רוני דיין: "חלמתי שגם לי תהיה משפחה תורנית"
משחר ילדותו הוקף רוני דיין, בן למשפחת בנקאים בברזיל, בתחרותיות, במרדף אחרי החומר ובסטאטוסים חברתיים. כשטס לישראל נתקל בפעם הראשונה במבוגרים אידיאליסטים - בני תורה. בסוף יצאה מזה התחזקות - וגם ספר מרתק. ראיון
- דודו כהן
- פורסם י"ט חשון התשע"ד
אחרי שהתקדם בתהליך ההתחזקות שלו, החליט רוני דיין, בן למשפחת בנקאים בברזיל, לכתוב ספר המעניק תשובות לשאלות העיקריות שכולם היו צריכים לשאול את עצמם, כהגדרתו. "תמיד רציתי לשתף אחרים במה שאני יודע ולהוציא לפועל את היצירתיות שלי באיזושהי צורה. התחלתי לכתוב בשיעור מחשבים באוניברסיטה. היות ולא היה לי הרבה זמן, זה התפרס לאורך כמה שנים. התחלתי אותו רווק וסיימתי אותו כשנולד בני השני", מספר דיין ומוסיף שהספר עונה על שאלות קיומיות בסיסיות - בשביל מה קיים העולם, למה הקב"ה ברא את האדם, למה יש יהודים וגויים, מהו תפקידו של עם ישראל בהיסטוריה וכן הלאה. כל השאלות הללו צפות ועולות בספר "מסעו של דן", שיצא לראשונה בברזיל, בשפת המקום, ובהמשך תורגם לעברית. "כשרציתי להדפיס את הספר בישראל, חיפשתי הרבה את המסגרת המתאימה ביותר להפצתו", מספר דיין. "לשמחתי מצאתי את הידברות, שבידה הכלים להגיע בדיוק לציבור שאליו הספר מיועד.
רוני דיין נולד בסאן-פאולו שבברזיל, ועד היום הוא גר במקום. בצעירותו למד ב"ליסה פסטר" - בית ספר צרפתי (לא יהודי), ובהמשך סיים תואר בניהול ושיווק באוניברסיטת FGV היוקרתית בכל דרום אמריקה, שהה בישראל כשנה כמתנדב בקיבוץ בגיל 19, שירת בצה"ל במשך עשרה שבועות, ובהחלט עסק בנקודה היהודית שלו. אך כנראה שלא מספיק, כפי שהוא אומר.
משפחתו המורחבת של דיין, הקטן מבין ארבעה אחרים, עבדה שנים רבות בשוק ההון, תמיד העריכה את התורה ושמרה חלק מהמצוות, בד בבד עם אורח חיים כללי-מודרני. לפני 40 שנה יסדה המשפחה את בנק דייקובל בברזיל, ההולך וגדל בצורה מרשימה, וכולל כבר כ-30 סניפים בכל רחבי ברזיל. דיין השתלב בבגרותו בעסק המשפחתי, וכיום הוא אחראי על ההשקעות הפיננסיות של החברה. "זו עבודה שאינה דורשת נסיעות, ביקורים וארוחות עם קליינטים, ובתחום הזה ניתן לשלב תורה עם העבודה", הוא מספר ומוסיף שעם הזמן, התקבלו בבנק החלטות המאפשרות את קיום ההלכה בכל תחומי הפעילות, כגון בגביית ריבית, פעילות ביום טוב וכדומה.
כניסתו של דיין לעולם התורני היתה מתבקשת למדי, אם לוקחים בחשבון את נטייתו לבירור האמת בכל תחום. "תמיד שאלתי על הכול, וחיפשתי בהרבה ספרים תשובות על שאלות כגון: מדוע קיים אי-צדק בעולם, למה יש מלחמות ועוני וכו", הוא מספר. "גם לא הרגשתי טוב עם החומרנות והשטחיות שראיתי בדרך שבה הרבה אנשים חשבו ופעלו. חשבתי הרבה, ומצאתי תשובות שהניחו את דעתי ונפשי בחכמת התורה ובאורח חייהם של אנשי תורה. לא מדובר על עוד שיטה פילוסופית, או רק מערכת של מנהגים טובים ומסורות. זאת היתה אמת שנבראה בידי הקב"ה. זה התחיל כששהיתי שנה בארץ.
"בגיל ההתבגרות, מאוד הפריע לי חוסר הצדק החברתי, שבא לידי ביטוי באנשים הצוחקים על אחרים ורק חושבים איך לחיות טוב, ולא למה לחיות. הכי גרוע היתה הידיעה שבהמשך גם אני אזנח את העקרונות שלי. הרי בסביבה שלי לא היו מבוגרים אידיאליסטיים, רק נערים חולמניים שאחר כך הבינו מה באמת חשוב, והתחילו לדאוג רק לצורכיהם הכלכליים. נושא ההתחזקות, אגב, לא אירע כמהפך גמור, בן לילה. משפחתי לימדה אותי כבר לפני כן כמה מושגים חשובים של התורה ככשרות ברמה בסיסית, שבת ותפילה. אמנם זה לא היה הציר המרכזי בחיי ולא השפיע על החלטותיי.
"כשנסעתי לישראל, שמתי לב שהיו גם מבוגרים אידיאליסטיים: בני תורה. הם באמת היו מסוגלים לחיות עבור משהוא שאינו רק סטטוס חברתי וכסף – תופעה שאף פעם לא חזיתי בה לפני כן. אז הבנתי שלא מספיק רק להתנגד למה שלא נראה נכון, אלא יש צורך גם לדעת מה כן נכון. הרבה אנשים יכולים לזהות מה לא טוב אבל אינם מסוגלים להגיד מה נכון, לכן רק מקנטרים ולא נאבקים על שום דבר. זה מאוד טיפוסי לדור שלנו. בישראל הצלחתי להבחין בשביל מה אנחנו חיים. הייתה לי גישה להרבה ספרים שנתנו תשובות לכל השאלות הקיומיות, ללא יוצא מן הכלל, וזה הרגיע אותי מאוד. אבל הדבר העיקרי שדרבן את התקדמותי הרוחנית היתה השהייה אצל אנשי תורה. הייתי כמה שבתות בישיבות וראיתי עד כמה האנשים היו שמחים ורגועים שם, איך כיבדו אחד את השני ועזרו זה לזה. גם ביקרתי כמה משפחות של בני תורה שחיו בבתים מאוד פשוטים, אך עשירים מאוד ברוחניותם. היו שם שיחות הרבה יותר מרוממות, עם בנים יותר מחונכים ונשים שמחות. התחלתי לחלום שגם לי תהיה משפחה תורנית".
אני מניח שעם ההתחזקות היו גם קשיים.
"אם לא קשה במידה מסוימת, זה לא אמיתי. זה קשה כי אתה צריך להתעמת ולקבל החלטות שונות מהנהוג אצל הסובבים אותך. עובר הרבה זמן עד שחלק גדול מהאנשים מתחילים בכלל להבין את המניעים שלך. האתגר הגדול הוא להיות בן תורה ולהמשיך להיות חלק מהחברה ומהמשפחה. זה דורש הרבה חכמה. אמנם, בתוך כל הקשיים, יד השם תמיד מופיעה ומסדרת הכל באופן מפליא.
אני נוהג להגיד שאנחנו אברהם, יצחק ויעקב של דורנו. הם כבר לא במשחק, ועכשיו זה תורנו. אם התורה היתה נכתבת היום, היתה מביאה את הסיפור של כל אחד מאתנו – הניסיונות שלנו ויד ההשגחה שמנחה אותנו".
איך הצלחת לשלב את היהדות עם עבודתך בבנק?
"כשיודעים לארגן את הזמן, מצליחים לעשות הרבה דברים בבת אחת: ללמוד טוב ולעבוד טוב. הסוד הוא להרגיש איך הזמן עובר, כמו שמרגישים את הכסף אוזל. אם אתה מאבד כסף, או מבזבז אותו באופן גרוע, אתה מרגיש רע עם זה. העובדה שלא משתמשים נכונה בזמן צריכה להפריע לנו. הרבה אנשים נשארים בעבודה 12 שעות ביום, אבל היו יכולים להפיק אותה תוצרת תוך 5-6 שעות. צריך להיות אסרטיבי בפגישות עסקיות, להשתמש בטכנולוגיה לניצול הזמן ולמקד את הפוקוס. זה נכון גם ביחס ללימוד. כשמשתמשים בשיטות לוגיות ובאמצעים לשיפור הזיכרון, אפשר להספיק בחצי שעה מה שאחרים לומדים בשעתיים".
הכשרות בבנק נשמרת מאחר ורוני משמש בנוסף גם כאחראי על המטבח, ואם זה לא מספיק - מדי יום מתפללים בבנק מנחה וערבית, כולל שיעור קצר ביניהם. הדבר מתאפשר בשל העובדה ש-25 מתוך 700 עובדי הבנק הנם יהודים, ולמרות הפיזור בסניפים שונים, במטה המרכזי ישנו מניין קבוע.
כיום דיין נשוי ואב לארבעה ילדים. לדבריו, הוא מבסס את החלטותיו בחיים על התורה. "כך למשל, בחרתי את מקום מגורי על יד בית הכנסת, ואני משתדל לנסוע בחופשות למקומות בהם הילדים שלי יוכלו לבלות עם עוד חברים דתיים. אני לומד שלוש שעות ביום, ועוסק גם בהתנדבות בקהילה", הוא מספר. בנוסף לשלל פעילויותיו הוא מקושר גם אל הרב זמיר כהן. "הרב הגיע לברזיל לפני כמה חודשים. היות ויש לנו מטרה משותפת, הזמנתי אותו להכיר את הפרויקטים שלי. הם מצאו חן בעיניו והתחלנו לעבוד ביחד", הוא מספר. "כרגע שיתוף הפעולה מתרכז סביב הספר מסעו של דן, אבל אני בוודאי חושב להדק את הקשרים ולשתף כוחות כדי לאחד יותר את הקירוב הנעשה בישראל עם זה שמתקיים בדרום אמריקה. רק לאחרונה הזמנתי את הרב זמיר להכיר את המדרשה שלנו לבנות מדרום אמריקה בירושלים".
המדרשה שעליה מדבר דיין היא מדרשת "שערי בינה" בירושלים, אותה הקים ביחד עם פעילים נוספים, רובם מברזיל. "אני צריך להישאר כאן בברזיל כדי לעזור בהכוונת נערות למדרשה ובגיוס כספים", הוא אומר. "תוך שש שנים הצלחנו לקבל 700 צעירות לתוכניות באורך של החל מחודש עד שנתיים. מתוך תלמידותינו, יותר מ-150 נישאו לבחורים שומרי מצוות, ומספר דומה בחר לעלות ארצה".
אם לא היית מגלה את אורח החיים היהודי במלוא מובן המילה, איפה נראה לך שהיית נמצא כיום?
"די בטוח שהייתי היום מאוד מתוסכל מכך שהתייאשתי למצוא תשובות לשאלת מי אני והייתי נאלץ לקבל את כל אי-הצדק הקיים בעולם ללא יכולת להשפיע עליו. אני רואה הרבה צעירים מלאי מרץ, הרוצים לשנות את העולם ודורשים תשובות לשאלותיהם. עם הזמן הם נאלצים להתמודד עם בעיותיהם שלהם עצמם, משתלבים במערכת, מתייאשים מחלומותיהם ואומרים שהאידיאליזם שייך לילדים. התורה מעניקה כוח להתמיד, כי היא מזהירה שאי אפשר לשנות כלום ולהבין דבר לפני שמתחילים לשנות את עצמנו. זה הדבר היחידי שנמצא לגמרי בידינו: לשפר את עצמנו. המשימה הזאת נמשכת כל החיים, ואנחנו גורפים הרבה אנשים איתנו תוך כדי תנועה".
אם נחזור אל ספרך, "מסעו של דן", מה אתה מצפה שהוא יחולל בנפש הקוראים?
"שיצליח להגיש לאלה שיש להם שאלות, תשובות שהובאו בספרים הקדושים. לאלה שעוד לא שואלים, שיעורר את הסקרנות ויתחילו לשאול את עצמם על קיום העולם והאדם. ולאלה המאמינים שיש להם כבר תשובות - שיידעו שתמיד אפשר לשאול יותר".
