אחכה לו בכל יום שיבוא: ספר חדש מחזיר אותנו לבית המקדש

"לעתים אני עומד משתאה מול אנשים בעלי משיכה מיוחדת לנושא המקדש והמשכן וכליהם. אני קורא לאנשים הללו 'אנשי המקדש' בהיותם עסוקים תדיר בענייני המקדש". האמירה המסקרנת הזו יוצאת מפיו של מי שבעצמו נכנס תחת אותה קטגוריה מרתקת – הרה"ג רבי אוריאל כהן - אברך תלמיד חכם מאלעד שהקדיש את חייו להבנת והסברת נושא כלי המשכן.

בראשם של רבים נמצאות הידיעות הקשורות לכל נושא המקדש והמשכן ברמה שבה קיבלו בימי הלימודים בילדותם. האם יש די בהן?

יהיו שיתפלאו לגלות כי ישנם כמה תלמודי תורה הנוהגים היום – את שנהגו בימי עבר בעם ישראל ולהתחיל את לימוד החומש עם הילדים הרכים בפרשת ויקרא דווקא מן הטעם שהוזכר במדרש: "הואיל והתינוקות טהורים והקורבנות טהורים – יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים". השולחן ערוך מביא את המנהג הזה להלכה ומוסיף לציין "וכן נהגו עכשיו".

כשאנו קוראים את פרשיות עבודת המשכן והמקדש, כיצד יבואו הילדים הטהורים ויעסקו בטהרה אם הנושא כל כך רחוק מהבנתם המוחשית? כיצד יכול אדם מבוגר ללמוד את פרשת השבוע מבלי שלו עצמו יש את ההבנה המדויקת באשר למבנה המשכן וכליו?

משיכה מיוחדת

כבר לפני שנים מספר פגשתי את הרב אוריאל כהן, כהן המיוחס עד לעזרא הסופר, ושמעתי ממנו על השקעתו הרבה בנושא - במסגרת המכון שבראשותו. מאז נפגשנו עוד כמה פעמים, ובכל פעם שמעתי עד כמה שקוע וטרוד הוא במפעל העצום הזה של בירור כל פרטי הכלים וגיוס כל האמצעים הטכניים המתקדמים שעומדים היום לרשותנו כדי להמחיש את הנקודות והבירורים שאליהם הגיע בעמלו הרב. "חשוב יהיה להוציא את כל העמל הזה בספר", אמרתי לו שוב ושוב, והנה, לאחרונה ריכז הרב כהן את כל עמלו בספר חדש, "כלי הקודש" שמו, ספר מאיר עיניים שכל כולו והמחשה וביאור פרטני על כל כלי הקודש ובגדי הכהונה סביב פרשיות 'תרומה' 'תצוה'.

הרב כהן מדבר על התופעה המבורכת של "אנשי המקדש" בהתלהבות רבה, "אלו אנשים שרבים מהם גם מבינים בתחום הזה באופן מיוחד: לאחר שערכנו במכון את ערכת התמונות של 'כלי הקודש' וערכת 'בגדי כהונה' אשר בהם מומחשות בצורה יפה ומאירת עיניים על פי חז"ל צורות הכלים, ערב אחד מתקשר אלי יהודי בשם בצלאל (האם גם שמו גרם לו לעסוק בהבנת מלאכת כלי המשכן?) מאחד הישובים כשהוא סוער, אולי אפילו נזעם: איך עשיתם באחת התמונות כדעה זו? הרי נראה לי שרבים מהמפרשים למדו באופן אחר כשלדעתם זה מעכב ואפילו פסול! ניסיתי להרגיע אותו ולומר לו שהלוא יש עוד שיטות וכי אין בכוונתנו להכריע, 'אי אפשר לכוון בציור אחד כמו כמה שיטות יחד... הרי ציור שונה מכתיבה שבה אפשר לכתוב ולהוסיף את כל הדעות', טענתי. אך אותו בצלאל לא נרגע, 'אתה חייב לעשות עוד תמונה אחרת - לצאת ידי כל הדעות!' הוא דיבר כמי שהנושא בוער בו, ממש כאילו מצא איזה פסול בכלי הקודש עצמם - במקדש ממש. הסברתי לו שאמנם אנו משתדלים לעשות הכול לפי כל הכללים, אך אם בכל כלי ובגד ננסה לצייר לפי כל השיטות נצטרך להוציא 'אלבום תמונות' של מגוון שיטות. השתדלנו ועשינו כפי השיטה המפורסמת והמקובלת יותר. לא התיימרנו להכריע חלילה למעשה - עד שנזכה לראות בעיננו במקדש במהרה בימינו".

בתוך דיבורו נזכר הרב כהן בעוד אחד מ"אנשי המקדש": "יהודי יקר התקשר אלי וסיפר לי שהוא עוסק רבות בהבנת כל נושא המקדש והמשכן, הוא סיפר שהנושא הזה כה קרוב ללבו עד שלפני שלוש עשרה שנה, כשבנו שיחי' נולד, הוא קרא לו בשם 'חושן'! כן, על שם החושן הקדוש שהיה במקדש על לוח לבו של הכהן הגדול.

"אותו יהודי ביקש אישור מיוחד להדפיס 'מזכרת' ייחודית לבר המצווה של בנו חושן - שעליה תהיה תמונת החושן המפואר שהוציא המכון. הוא אמר לי שהוא חי וקשור היטב לנושא המקדש, ולדעתו זו תהיה המזכרת הטובה ביותר לשמח את בנו חושן".

כמותם יש עוד אנשים רבים שמתקשרים לברר נושאים שבהם התקשו או פשוט לומר "תודה לכם על ההשקעה, 'ישר כח', עכשיו אני מבין יותר ויש לי יותר חשק לנושא המקדש אחרי הספר הזה".

הציבור אינו יודע זאת, אך בקרבנו מסתובבים אנשים לא מעטים – לא 'משיחיסטים' ולא מאותם שמבקשים לדחוק את הקץ בגישה לאומנית הזויה, אנשי הלכה, בני תורה של ממש, תלמידי חכמים אשר "חיים במקדש", לומדים ומעיינים רבות בנושא, לומדים היטב ושולטים בעניינים בהתאם. אצלם זו אינה רק "הלכתא למשיחא" (הלכה הנוגעת רק לימות המשיח) רחוקה ולא מעשית, זה מחיה אותם, הם נושמים את הדברים, וכבר כעת הם כמעט בימות המשיח לגודל חשיבות ומעלת קודשי המקדש. "להם אני קורא 'אנשי המקדש' האמיתיים", טורח הרב כהן ומסביר את דבריו הראשונים.

מניע עתיק

איך באמת מגיעים לעיסוק בנושא המשכן?

כל קורא משכבת גיל מסוימת ומעלה יבין היטב עד כמה משמעותית ושונה היא המציאות החדשה בת ימינו שבה הלימודים כולם, בכל התחומים, נערכים בעזרת אמצעי המחשה ברמה גבוהה. "אנחנו", הם יאמרו, "בהיותנו ילדים, לא הכרנו ולא זכינו ליותר מכשרון הציור של המורה על הלוח". 

דורנו זכה לגישה שונה לחלוטין, יהיו שיצביעו על ההתקדמות הטכנולוגית ויהיו שיצרפו לכך גם את העצלות שירדה לעולם בדורנו - בכל הנוגע להפעלה העצמית של המחשבה וכח הדמיון.

אחד התחומים שזכה לאמצעי המחשה כבר בימים עברו הוא נושא המשכן, המקדש וכליהם. אין מי שלמד את הנושאים הללו ולא נעזר בציורים והמחשות שמופיעים באופן רשמי גם בספרי הלימוד העיוניים כמו הגמרא והמשניות (במסכתות 'תמיד' 'מידות' ועוד) שיצאו כבר בהוצאת דפוס וילנא הידוע.

האם באמת קשור הנושא כולו לעצלות המחשבה? ישבנו לשיחה מקיפה עם הרב אוריאל כהן שליט"א - כמי שזכה לאחרונה לעסוק בנושא בצורה יסודית.

השאלה הראשונה היא מה מוביל אתכם במכון "כלי הקודש" לטרוח כל כך על הנושא הזה? מהו הדחף הגדול להשקעה העצומה הזאת?

"במשפחתנו ישנה מסורת מוסמכת המצביעה על כך שאנו מיוחסים – בן אחר בן – לכהונה, בייחוס המגיע עד לעזרא הסופר. מגיל צעיר גדלתי עם התחושה וההבנה שהציפייה לבניין בית המקדש הנה בעלת משמעות מעשית עבורי, שהלימוד בפרשיות העוסקות בנושא אינו כמו לימוד אחר שאינו למעשה בימינו – זהו לימוד של תחום שאבותיי ואבותיהם עסקו בו, ובעזרת ה' עלי בעצמי לעסוק בו ביסודיות כדי להכין את עצמי לקראת יישומו המעשי במהרה בימינו. ההבנה שאני ואבותיי קשורים לחלקו המעשי של הלימוד הזה גרמה אצלי למשיכה מיוחדת ועצומה כלפי הנושא הזה. משם הכול היסטוריה".

"אם אמרנו 'היסטוריה'", ממשיך הרב כהן עם עוד פיסת היסטוריה: "לפני כארבעים שנה הוציא לראשונה רב חשוב חוברת שזכתה לפרסום רב בהיותה ראשונה ופורצת דרך. שמה של החוברת היה "המשכן וכליו" ובה רוכזו, לראשונה בצורה מסודרת, הביאורים לכלי המשכן ותמונותיהם. חוברת זו תרמה רבות להכנת הפסוקים, נדפסה פעמים רבות וחלקים ממנה הובאו בסופי החומשים.

"במשך שנים רבות הייתה החוברת הזו 'חומר יסוד' וספר חובה באמתחתו של כל ילד בתלמודי התורה ובבתי הספר – בכיתות שבהן למדו את הפרשיות הללו. אך מה שהתאים לדור הקודם והיה נפלא עבורו, הפך ל"מיושן" עבור בני הדור שלנו. הילדים ובני הנוער של הדור שלנו דורשים הוצאה חדשה ומשודרגת. קצת קשה יהיה להגיש ספר כזה לבני הדור החדש (מי שהכיר – יבין מדוע).

מלבד זאת, וכמו בכל תחום לימודי, אחרי ארבעים שנה נראה שהגיעה העת להוציא כלי חדש ומפואר ליין ישן. לכן החלטנו להוציא מחדש ספר עם ביאור תמציתי ערוך ומסודר על פי דרכו של רש"י, תוך הבאת כל הפסוקים במלואם, בתמונות צבעוניות, בעריכה מפוארת, מחודשת ומשודרגת המקשרת את בני דורנו אל הקודש בהתאם לצרכים המתבקשים".

כמדומה שמאז החוברת 'המשכן וכליו' יצאו כבר עוד כמה ספרים בעניין - במה שונה הספר שלכם?

"אכן יצאו כמה ספרים טובים ומועילים בעניין (במכון של הרב כהן מפרגנים לאחרים ומוכרים גם ספרים "מתחרים"), אבל עדיין היה קיים צורך בספר מבואר בצורה מתומצתת עבור התלמידים, כזה שמתמקד בעיקר בדעת רש"י – בלי להרבות בשיטות ואפשרויות אחרות.

"זהו ספר הכולל את כל הפסוקים עם רש"י ומיד, בצמוד אליהם, את הביאורים להבנה מהירה וקולעת במקום. ביאור תמציתי מסודר לכל הפסוקים בתוספת תמונות צבעוניות יפות, מפוארות, מדויקות ומושכות עיניים של המקדש וקודשיו".

לא עוד תוכנית אדריכלית

כשמדברים על אמצעי ההמחשה, יש שיראו בזה מלאכה קלה, "זה אכן נראה קל", אומר הרב כהן, מציירים מנורה, שולחן או מזבח וזהו. אך האמת היא שכדי לצייר נכון ומדויק יש ללמוד ולהקיף את כל דברי התורה עם מפרשיה – יחד עם דברי הגמרא והמדרשים בהיקף עצום (אחרת מקבלים טלפונים מאנשים שביררו את הנושא ובפיהם טענות...).

כך למשל, היו מקומות שביקשו לייפות את הציורים ולשם כך הוסיפו בהם פרטים קטנים ו"מעניינים" מדעתם. היה מי שהוסיף למצנפת הכהן הגדול ולמגבעות שאר הכהנים מעין שובל ארוך בצד העורף – זהו דבר שאין לו מקור. יש תמונות שבהן הוסיפו לארון הברית פרחים ועיטורים באמצע, בצד או בפינות – גם דבר זה אינו מוזכר בשום מקום. בנוסף נראה צורך נוסף להבהיר כי נושא המשכן והמקדש ותוכניתם אינה עוד תוכנית אדריכלית סתם, אנו רואים שהתורה חוזרת ומבארת את כל פרטי הכלים ותבניתם באריכות רבה. אפשר לומר שחציו של חומש שמות עוסק בביאור תוכנית הקודש של המשכן.

זוהי אמנם לא תכנית אדריכלית, אך כדי שהדברים יהיו מדויקים גם מהבחינה הזאת התייעצנו גם עם מהנדסים מומחים בתחומם – כדי לוודא שציור הדברים תואם למציאות על פי הטבע.

זוהי גם מצווה לעסוק בתחום זה. וכמו שכתב רבנו בחיי בסוף פרשת ויקהל "ודע כי בענין המשכן וכליו וחקירת תכונותיו וצורותיו, מצוה גדולה היא עד שמים יגיע שכרה". על כן הוספנו בסוף הספר את "מחשבת הקודש" אשר הוא ליקוט נפלא של מדרשים ראשונים ואחרונים המפארים לנו את קצהו של המשמעות העומדת מאחורי בנין הקודש של המקדש! עבור חובבי הסוד מציין הרב כהן את דברי המלבי"ם לפיהם מבנה המשכן מקביל במהותו למבנה העולם ומבנה העולם ומבנה האדם עצמו.

כחלק מהגישה הזאת השקענו רבות גם ביופי ופאר הכלים המוצגים בתמונות. שכל מי שמביט בתמונה יבין עד כמה יפה הוא הכלי המוצג. שזה יעורר בלבו געגועים לבניין בית המקדש ולימים שבהם הייתה לנו האפשרות לראות את המקור ולא הסתפקנו רק בתמונות.

ללמוד לשחות בלי בריכה

אני מבין את הצורך בתמונות, אך מדוע בעצם נדרשות תמונות כה רבות?

הרב כהן מחייך. "זהו חומר המצריך המחשה והבנה חזותית. לימוד חומר כזה ללא תמונת ואמצעי המחשה דומה ללימוד תיאורטי של שחיה. ניסיון ללמוד שחייה באוויר ללא מים ומחוץ לבריכה. בכל תחום לימודי אכן יש מקום רב להפעלת כוח הדמיון וההבנה העצמית, אולם כשמדברים על ידיעת פרטים מדויקים של כלים שהדיוק בהם היה חלק בלתי נפרד מעשייתם, עלינו להיעזר גם בעזרים חזותיים. כדי שהתלמיד יבין את היטב ונכון את החומר – מבלי שדמיונו יטעה אותו, עלינו לדאוג שיהיו מולו התמונות והפרטים כדי לחוש ולהבין אותם.

"בזהירות הנדרשת מציין הרב כהן כי 'הלוא אפילו על גדול אבירי הדעת, משה רבנו, נאמר במדרש (ובגמרא במנחות כ"ט.) מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש ואף נתקשה משה במולד לבנה והראה לו באצבע ואמר לו 'כזה ראה וקדש'. גם כשמשה לימד את בני ישראל מה הן החיות האסורות והמותרות היה אוחז בחיה ומראה אותה לישראל, 'זאת תאכלו וזאת לא תאכלו', ואף בשרצים ובעופות עשה כן.

"מדוע ה' לא הסתפק בדברים ומדוע משה לא הסתפק במסירת ההלכות? מפני שכשעוסקים בפרטים מדויקים אין מקום לטעויות, אין מקום להמתנה להפעלת הדמיון העצמי של הלומד. עליו לברר בצורה המוחשית ביותר מהו הנכון ומהי האמת.

"אם משה רבינו השתמש בהמחשות, על אחת כמה וכמה שאנו נזקקים להן. אמנם אין גבול לדמיון אך בכל זאת במקום שמסתיים שלטונו של הדמיון שם אנו צריכים את ההמחשה במוחש או בציור.

"כדי לסייע למחנכים והמורים נבנתה גם 'ערכת כלי הקודש' המכילה תמונות-קיר להמחשה חזותית מקושטת. המחשה שאותה ניתן לתלות מול עיני התלמידים ולהצביע בפניהם על כל הנדרש תוך הענקת אווירת הקודש המלווה את הנלמד. ערכה זו סייעה רבות למחנכים מכל החוגים בכל רחבי העולם, היא אף נתלתה בבתים של אנשים רבים ובפרט אצל האנשים שלהם קראנו 'אנשי המקדש'. ביקוש מיוחד לערכה זו מתעורר גם בתקופה שלפני סוכות – לצורך תלייה בסוכה ומתוך געגועים לבית המקדש – בימים שבהם חוגגים את שמחות בית השואבה".

צלם בהיכל

במכון 'כלי המקדש' רואים עצמם כמי שעוסקים בקדשים ממש. "משה קיבל תורה מסיני ומסרה הלאה, אנחנו חוליה בשרשרת הקדושה הזאת! אנחנו זוכים להעביר לילדי ישראל הקדושים ולכל מי שעוסק בנושא, את דיוק דברי התורה על פי דעת רש"י".

הגישה המעניינת הזאת הולידה סיפור מדהים: היה זה כששליח "מכון כלי הקודש" יצא אל הדפוס, ללוות את הדפסת תמונות וספרי כלי הקודש ולוודא שהכול יודפס על הצד הטוב והמדויק ביותר.

תהליך הדפסת ספר צבעוני שכזה על נייר כרומו מלווה בהכנות טכניות מורכבות שדורשות ידע מקצועי רב מצד הדפוס. כל מערכת המכונות העצומה מושבתת כדי להזין את תוכן ההדפסה שתחליף את זו שלפניה ולכוון היטב את הצבעים, מיקום הנייר וכו'. לאחר שכל החלקים הורכבו במקומם, הרגע הגדול הגיע - ההדפסה החלה "לרוץ" במכונות. לפתע נזעק נציג מכון 'כלי הקודש' "לעצור! לעצור!" מנהלי בית הדפוס לא הבינו מה קרה, הלוא הכול עובד כנדרש ככל הדפסה תקינה! נציג המכון רק עמד נרעש ונרגש, מצביע על הגיליונות שהחלו כבר להיפלט מהמכונה הענקית. תוכן ההדפסה של הספר היה מלא בתמונות נוספות שאינן קשורות לספר!

אנשי הדפוס הביטו וחייכו בהרגעה – הם הסבירו כי בין כל הדפסה להדפסה, יש את ניירות ההדפסה של "הבונים" - עד שנקלטות התמונות של ההדפסה החדשה, עדיין נשארות במכונה שאריות מההדפסה הקודמת. זהו שלב שבו שאריות ההדפסה הקודמת עודן נפלטות על גיליונות ההדפסה החדשה. רק כשמסתיימות השאריות הללו לחלוטין מתחילים להתייחס להדפסה כאל זו שממנה ייכרכו הספרים הרצויים.

עבור נציג המכון הייתה זו בדיוק הסיבה לזעזוע: התברר שבהדפסה הקודמת הודפסה תמונה לא ראויה, מהסוג שהוא הפך הקדושה. "איך יתכן שכעת אתם מדפיסים את תמונות הקודש של המקדש?! הרי כעת מתערבים התכנים הללו זה בזה! טומאה מודפסת יחד עם התוכן הקדוש ביותר! מבחינתנו היה זה ממש בבחינת 'צלם בהיכל' - תערובת של הקדושה והפכה. הדפסות קודש צריכה להיות כיאה וכיאות ללא שום ערבוב".

הרב כהן מדבר בלהט כשהוא מספר כי כבר נודע על אחד הציירים שבכל עת שהיה מצייר דמות קודש של אחד מגדולי ישראל היה מטהר עצמו, נוטל את ידיו מחבר דעתו בדעת הצדיק ורק אז ניגש אל הקודש. כך אנו צריכים להרגיש בכל עת שאנו ניגשים ללימוד הקודש פנימה של המקדש כליו ותפארת הקודש אשר בו. הוא מזכיר גם את שכתב מרן הראשון לציון הרה"ג יצחק יוסף שליט"א בספרו ילקוט יוסף החדש על הלכות תפילה (עמ' י"ז) שיש השפעה לקבלת התפילה באיזה סידור האדם מתפלל - האם הודפס בקדושה כראוי או כשאר דברי חולין. כמו כן מן הראוי לתת את הדעת האם מדפיסים במקום המתאים שבו בסוף ההדפסה ידעו לאסוף ולרכז את כל דברי הקדושה והפסוקים שנותרו משאריות ההדפסה ולהניחם בגניזה ולא להשליכם עם שאר פרסומות ועיתונים בטלים.

רק כאשר הוסדר הנושא הזה לשביעות רצונם של אנשי מכון המקדש, שבו להדפיס את הספר בקדושה וטהרה. "דברים קדושים אלו נכנסים ללבבות ילדי ישראל הקדושים, לא יתכן שהם ייעשו בצורה שאינה טהורה חלילה".

שיטת השלבים

כשמדברים על טהרה אי אפשר שלא להיזכר בדברי רש"י בתחילת חומש ויקרא – יבואו טהורים ויעסקו בטהורים. בדורנו קיימים פיתויים כה רבים עבור ההורים. בני דורנו כה עסוקים וטרודים, המצרך הנדרש הוא "תעסוקה לילדים". הילדים הטהורים וזכי הלבבות מוזנים בתכנים כה רבים כחלק מאותו צורך שמרטפי. חוברות צביעה ושעשועים לרוב ממלאות את מדפי החנויות, אך לעתים הן נראות כחוברת לקשקושים ותמונות שאין בהן טעם וריח או לפחות משמעות חינוכית כלשהי עבור הילדים. במכון כלי המקדש נתנו דעתם גם על הנקודה הזאת והכינו חוברת צביעה והמחשה לכלי המקדש. חוברת נפלאה שאין בה סתם תכנים של שטות אלא של כלי המקדש המצוירים בצורה יפה לצד 'תפזורת' ועוד מגוון שעשועים. זוהי המחשה יפה ומתוקה של 'טהורים' העוסקים בעניינים טהורים וקדושים. אין לך חוברת חינוכית יותר וממחישה לילדים משחר ילדותם אלא מחוברת צביעה והמחשה של מכון "כלי הקודש".

באיזו דרך נערך הספר עצמו?

"כל פרשיות הציווי על המשכן מופיעות בספר. כלומר פרשיות 'תרומה', 'תצוה' (והחלק הראשון של כי תשא) מופיעות על הסדר כשהן מחולקות לפי הנושאים. בתחילה מופיעים הפסוקים על הארון וההסברים עליהם, אחר כך הפסוקים על השולחן והסבריהם כשכל נושא ונושא מסופר בשפה קלה ונעימה. הספר ערוך בצורה מיוחדת להבנה וקליטת החומר בנקל בשיטת השלבים".

מהי "שיטת השלבים" ומה מקורה?

"השיטה הזו מוכרת היטב גם במערכות החינוך בכל העולם, אך עבורנו המקור הטוב ביותר הם חכמי ישראל, שבעצמם עסקו בהנחלת התורה מדור לדור: מורנו הגאון הגדול רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל כתב בספרו אור לציון "זכרון הדסה" (עמוד נ"ח) שבתחילה על הלומד לפרש לעצמו את הדברים בלא עמקות מרובה 'ובהדרגה יכנס לעומק הענין' – על צורת הלימוד להיות בצורה הדרגתית מהקל אל הכבד, מהכלל אל הפרט.

"כך בנינו גם אנו את הספר - כל נושא נפתח בפסוקים עצמם עם רש"י ובנוסף צורפו 'ביאורי מילים' עבור המילים הקשות - על פי המפרשים. בהמשך נוסף ביאור על כל כלי - איך היה נראה, למה שימש כל חלק וחלק וכן הלאה. לאחר מכן נוספה תמונה מאירת עיניים לכל כלי וכלי. בסופו של הספר מופיעות שיטות הראשונים בעניין עם מדרשים מיוחדים להבנת עומק הדברים ומשמעותם.

"עלעול בין דפי הספר מגלה גישה ייחודית מעט בהגשת המדרשים. לפני כל מדרש ניתנה כותרת 'מגרה', מושכת עין ולב. לדוגמא - על המדרש שמספר כי בתחילה נראה היה שנחסר מכסף התרומה עד שנזכר משה שהשתמש בכסף עבור ווי העמודים – 'לאן נעלם הכסף'. ובדומה לזה עוד כותרת שמטרתה לרתק את הקורא.

איך שמרו על רגלי הכהנים?

מהם האתגרים הניצבים בפני עריכת ספר שכזה?

"בעת עריכת הספר התייעצנו עם מחנכים ומומחים מתחומים רבים כדי להבין ולדעת מהי הדרך הנכונה שבה יתקבלו הדברים על הצד הטוב ביותר. כמובן שמעל לכל זאת התייעצנו עם גדולי ישראל שליט"א כדי להימנע מטעויות.

"כך כשביקרנו במעונו של חבר מועצת חכמי התורה מורנו הגאון הגדול רבי שמעון בעדני שליט"א (הוא נאות לקבלנו למרות סדר יומו העמוס באותו היום ומתוך חביבות הנושא בעיניו): בעת שהרב שליט"א קיבל את הספר לידו ניכרה בו התפעלות מיוחדת והערכה רבה. שטחנו בפניו את שאלתנו האם כדאי להדפיס את הספר 'כלי הקודש' בכריכה קשה או רכה.

"מורנו הגר"ש בעדני שליט"א לא נזקק להסברים רבים, הוא הבין מיד את המשמעות העומדת מאחורי השאלה: בהוצאה בכריכה קשה הרי הספר מתכבד יותר בעיני הקונים ורוחשים לו כבוד וחשיבות בעלת ערך. מאידך – ספר היוצא לאור בכריכה רכה אפשר למכור במחיר מוזל יותר ולזכות יותר אנשים לרכוש בקלות הבנה ברורה ומאירת עיניים ואף לשאתו בנסיעות ובדרכים.

"הוראתו החד משמעית של הרה"ג שמעון בעדני שליט"א הייתה להוציא בשני הפורמטים – גם בכריכה קשה וגם ברכה, זאת כדי לתת את המענה הנדרש לשני הצרכים הנזכרים.

"הספר עצמו מלווה בהסכמות גדולי ישראל מכל העדות והחוגים שהרי זהו דבר המאחד את כל עם ישראל המקדש זהו לבו החי של עם ישראל. כך גם הרה"צ רבי דוד אבוחצירא שליט"א קיבל בשמחה רבה את הספר לידיו ובירך על ההשקעה הניכרת והתועלת הנראית מן הספר, כמו כן כשנכנסתי אל הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א והגשתי לו את הספר, התלהב מאוד ואמר לי שכבר הספיק לראות את הספר. לאחר מכן הוסיף לומר 'ספר יפה, ספר יפה, תוציא עוד ספרים', והוסיף לברך בהתלהבות שאזכה לעבוד בעצמי בבית המקדש.

"בכל ביקורי אצל גדול ישראל ניכר שנושא המקדש וקודשו עומד במקום חשוב בעיניהם ובהכוונתם אף ניכרת לאחרונה יותר התעוררות וביקוש ללימוד נושא המקדש, כליו וצורתו. חיזוק מיוחד נרשם גם בלימוד קודשים ולימוד מסכת זבחים ומנחות במסגרות שונות".

האם גילית בעצמך "חידושים" בהבנת מלאכת המשכן?

"קשה להצביע על חידושים שלא נידונו בדברי חכמי הדורות, אולם בתוך העיסוק במלאכת המשכן גילינו באופן מפתיע עד כמה כוחו של ציור הוא עצום בהבנת דברים שבדרך כלל איננו שמים לב אליהם.

"בעת שעסקנו בעצמנו לצייר ולהמחיש את הדברים גילינו דברים חדשים שלא חשבנו עליהם קודם, מתוך ההעמקה בצורך לצייר את הדברים אתה נכנס יותר למציאות שמאחורי הציור: לדוגמא, בתוך ציור המזבח הבנו פתאום נקודה מהותית פשוטה – הלוא הכוהנים היו הולכים יחפים ברחבי המקדש והמשכן. הם היו עולים גם על גבי המזבח שעליו היו מערכות של אש בוערת בתמידות – במרכז המזבח היתה מערכה אדירה של אש המסוגלת לשרוף פר שלם! בעת ציור הדברים אתה מבין לפתע מה היה קורה אילו קרקע המזבח לא היתה מלאה בעפר אלא במתכת המעבירה חום - הרי רגליהם של הכהנים היו נכוות מהחום הלוהט!

"כך גם כשממחישים את הנס שהיה (כדברי חז"ל) במזבח הזהב אש מתמידה פעמיים ביום על גבי מזבח של עץ עם שכבה דקה של זהב מעליו".

"אני ראיתיו ברומי": איך באמת נראו כלי המשכן?

לא קלים חייו של הבא לצייר את כלי המשכן. בפרטים רבים מצאנו בחז"ל מחלוקת בין המדרשים כיצד נעשו פרטי הכלי, לדוגמא - ירך המנורה. חכמי ישראל לאורך הדורות תיארוה בכמה צורות שונות: רש"י כתב שהייתה כמו "תיבה", אבל לא ציין מה צורתה של אותה תיבה. בילקוט שמעוני כתב שהייתה בצורת מרובע ובספר הזכרון מבאר ברש"י שהייתה תיבה קטנה ועגולה. כך כתב גם רבי אברהם בן הרמב"ם (עה"ת). ב'כל בו' צוירה המנורה כתיבה בעלת שמונה צלעות.

להבדיל, בתבליט המנורה, בשער הניצחון של טיטוס שר"י, צוירה המנורה כבעלת שתי קומות, צרה על גבי רחבה, דבר שלא נזכר בחז"ל. אך בלאו הכי יש הרבה בעיות במנורה זו כגון שלא היו לה שלוש רגלים בתחתית וכן שמצוירים בירכה דרקונים אריות וחיות ים ואין כאן מקום להאריך.

ישנם פרטים נוספים בכלי המקדש עליהם נחלקו הדעות ורבו השיטות, כמו המחלוקת הידועה בצורת כתיבת המילים "קודש לה'" בציץ של הכהן הגדול - ישנן כמה דעות בראשונים - רש"י, ר"ת, רשב"א והרמב"ם - כל אחד סובר שהמילים הללו נכתבו בצורה שונה. בתמונה, בשונה מכתיבה, אי אפשר 'להכניס את כולם' לציץ, לכן בכל מקום בחר המכון להמחיש כפי השיטה הנפוצה או המבוארת והנוחה להמחשה.

לכן בדוגמת המחלוקת בכתיבה על הציץ הסתמכו במכון על מה שנפסק שאם כתב "קדש לה'" בשורה אחת כשר לכולי עלמא וכמו שאף סיפר רבי יוסי (סוכה ה') שהוא עצמו ראה כן - "אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדוש לה' בשורה אחת".

גם השולחן צויר מזווית המדגישה את צורת הלחמים (ישנה מחלוקת האם היו עם קרנים או בלי, רש"י והרמב"ם) וכך גם היריעות צוירו בדקדוק רב על פי השיטה המקובלת.

ידוע גם הדיון האם קני המנורה היו עגולים כחצאי קשת וכמו התמונות הנפוצות יותר כדעת ה'מעשה חושב' ועוד, או שהם היו כקנים ישרים באלכסון לכיוון מעלה כפי שמשמע ברש"י וכפי שהיו שביקשו ללמוד מציור הרמב"ם בפירוש המשניות במנחות ועוד.

יש לציין שבכל אופן, עם כל הרצון להגיע למקסימום דיוק, עד שלא יבנה המקדש לא נוכל לדעת פרטים מסוימים שלא נתבארו בחז"ל, כגון באיזו צורה היו הפרחים במנורה - האם כמו פרח השושנה או כוורד? אולי כפרח כלשהו שהיה מצוי במצרים? או אולי כפרח שלא קיים בכלל בימינו?

כמו כן: רש"י כתב שעל יריעות המשכן היו צורות של אריות ונשרים, כמה אריות וכמה נשרים היו ביריעות המשכן? מה היה גודלם? ואולי בכלל כמו שכתב הרא"ם שמה שכתב רש"י (שמות כו' א') "אריה מצד אחד ונשר מצד אחר" זה לאו דווקא והיו צורות בעלמא?

ישנן שאלות רבות שהעוסק בציור כלי המשכן אינו יכול שלא לעסוק בהן: האם היה עיטור כלשהו על גוף הכיור? גם מה היתה צורת הזרים שעל מזבח הזהב, על השולחן ועל הארון? (לכל אחד היתה משמעות תורה, מלוכה, וכו').

אלו דברים שאין אומן שיוכל לציירם ולומר שעשה בדיוק כמו המקור בבחינת כזה ראה וקדש. אולם חשוב לזכור שהדברים דורשים דיוק וכן גם שישנם כאלה שאף לא השתדלו לדייק ולצייר בצורה המתאימה והקרובה ביותר כפי המקורות.

ומה כן נעשה ביחס לפרח שבמנורה? הלוא אי אפשר שלא לצייר פרח במנורה! במכון בחרו לציירו בצורת ורד, היו שציירו אחרת.

לנו נותר לחכות לביאת המשיח כדי לראות מי צדק, אם בכלל.