דודו כהן
הלוואי והחילונים היו מכבדים נשים כמו הדתיים
בימים אלה יש מי שחוגג ומסית כלפי החרדים באמתלה של הדרת נשים. בינתיים, בצד "הנאור" של המפה, נשים סובלות מהטרדות, מוצגות באופן מעליב בפרסומות, משתכרות פחות מגברים ולא מתברגות לתפקידי מפתח. אז מי כאן מדיר?
- דודו כהן
- פורסם כ' חשון התשע"ד
הרמב"ם, הכותל המערבי, נועזותו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, הלכות לשון הרע, כיבוד הורים, שולחן ערוך, תורת הרב קוק, הגות יהודית, עבודת המידות, תורת החסידות, חינוך וזוגיות ע"פ היהדות - על כל הנושאים המרתקים האלה, המעידים על עומקה ועוצמתה של היהדות, לא תוכלו לקרוא בעיתונים החילוניים בתקופה זו (ולא בכלל). נראה שכל היהדות מבחינת כלי המדיה בחודשים האחרונים מתמצה בשני נושאים עיקריים - אוטובוסים בהפרדה ושירת נשים, תחת השם המעליב "הדרת נשים". כאילו בציבור הדתי עסוקים כל היום בהדרת נשים: אין נשים עובדות, אין גננות, אין מורות, אין אימהות מסורות, אין נשות היי-טק, אין רבניות, אין מרצות. הכל מתחיל ונגמר בכמות מזערית של קווי אוטובוס.
באמת שלא שייך להיכנס ולנתח שוב את הנושאים האלה, שנטחנו לעייפה. מי שרצה להקשיב כבר הבין ששירת נשים מול קהל חי היא נושא בעייתי מבחינה הלכתית, גם אם יש כמה אנשים נאורים שההלכה היהודית מקפיצה להם את הפיוזים. ומי שרצה להקשיב באמת, כבר הבין שקווי המהדרין משמשים חלק זעום ביותר מהציבור החרדי, וגם אם רוב הציבור לא חושב כמותם - אפשר להבין את רצונם לקבוע גדרי צניעות שמתאימים להם באזור מגוריהם (בדיוק כפי שבתל אביב פועלות חנויות טריפות באין מפריע).
כל השנים התלוננו החילונים שהחרדים מנסים להתערב להם בחיים. אז מדוע הדחיפות הגדולה כל כך להכתיב לציבור החרדי כיצד לחיות באוטובוסים, בלימודי הליבה וכן הלאה? ולמה נראה כאילו יש מי שמעוניין בליבוי שנאה לשם השנאה? הרי ברור ש-90% מהציבור החרדי לא תומך בקווי המהדרין, לא נוסע בקווי המהדרין, ולא ממש מתעניין בקווי המהדרין. ברור ש-99% מהציבור החרדי מגנה כל תופעות של אלימות כלפי חילונים. אז איך הגענו לאווירת ההסתה הנוראה וחסרת המעצורים המתקיימת כיום בחסות "כלב השמירה של הדמוקרטיה"?
עכשיו בואו ניקח צעד אחד אחורה. בואו ננסה לשכוח לרגע מקווי המהדרין ומהתעמולה האובססיבית, שמנסה להמחיש לנו עד כמה החרדים הם סכנה קיומית למדינה. בואו ניזכר לרגע מה קורה בצד השני של המפה, שכידוע אין לו מה לתקן בכל הנוגע ליחס לנשים. על פי סקרים ממשלתיים, 73% מהנשים מוטרדות במקום עבודתן; כולנו מוקפים בפרסומות לא צנועות שלא ממש עושות כבוד לנשים; פערי השכר בין גברים לנשים עומדים על כ-30% לרעת הנשים, ואפילו בתקשורת הליברלית, נושאת הדגל, ייצוג הנשים מעליב למדי. לא דחוף יותר לפתור את הבעיות הללו מאשר להיטפל לקו אוטובוס שמשרת פחות מ-0.1% מכלל האוכלוסייה? ובכלל, מישהו זוכר את הסקר של לשכת הפרסום הממשלתי מלפני כעשור, המעיד על כך שכמחצית מהנשים שנוסעות בתחבורה הציבורית חוו הטרדה? אני לא משתמש בקווי המהדרין, אבל באיזשהו מקום אפשר להבין את הרצון להפרדה, לנוכח הנתונים הלא נעימים של כמות ההטרדות שסופגות הנשים באוטובוסים.
לעומת זאת, היהדות שאני מכיר אוסרת מכל וכל על הטרדות, פרסומות לא צנועות ואווירה מופקרת - דברים שבתרבות המערבית הפכו לדבר שבשגרה. היהדות שאני מכיר הציבה את "אשת חיל" כמזמור שמושר מדי ערב שבת סביב כל שולחן שבת, מתוך הערכה עצומה לאשה. היהדות שאני מכיר הולידה את אחד הספרים הנפלאים בכל הנוגע לחיי נישואין - "בגן השלום" של הרב שלום ארוש, ועוד אינספור ספרים שעוסקים בנושא. היהדות שאני מכיר מכילה הרבה פחות גירושין מאשר בעולם החילוני. כשאני מסתכל על אישה, בעיניי היא בת מלך. זו התפיסה היהודית, ומשום מה, איכשהו, היא מרגיזה רבים.
אז יש כאלה שרוצים לארגן לציבור חרדי מצומצם קווי מהדרין? שיהיו בריאים. התקשורת ומנסחי הכותרות יכולים למחות, לנסות להתערב באורח החיים שלהם, להכריז על כנסי חירום ובמקביל להמשיך לעצום עין מהזוועות המתחוללות בחצר שרחוקה משמירת תורה ומצוות, אבל אל תשכחו דבר חשוב: הלוואי וכל אוכלוסייה היתה מכבדת נשים כמו האוכלוסייה הדתית האמיתית - ואני מדגיש: האמיתית. אם מישהו מוקף בתרבות המתמחה ביחס מעליב כלפי הנשים, ועוד חושב שהוא חלק מהנאורות והקדמה - כנראה שהוא פשוט טעה בקו.