוסע הביתה עובר לו במחשבה מנוחה להיכנס לבית לשבת על הספה עם קפה ועיתון ולשים קצת את הראש. מוכר לא?
אישה מרגישה אחריות לבית ומובן מאליו שעליה לדאוג לבית. הבעל מרגיש שהוא מתנדב, כל מה שהוא עושה, זה מעבר למה שהוא צריך לעשות כי הוא מביא את הפרנסה ובזה מרגיש שמילא את תפקידו בבית.
א"כ על הבעל להיות מודע ולהבין שהבית הוא עיקר מרכזה ומחשבתה של האישה ולכן ישבח אותה ויעודד אותה על זה, ויראה לה כמה הוא נהנה וזה הסיפוק שלה, חוסר הפרגון שלו אינו נובע מרעות לב ח"ו אלא מחוסר הערכה מספקת כי צריך להיכנס למבט הראייה שלו.
הוא גדל כל חייו בבית תחת סינרה של אמא שעשתה הכל ובקושי ביקשה ממנו לעשות, כך גם בישיבה ישב ולמד ולא טרח להכין אוכל או לסדר את החדר, ומה שהאישה עושה זה נראה לו מובן מאליו ולא תמיד רואה צורך לומר מילה טובה ולהודות והעובדה שהרי אם רעייתו תעשה לו מסיבת הפתעה בליווי משפחתו וחבריו וודאי יאמר וירעיף עליה מילות שבח אבל ביום יום נו.. נו...
לכן הבעל יאמר לה ויחשוב בליבו וידמיין את אשתו במשך היום כיצד היא חוזרת מהעבודה וממשיכה בניהול הבית על כל המשתמע מכך, וכמובן יושיט יד לעזרה כי ואהבת לרעך כמוך נאמר קודם כל על האישה.
מחמאות סמויות.
לטענת הבעל שהאישה אינה מפרגנת יש לשקול מספר נקודות.
א. האם הוא כן מפרגן? שהרי כתוב בזוהר הקדוש שהבעל נמשל לשמש והאישה לירח, והירח מקבל את כל אורו מהשמש כך האישה התנהגותה האישה מושפעת מהגבר, ולכן יעשה בדק בית עם עצמו האם הוא מפרגן כשם שהוא מצפה מאחרים.
ב. מאוד יתכן מצב כזה שהבעל כן יפרגן אך האישה לא הורגלה בביתה ובצעירותה לומר מילות שבח וחיבה, היא לא ראתה כך בבית הוריה והנושא הזה חדש לה, ממילא לוקח לה זמן להתרגל אבל... וכאן הבעל צריך להיות ערני כי פעמים שהאישה שולחת מחמאות סמויות, כגון הבעל יכול לחזור לעת ערב והנה על השולחן כבר מונחת ומוכנה לו ארוחה טעימה עם תפריט אהוב עליו בתוספת שתייה קרה וקינוח. האישה עומדת ומחייכת ונהנית כיצד הוא נהנה זה סוג של פרגון; o: p>
המחמאה הסמויה יכולה להתבטאות גם כאשר האישה מתאפרת בצורה שהבעל אוהב או לובשת את הבגד שיודעת שהבעל מחבב, או מזמינה לו באחד הערבים זוג חברים שקשורים אליו, כל אלו ועוד זה סוג של פרגון.היא עושה זאת מההערכה וההערצה לבעל, לכן הבעל יהיה ערני וישים לב לכך וישבח אותה במילות ההערכה וחיבה.
ג. צריך לשים לב לפרט חשוב בחיי הנישואין והוא לדעת לקבל מחמאות, כשבן הזוג מחמיא לך יש איזו תחושת אינסטינקט לבטל את דבריו לומר "שטויות מה כבר עשיתי" את\ה. סתם מגזיםה" לעוד.
א"כ חשוב לבדוק למה בן הזוג לא מפרגן, אולי בגלל שאנו לא מתייחסים בצורה המכובדת לדבריו?
עד מאה ועשרים.
ולסיום, עיקר הקשר נבנה על בסיס משותף בהכרה בתכונות השונות של בן הזוג, לדעת לקבל את השני להזדהות עימו אפילו אם אינך מסכים איתו, אך לא לנסות לחנך אותו. כי זוגיות טובה נבנית בעבודת נמלים, צעד אחר צעד, ודרוש פיקוח ושימת לב לאורך כל החיים.(כמובן שאם הקשר נבנה טוב רמת ההתמודדות שלנו יותר ויותר קלה)
היה יהודי זקן בן שמונים שהגיע אל הרב וסיפר לו שהוא רוצה להתגרש ושיפנה אותו להיכן ילך. שאלו הרב: בכזה גיל? אמר לו: תתפלא אבל אני כבר לא יכול... לא יכול...
אם נעבוד על המידות שלנו נתאזר בסבלנות, נקבל את השני לתוכנו, נפנה לו קצת מקום בתוך הלב שלנו חיי הנישואין יעלו אט אט על דרך המלך.
הכותב עוסק בענייני הדרכת חתנים
והליכות הבית היהודי. לפרטים 052-7140457