ספר תורה שרוי בצער: על ימיו האחרונים של מרן הרב עובדיה יוסף

כורסה חומה. זה מה שתמצאו בכניסה לחדרו של הרב משה קליין – רב המרכזים הרפואיים 'הדסה' בירושלים.

"אתה יודע מה זו הכורסה שניצבת פה?" אומר לי הרב קליין בנימה של התרגשות. "יש לה משמעות רבת הוד. זו הכורסה שבה היה יושב מרן זיע"א בבית החולים והוגה בתורה. זה היה השימוש הבלעדי שלה. אחרי פטירתו לא רצו בבית החולים להסב את הכורסה לכל שימוש אחר, והביאו אותה הנה".

כשנה ומחצה מאז כבו המאורות ונסתלקה שכינה מעמנו. הכאב וההלם עדיין מייסרים את נפשנו. אצל רב המרכזים הרפואיים 'הדסה' – שבהם היה מרן זיע"א בן-בית בערוב-ימיו, למגינת לב, הזיכרון עדיין חי, כמו אירע היום. לראשונה, הוא פותח את סגור-לבו ומשתף אותנו בהנהגותיו של מרן זיע"א ברגעי החולי הקשים להם היה עד.

געגועים בקומה 8

"בכל פעם שאני עולה לחדר שבמחלקת טיפול נמרץ בקומה 8, בו נפטר מרן ה'יביע אומר' זיע"א, אני עוד דוחף קלות את הדלת, אולי בכל זאת, אולי בכל זאת אמצא אותו בחדר", אומר הרב קליין.

"היו רגעים שאתה ראית שהוא כואב בכל גופו. ממש נושך שפתיים וזועק מכאב. ואז ראית כמה הגוף אמנם מיוסר וחלוש, אך הרוח חזקה ואיתנה, על כל המשתמע מכך.

מרן עובדיה יוסף זצוק

"יכולני להעיד, שבתקופה שכאבו היה נסבל, לא היה רגע שהפיג מלימודו. לפעמים אתה נכנס לחדר ואתה חש כביכול הוא לא שת לבו אליך. הוא פשוט היה מחובר לגמרא. לא ראה מה שמתרחש – לא מימינו ולא משמאלו. גם אם עשו רעש בחדר".

אפשר לומר שמרן זיע"א היה מחובר לאמרות רבה ורב זירא כמו לאינפוזיה.

"האמת שקצת יותר מאינפוזיה", מתקן הרב קליין. "אינפוזיה יכולה להיקרע ולהיעשות 'פרה'. כאן המצב היה שמרן התחבר בקשר בלתי-ניתק. הוא ישב על הכורסה שנמצאת כאן וישב ולמד, ולמד ולמד – ללא הרף והפוגה.

"גם בתקופה שגופו חלוש והכאבים תוקפים תכופות, החזיק בגמרא למעלה בצד ימין ולא הפסיק מלימודו תוך-כדי שכיבה. וכל אימת שהייתי נכנס החדרה היה אומר לי, "רבי משה, תתפלל עליי. 'לולא תורתך שעשועי, אז אבדתי בעניי'. עם כל הכאבים, רק התורה מחזיקה אותי". הוא היה אומר את זה ואני הייתי רועד".

"זכורני שפעם הפטיר מרן זיע"א על אחד מגדולי ישראל שהנו 'חתיכה דאורייתא' (חתיכה של תורה. א. י. פ.). "הסתכלתי על מרן זיע"א בלומדו בבית החולים ואמרתי לעצמי: הנה, גם כאן יש 'חתיכה דאורייתא'!".

"לא אשכח את היום למחרת צום גדליה האחרון לחייו. הרב הודה לי מאוד על מה שעשיתי למענו בראש השנה. פינינו חדרי רופאים וישיבות והפכנום לבית כנסת מאולתר. טרם התקיעות, אגב, הוא מסר דרשה תורנית ארוכה, כבת שעה. הוא חש הכרת טובה גדולה על האירוח היוצא דופן ואחרי ראש השנה חיבקני ונישקני, ואף העניק לי נשיקה על גב היד, לפני שהספקתי אני לנשק על גב ידו. יצאתי מחדרו ופרצתי בבכי".

קולו של הרב נשנק לפרקים. דומה שהדיבור קשה עליו. הגעגועים העזים תוקפים אותו לעיתים ולא נותנים לו מנוח.

"תגיד לרופאים שישחררו אותי"

"במו-עיניי ראיתי. בערב ראש השנה האחרון לחייו, והוא מלופף בייסורים, לא רצה להישאר בבית החולים. 'תגיד לרופאים שישחררו אותי, כדי שתהיה שמחה גדולה לעם ישראל', ביקש, כמעט התחנן. הוא כמובן לא היה כשיר לכך. חוליו עדיין העיב עליו. אך מה שהעסיק את לבו ונפשו זה לא עצמו ותחושותיו המרות, אלא התחושה של עם ישראל. שעם ישראל יחוגו את החג בשמחה ובדיצה".

עם זאת, אחרי שהבין מרן זיע"א, כי לצורך בריאותו יהיה חייב להיוותר בין כתלי בית החולים, פעל כדי שהחיים יימשכו במתכונתם הרגילה ושמחת החג לא תיפגם בשל חוליו. "באותו רגע, פקד מרן זיע"א על כל מקורביו לשוב לבתיהם ולהכין צרכי החג כרגיל, שלא יחסירו כלום מסימני החג. כן גם ציווה על פייטן בית מדרשו, הפייטן הדגול רבי משה חבושה הי"ו, כי ינהל את התפילות בבית מדרשו כרגיל כמדי שנה בשנה".

אם דיברנו על ערב ראש השנה האחרון, אספר נקודה נוספת בהקשר זה: 'אני מבקש ממך, תן לי את בנט בטלפון', ביקשני בבהילות בערב יום הדין. 'אנחנו לפני ראש השנה ואולי עכשיו יהיו לו הרהורי תשובה על גזירת הגיוס. אני רוצה לומר לו כמה דברים'. זה מה שמעסיק את מרן זיע"א בשעות של חולי מר ושעות אחדות טרם ראש השנה".

'תודה רבה' - על כל דקירה

שמעת דברים ותחושות מרופאי 'הדסה' חובשי כיפות שקופות שטיפלו במרן זיע"א?

"אומר לך: רופאי 'הדסה', בחלקם הגדול חובשי כיפות שקופות ובחלקם האחר צדיקים ויושבי אוהל. מסירות-הנפש, מסירות-נפש של ממש, שהם מגלים כדי להציל חולה – יהא מי שיהא – ולרפאו, ראויה לשבח תמיד. עם זאת, ודאי שהם ניהלו עם מרן זיע"א דו-שיח. תמיד התפעלו מהאצילות שלו, מהחוכמה שלו, מהתבונה שלו, וגם הבת-שחוק שהייתה נסוכה על פניו. הוא היה לעיתים מחייך. הם קיבלו ממנו סטירות חיבה רבות. ידעו הם היטב היטב שיש כאן אדם גדול בסדר גודל של דורות.

"הרופאים טיפלו בו במיומנות גדולה – אך גם מתוך כבוד אינסופי. מתוך הרגשה של כובד האחריות שניצב בפניהם מנהיג בישראל. שמדובר במשהו אחר לגמרי.

"בתום הניתוח האורתופדי שנערך למרן זיע"א, חודשים ספורים טרם הסתלקותו, יצא אליי אח יוצא חבר העמים כשכולו אפוף התפעמות: 'אדם כזה', הוא אומר, 'לא ראיתי מעודי. תראה', הוא הטעים. 'הכנו את הרב לניתוח; הצמדנו לו עוד צינור ועוד אינפוזיה. כל אדם, מטבע הדברים, היה נע באי-נוחות בסיטואציה שכזו. אך כאן, לא ולא. על כל דקירה ודקירה הוא הגיב בלבביות חמה: "תודה רבה, תודה רבה. תבורך מפי עליון"'. זאת מבלי להכיר בעומק תורתו של מרן זיע"א. רק בהתנהגותו האנושית, הנורמטיבית, הפשוטה. הוא הכיר טובה עמוקה לכל אדם שהיטיב לו".

הכנסת ספר התורה בוטלה

"אם כותבי המאמרים", הוא מוסיף, "היו יודעים כמה כאב אפף את מרן זיע"א וכמה באמת נאנק בסבלו, ומאידך כמה כוחות השקיע בלימוד באותם ימים, גם הדימויים הכי גבוהים לא היו מצליחים לנגוע במציאות האמיתית. זה היה ממש בבחינת ספר תורה שרוי בצער. קשה לתאר זאת".

ודאי היו גם דילמות בסוגיות רפואה והלכה בבית החולים, שבהן שמעתם את חוות דעתו?

"ודאי שהיו דילמות. אינספור שאלות בסוגיות כמו שבת, טומאת נפטרים, קביעת רגע המוות, נסיעת אחיות בשבת וחזרה לביתן, ועוד כהנה וכהנה, הגיעו לפתחו בימי שהותו בבית החולים. גם לגבי עצמו, אגב, עלתה השאלה אם להשיבו לביתו ביום שני של ראש השנה, כפי רצונו. אתה ודאי יודע שלא היה צריך ארון ספרים כדי לקבל את תשובתו. ארון הספרים הלך איתו.

"לכבודו של מרן לא אצטטן במלואן, אבל כאמור היו שאלות רבות חדשות לבקרים. אם כי לא אוכל להעלותן במסגרת פומבית. אני יודע שהכרעות שנאמרו בסיטואציה מסוימת אינן יפות לאחרת. כלל לא בטוח שהכרעתו הייתה זהה גם בכזו. כל נדון והשיקולים המכריעים שלו.

"באותו יום שנפטר היה אמור להתקיים מעמד הכנסת ספר תורה בבית החולים, וכמובן ביטלנו את החגיגה. ליווינו ספר תורה למנוחות במקום להכניס ספר תורה למעוננו".

בשורה: פתרון טכנולוגי ל'טומאת כוהנים'

בעיני רב המרכזים הרפואיים 'הדסה', העובדה שמרן זיע"א ביכר להתאושש מחוליו במרכז הרפואי המיתולוגי –היא לבדה מוכיחה את מיקומו האסטרטגי בעולם הרפואה.

"אנחנו מביאים באחרונה בשורה מהפכנית לחולים החרדים", אומר הרב קליין בסיפוק. "מאז נכנסתי לתפקידי – לפני כשלוש שנים, דאגתי, ברוך השם, כי החולה החרדי יקבל את המיטב התורני – מלבד זה הרפואי".

מה זה אומר בפועל?

"אצלנו מבקשים לצאת ידי כלל השיטות – כולל המחמירות ביותר. מטעם זה אנחנו מבכרים שלא להביא לבית החולים סחורה מ'היתר מכירה' לטובת אלו שמבקשים זאת. הארוחות כולן הן בד"צ. בשבתות, יש סעודות מאורגנות עבור האורחים. שומר המצוות יכול לחוש כאן בבית".

בד-בבד, הרב קליין מספר שבידו בשורה דרמטית באשר לשאלת 'טומאת כוהנים' שמעסיקה כל בית חולים ממוצע. "אנחנו שוקדים על פיתוח טכנולוגי שאין לו אח ורע בשום מקום בארץ, כדי לפתור את שאלת 'טומאת כוהנים'. אם עד היום, היו משגרים עובד זוטר להדביק פתק בכניסה לבית החולים המתריע על נפטרים ל"ע שנמצאים בקרבו, מה שמביא לעיתים לעיכוב בהודעה, הרי שמעתה, לא עוד. פתחנו מכשור טכנולוגי שמתריע באורח מיידי על הימצאו של נפטר בבית החולים. הדבר קורה בסנכרון מלא מיד עם הודעת הפטירה שמנפיק הרופא במחשבי בית החולים".

הרב קליין הגדיר פעם בפני אישי הלכה את תפקידו של רב בית החולים: מהו ה'לכתחילה' שבתוך ה'בדיעבדים', והוא חושב שמדובר במלאכה שאינה פשוטה כל ועיקר. "זו מלאכה וגם חכמה", הוא מסביר. "נדרשת פה הרבה מיומנות והרבה שום-שכל. אדגים לך: לאחרונה עלתה על שולחננו שאלת הפעלת מתקנים אלקטרוניים בשבת. מדובר במתקנים מורכבים שמייצרים חומרים קצרי-מועד. הם מותרים בשבת בשל פיקוח נפש, אך השאלה היא איך להפעילם. יכולנו לפטור עצמנו מתוך הנחה כי הכול פיקוח נפש, אך לא מיהרנו להכריע בשאלה הסבוכה. ישבנו על המדוכה עם המדענים והרופאים כדי להבין את התהליך ואת הבעיות הרפואית ולהבין היכן יש מגע יד אדם בתהליך. אחר כל זאת העלינו את השאלה בפני תלמידי חכמים מובהקים. ככלל, ב'הדסה' הגישה היא לתת מענים הלכתיים טכנולוגיים העומדים בקריטריונים המקובלים על גדולי הפוסקים מכל העדות והחוגים. מתוך רוח זו הוכנסו מקלדות תומכות שבת העונות על הדרכותיו של הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, כך הותקנו דלתות 'רמזור' במקומות שבהם הדלתות חייבות להיות סגורות תדיר".

"אנחנו נתקלים בשאלות הלכתיות על כל צעד ושעל", מודה הרב קליין. "כך, למשל, אם להנשים ילדים דרך מכשיר 'טובוס' שמעתה לא נוכל לנתקו, וכן הלאה".

אבל זה לא מסתיים כאן. "אנחנו צריכים להגיע למצב של הבנת צרכי שומר המצוות בתפקוד האנושי. להבין, למשל, שיולדת שרוצה לשפר את תנאי שהייתה ולדור ב'מלונית' שמציע בית החולים, הרי שצריך לנהוג במלוא מידת הזהירות מבחינת 'מוקצה' ולרדת לכל פרטי הדברים.

"בלשון אחרת: אם בעבר אדם היה צריך לבחור בין מקום של רוח הקודש למקום של הרוח הרפואית, היום תוכל למצוא מקום כמו 'הדסה' שמחד מביא את שיא הרפואה ומאידך מביא מענה הלכתי בצורה אופטימלית".  

העירוב המקיף את 'הדסה הר הצופים' הנו של 'העדה החרדית' ואת 'הדסה עין-כרם' של רבנות ירושלים. אך לא זו בלבד.  "בנוסף לעירוב של ירושלים שנעשה ע"י הרבנות המקומית, ב'הדסה' החמרנו על-עצמנו בשני הקמפוסים והתקנו עירוב מהודר של בית החולים. כך האדם יודע שהוא יכול להיות רגוע בשבת ולטלטל בתוך הקמפוס".

הרב קליין נועץ עם פוסקי ההלכה מכל גוני הקשת החרדית. הוא יוצא ובא בביתו של מורנו הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א. כן נועץ בגאון הגדול רבי יצחק טוביה וייס שליט"א – גאב"ד העדה החרדית; הגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א, ועם פוסקי ההלכה האחרים. 

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com