האם איראן לפני פירוק?

אינני נביא ואינני יודע מתי איראן תתפרק, אבל ברור לי שזה יקרה. בעוד שנה, חמש שנים או עשר, הכתובת חרוטה על הקיר. איראן לא תימלט מגורלן של מדינות רבות בעולם, בעיקר במזרח התיכון, שנבנו באופן דומה לאופן שאיראן נבנתה. סביר שהתפרקות איראן תהיה מלווה בשפיכות דמים כמו ביוגוסלביה ובסוריה, ולא בתהליך מסודר ומקובל כמו קרה בצ'כוסלובקיה.

ולמה אני חושב כך? איראן מורכבת מכ-10 יחידות אתניות, מהן חמש עיקריות המהוות את רוב האוכלוסייה: פרסים, אזרים, בלוצ'ים, תורכמנים וערבים. קבוצות אלו מתגוררות באזורים נפרדים ולא מתמזגות זו בזו. גם הגירה מהכפר אל העיר המתרחשת בתקופה המודרנית לא גרמה להתמוססות ולהשתלבות יחידות אתניות אלה זו עם זו.

הפרסים מהווים כ-66 אחוזים מאוכלוסיית איראן, האזרים כ-20%, הכורדים כ-10%, הבלוצ'ים ב-2% והערבים כ-2%. הרוב הגדול של אזרחי איראן הם מוסלמים, אך הכורדים – המתגוררים בצפון מערב המדינה הם סונים, וכך גם הבלוצ'ים שהחבל שלהם נמצא בדרום מזרח איראן. האזרים באיראן נמצאים ברצף טריטוריאלי עם אחיהם באזרבייג'אן, המדינה הגובלת באיראן מצפון, וכך גם הכורדים שהחבל שלהם צמוד לכורדיסטאן העיראקית, וחבל הבלוצ'ים הוא המשך גיאוגרפי של בלוצ'יסטאן האפגאנית והפקיסטאנית. גם חבל אחוואז, מקום מושבם של הערבים הנמצא בדרום מערב איראן, מהווה המשך גיאוגרפי של עיראק.

הקרבה הגיאוגרפית של מיעוטים אלה אל אחיהם החיים מחוץ למדינה מאפשרת לרגשות אירידנטיים לחצות את הגבול: חלק מהאנשים מזדהים עם הקבוצה האתנית שלהם החיה מעבר לגבול, יותר משהם נאמנים לאיראן, ונאמנות זו מתורגמת לשאיפות להשתחרר מהשליטה האיראנית ולהקים מדינה אתנית מאוחדת. מגמות כאלה קיימות בקרב האזרים, הכורדים, הבלוצ'ים והערבים, וככל שהדיכוי האיראני גדל, כך מתגברים הרגשות האירידנטיים של קבוצות אלה.

בתוך איראן מתנהלים מאבקים קשים של קבוצות מיעוטים השואפים להשתחרר מהמדינה האיראנית: באזורי הבלוצ'ים, הכורדים והערבים פועלות קבוצות חמושות הפוגעות בשוטרים, בבסיסי צבא, ביחידות משמרות המהפכה, במוסדות שלטון וברכבות. המיעוטים מקבלים את הנשק, התחמושת והכסף מאחיהם הנמצאים מעבר לגבול, והמאבקים לשחרור מלווים בשפיכות דמים משני הצדדים.

המיליציה הנלחמת למען שחרור בלוצ'יסטאן נקראת ג'ונד-אללה ("צבא אללה"), הארגון הכורדי הנאבק לשחרור מאיראן נקרא "מפלגת החיים החופשיים הכורדית" PJAK, והארגון הערבי הנאבק למען שחרור הערבים מהכיבוש האיראני הוא "החזית הערבית לשחרור אחוואז". ארגונים אלה פועלים במישור האזרחי כמו גם באמצעים צבאיים, ואיראן רואה בהם ארגוני טרור לא חוקיים ולא לגיטימיים.

עד היום הסתפקו שואפי החירות של מיעוטים אלה בפעילות מוגבלת, בעיקר בגלל היד הקשה שהשלטון האיראני מפעיל נגדם, ולכן קשה לצפות מתי ובאילו נסיבות ירימו המיעוטים הללו את דגל המרד באופן נרחב וגורף. סביר להניח שתהליכים אלה יתרחשו כאשר יחושו המיעוטים שהשלטון המרכזי נחלש, אם בגלל בעיות פנימיות ואם בשל לחץ חיצוני כמו מלחמה.

בעיות פנימיות

איראן מצטיירת כלפי חוץ כמדינה בעלת מנגנון שלטוני מאוחד וחזק, אך המציאות שונה למדיי: במסדרונות השלטון האיראני מתנהלים מאבקים בין קבוצות משפחתיות, שבטיות, טריטוריאליות, תרבותיות, דתיות ועדתיות, ומתחת לפני השטח יש בקרב האליטה האזרחית והצבאית אנשים לא מעטים הנראים ומתנהגים כמו מוסלמים בעוד הם לאמתו של דבר זורואסטרים, בני הדת הפרסית העתיקה. הם ואבותיהם נשארו נאמנים לדתם המקורית, אף שהאסלאם נכפה עליהם בכוח הזרוע מאז כבשו צבאות המוסלמים את פרס לפני 1300 שנים. כתוצאה מכך יש בקרב האיראנים חשדנות רבה, כי רבים חושדים זה בזה שאינם מוסלמים אלא זורואסטרים.

בימים אלה מצויה איראן בתוך שלושה מאבקים קשים המתנהלים במדינות ערב: בתימן, בסוריה ובעיראק, ובכל אחת מהם מסייעת איראן לקבוצות מקומיות בנשק, בתחמושת, בציוד, בכסף ובתמיכה פוליטית. בשלוש הזירות הללו נאבקת איראן בקבוצות ובצבאות הקשורים לסעודיה, לתורכיה, למצרים או למדינות ערביות סוניות, וההצלחה מתרחקת מאיראן באיטיות אך בעקביות: בסוריה אסד הולך ומאבד שטחים ונכסים אסטרטגיים למורדים הסונים, בעיראק מצליחה מדינת האסלאם להשתלט על רמאדי ואזור אלאנבאר, ובתימן כותשת סעודיה – בינתיים מהאוויר בלבד – את כוחות החות'ים השיעים הנאמנים לאיראן.

כישלון במשימת "יצוא המהפכה" לסוריה, לעיראק ולתימן – וזו המגמה המסתמנת בשבועות האחרונים – יכול להכניס את ההנהגה האיראנית לוויכוחים ולמאבקים פנימיים על השאלה מי אחראי לכישלונות הללו, שעלו לאוצר המדינה מיליארדים רבים של דולרים יקרים, שבגלל הסנקציות הבינלאומיות הפכו ליקרים עד מאוד. מאבקים פנימיים אלו עלולים להחליש את הלכידות של השלטון באיראן וזה המצב שהמיעוטים ממתינים לו כדי לנסות ולהשתחרר מהעול הפרסי.

גם סנקציות כלכליות יכולות להכניס את המדינה למאבקים על המשאבים המוגבלים, ולכן חשוב שהעולם לא יסיר את הסנקציות כדי לזרז את תהליכי ההתפרקות של איראן. אלא שהעולם המערבי בראשות הממשל האמריקני מזדרז להגיע עם האיראנים להסכם שיסיר מהם את הסנקציות הבינלאומיות, והסכם זה יאריך את חייה של איראן ואת סבלם של המיעוטים המדוכאים השואפים להשתחרר מעול הפרסים.

אלא שלמרבה הצער המערב אינו שועה לסבלם של מיעוטים במזרח התיכון, וההוכחה הבולטת ביותר היא גורלם של היזידים הנשחטים ונמכרים לעבדות, והנוצרים שכנסיותיהם נבזזות ומפוצצות והם בורחים בהמוניהם מכל מדינות המזרח התיכון הערביות. בדומה לכך, המערב איננו מתעניין בגורל הכורדים, האזרים, הבלוצ'ים והערבים הנאנקים תחת העול הפרסי, ומנהיגיו מעדיפים את הפטרו-דולארים האיראנים על זכויות המיעוטים תחת שלטון האייתוללות.

מעצמות המערב – ובעיקר בריטניה – אחראיות לסבל המיעוטים תחת ההגמוניה הפרסית באיראן, ולו בגלל העובדה שגבולות איראן הכוללים את המיעוטים הנרדפים סומנו על ידי אירופאים, לא בני המקום. מדינות המערב מתנערות מהאחריות ההיסטורית שלהן ומעדיפות "ביזנס" ורווחים כלכליים על שאלות מוסריות. שיתוף פעולה כלכלי עם משטר חשוך, קיצוני, רצחני וטרוריסטי נראה כיום כאופציה העדיפה על מנהיגי המערב, הפוחדים מזעם האייתוללות אם לא יקבלו את מה שהם רוצים: נשק גרעיני, חיסול סעודיה ואמירויות המפרץ, השבת האסלאם השיעי למכה ולמדינה, מחיקת מדינת ישראל ממפת המזרח התיכון והגמוניה אזורית וגלובאלית.

כיום מסתמנת האפשרות לפתור את הבעיה המאיימת על שלום העולם – איראן גרעינית – באמצעות זירוז התפרקותה של איראן לגורמים האתניים המרכיבים אותה. על העולם לקשור ידיים עם הארגונים המקומיים הפועלים לשחרור מאיראן של חבלי הבלוצ'ים, הכורדים, הערבים והאזרים, כדי לחמש אותם ולאמנם לקראת המאבק שלהם לשחרור מהדיכוי הפרסי.

איראן עושה בדיוק את הדבר הזה בתימן, כשהיא מספקת לחות'ים את האמצעים הצבאיים שבאמצעותם הם מפרקים את השלטון. זה בדיוק מה שעשתה איראן החל מתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, כשחימשה, ציידה ואימנה את השיעים בלבנון וכך יצרה את חיזבאללה השולט בפועל במדינת הארזים. לכן יש לעולם בסיס מוסרי איתן להשיב לאיתוללות האיראניים כגמולם ולסייע למדוכאים באיראן להרים את נס המרד נגד שלטון החושך והדם של המדינה המלאכותית איראן.

התפרקותה של איראן לגורמיה האתניים היא רק עניין של זמן, והמערב יכול לזרז תהליך זה. האלטרנטיבה – איראן מאוחדת וגרעינית – מסוכנת מאוד לשלום העולם וליציבותו.