רבני בתי החולים: "אנחנו קורסים תחת העומס"

"אני משמש כרב בית החולים 'הלל יפה' 24 שנים", אומר הרה"ג רבי דוד הלל, ברגע של כנות במהלך רב-שיח רבני בתי החולים שעורך "יום ליום" בבי"ח רמב"ם בחיפה. "ואיש, איש לא יאמין אילו תפקידים נופלים עליי בבית החולים. ואסביר: ביום ראשון אני עורך ניפוי של כלל הקטניות כמו גם של הקמח והסולת; גם סכו"ם אני ממיין ומכינם לטבילה והכשרה, ואחרי כן אני מסדרם מחדש כדי שיהיו מוכנים למחלקות; אני מחלק יין במחלקות לקידוש. מלבד זאת, כרב בית החולים, נושאים כלליים נמצאים תחת אחריותי".

רב בית החולים רמב"ם בחיפה, הרה''ג רבי שמואל קפלן, מחדד: "תפקידו של הרב הנו רבגוני: הוא גם משמש כרב בית החולים וגם כמשגיח הכשרות שלו. זהו מצב אבסורדי. זה כמו שפרופסור ינקה את המחלקה".

* * *

בית החולים 'רמב"ם' בחיפה ראה דברים רבים בשנות קיומו. אבל מעולם לא ראה בית החולים שבעיר האדומה, את המעמד הבא: רב-שיח דינאמי של בכירי רבני בתי החולים. כעת, זה קורה לראשונה.

מדובר ברב-שיח ראשון מסוגו. שכן אין זה סוד, שרבני בתי החולים, כאמור, מעולם לא השמיעו קולם. קולם נשמע אך בבית הכנסת, בינות למסדרונות ובקול לחש לרופאים. שאלות כבדות-משקל מגיעות לפתחיהם של המנהלים הרוחניים של בתי החולים, אך אלו מעולם לא זכו לחשיפה פומבית.

"מערכת הבריאות חולה", צועקות הכותרות התקשורתיות. הרופאים חמורי-הסבר נזעקים כשמאחוריהם הדוברים הנמרצים, בניסיון לקושש עוד כמה זהובים ממשרד הבריאות. קולם של מנהלי בתי החולים נשמע. של הרופאים גם כן. רק לא של רבני בתי החולים. אלו עוטים על עצמם מעטה עב של הסתרה ונותרים מאחורי הקלעים של הסערות הגדולות שמזעזעות את המדינה. מהיום – לא עוד.

כעת, הם שוברים שתיקה רבת-שנים. לראשונה ניתן פתח לרבני בתי החולים לפרוק את אשר על לבם, לנתח את סוגיות השעה הבוערות ולספר על הדילמות ההלכתיות המרתקות והמסקרנות שמגיעות לפתחם - יום יום, שעה שעה.

המשתתפים ברב-שיח המיוחד: הרה"ג רבי שמואל קפלן – רב בית החולים רמב"ם בחיפה ושכונות בת-גלים בעיר. הרה"ג רבי דוד הלל – רב בית החולים 'הלל יפה' בחדרה. הרה"ג רבי יוסף זילברפרב – רב בית החולים 'בני-ציון - רוטשילד' בחיפה, רב שכונת 'הדר-עליון' בעיר וראש רבני השכונות בעיר הצפונית. הרה"ג רבי משה דיין – רב בית החולים לבריאות הנפש 'מזרע' הסמוך לעכו.

במהלך הרב-שיח (צילומים: ניסים נחמני)

הדיון הזה, אני רואה על פני רבני בתי החולים, כמוהו כמים קרים לנפש עייפה. כבר מזמן ייחלו להעלות את מצוקותיהם בפורום כל-שהוא כדי שמישהו יקשיב להם. עוד מעט יתברר לי, כי אכן העוולות זועקות עד לשמים ומבקשות פתרון הולם בדחיפות. לראשונה יש להם פה. הדיון טעון וסוער למדי.

"רב בית החולים משמש גם כמשגיח, זהו מצב אבסורדי"

השאלה הראשונה שמעסיקה אותנו היא שאלת מעמדם של רבני בתי החולים בישראל.

אין זה סוד, שמעמד הרבנים לוקה בחסר. ליתר דיוק: אין בכלל מעמד פורמאלי כזה של 'רב בית חולים'. הדבר הזה בעוכרינו: שכן, אין בעצם לרב השפעה של ממש על שאלות בעלות משקל העולות מעת לעת בבית החולים. הרב מקבל דעה זניחה ולא את היחס ההולם לו כמשפיע ואולי אף מכריע.

הרב קפלן: "ברצוני להקדים: אנחנו נמצאים במצב קצת קשה מבחינת דת. אתן לך דוגמא קטנה – אך גדולה: הבניין הזה, בית החולים רמב"ם, הוקם בשנת 1973 למניינם. מאז הקמתו שופץ המקום מבחינת פנים זה שלוש פעמים. אך אף לא פעם אחת כלל השיפוץ את בית הכנסת. זה קרה רק לפני תשע שנים, אז הגיעה אליי פנייה של מוסלמי-דתי שביקש ממני להקים 'בית תפלה' לקהלם בהתחייבות שהוא יממן את ההוצאות. התניתי זאת בכך שבמקביל ידאג שבית הכנסת יקבל את מקומו הראוי לו וישופץ כיאות. זה אכן קרה לבסוף. בית הכנסת שופץ הודות לתרומת אותו מוסלמי-דתי. היום, כפי שאתם רואים, הוא נעשה ברוב פאר והדר. אודה ולא אבוש: ידעתי מראש שאין לי מה להילחם על שיפוץ בית הכנסת. זה לא יקרה.

"אנחנו שמים לב שלכל דבר יש תקציבים, מלבד לנושאי דת. וזאת מהסיבה הפשוטה: הפכנו לדוגלי הרפואה המערבית: עושים הכול במחיר הנמוך ביותר כדי לקבל את התמורה הגבוהה ביותר. הוי-אומר: מחלקה שמכניסה כסף לקופה והיא רווחית, תפעל, אך כזו שלא מניבה כסף, ממש לא. מחלקת צרכי דת, לפחות בעיניים רפואיות, אינה יכולה להכניס כסף רב. והתוצאה היא שמושקעים בה מינימום משאבים.

 "אני משרת כרב בית החולים רמב"ם 34 שנים, ובנוסף אני משמש כיועץ למשרד הבריאות בנושאי דת, ואני רוצה להשיב בנושא המדובר מהיכרותי אותו במשך השנים: בנושא סאגת מעמד רב בית החולים, תוקן הדבר. הכנו בעבר תקן כזה לנציבות שירות המדינה. נכון להיום, אכן קיים במשרד הבריאות תקן כזה של 'רב בית החולים'. זה מתבטא לא רק במשכורת, אלא גם בהשפעה ממשית על המתנהל בבית החולים. אלא שמה שמתרחש בשטח לעתים הוא, שלבתי החולים נוח וקל לגייס את משגיח הכשרות הפשוט, שפועל מתוקף תפקידו זה, ולהכתירו בתואר הרשמי והייצוגי של רב בית החולים, רק כדי לסתום את החור. הוא כמובן אינו מקבל את הביטוי למעמדו.

"אתן לך דוגמא חריפה מאוד: הייתי נוכח ב'וועדת איתור' למשגיח כשרות לבית חולים בדרום. עמד בפני הוועדה מועמד יחידי, בעל תעודות של רב ורב צבאי. אמרתי למנהל האדמיניסטרטיבי: הוצאתם מכרז למשגיח כשרות ולא לרב. הדבר הזה פחות-ערך. ואילו המועמד הזה הוא רב רשמי ומוכשר לכל דבר ועניין, אז מדוע אפוא לא תשנו את המכרז? 'זה עולה לנו בדמים מרובים', הוא השיב לי בכנות. 'אני מעדיף משגיח כשרות...'.

"מתברר אפוא, כי מסיבות כלכליות ופרקטיות בית החולים מפעיל משגיח בתקן, אך מבכר 'לכבדו' בתואר הרשמי הנכבד יותר של 'רב בית החולים', זאת בזמן שלא מיניה ולא מקצתיה.

"הדבר משליך גם על מצב בלתי-מוסרי בעליל: עובדי בית החולים ברובם עובדים חמישה ימים בשבוע בלבד. מה שקורה זה, שרב בית חולים, שמתוקף תפקידו חייב לדאוג להכנות לשבת, פועל גם בימי שישי ולעתים גם בשבת בהתנדבות מלאה. הוא אינו מקבל פרוטה על עבודתו המסורה.

"אני רוצה לספר לכם, שלפני 18 שנה, בתקופת כהונתו של מר גבי ברבש כמנכ"ל משרד הבריאות, הייתי חבר בוועדה שעסקה בנושא ובה השתתפו שני מנהלים אדמיניסטרטיביים ומנהל אגף כוח אדם במשרד הבריאות. במהלך דיוני הוועדה הוברר, כי בשונה מבתי-מלון, בבתי החולים אין תקן למשגיח בשישי-שבת כמו גם למשגיח בשעות הצהריים. אני שומע רבנים שבוכים בפניי: אנחנו קורסים תחת המעמסה.

"צריך להבין, שעבודתו של הרב אינה מסתכמת בפעילות הרוחנית השוטפת. 'רב בית חולים' זה לא רק כשרות. זה כמו רב עיר. עובדים 24 שעות ביממה. לעתים מקבלים טלפונים גם בשעות הקטנות של הלילה".

הרב דיין: "הסברתי זאת גם בדיון מוקדם לרב קפלן: עבודתנו, רבני בתי החולים, כפולה. במקום חמישה ימים בשבוע, אנחנו פועלים, מתוקף מלאכתנו, שבעה ימים. אינני יודע איך לא עובדים רשמית שישי-שבת, הלא זה כה נצרך. יש הכנות סיזיפיות לשבת: הכנות של תנורים; הכנת מחלקות; חלוקת נרות שבת; שאלות הלכתיות של מטופלים שמגיעות אלינו, ועוד.

"באשר לשאלת מעמד רב בית החולים, אצלנו הנושא איננו רלוונטי, שכן אצלנו יש 300 מיטות בלבד – דבר שאינו עומד בקריטריונים להעמיד תקן כזה".

הרב הלל: "אני משמש רב בית החולים 'הלל יפה' 24 שנים, ואני יכול רק לאשר ביתר-תוקף את דבריו הכואבים של הרב קפלן. איש לא יאמין אילו תפקידים נופלים עליי בבית החולים. ואסביר: ביום ראשון אני עורך ניפוי של כלל הקטניות כמו גם של הקמח והסולת; גם סכו"ם אני ממיין ומכינם לטבילה והכשרה ואחרי כן אני מסדרם מחדש כדי שיהיו מוכנים למחלקות; אני מחלק יין במחלקות לקידוש. מלבד זאת, כרב בית החולים, נושאים כלליים נמצאים תחת אחריותי. בימי שישי אני חייב לסור לבית החולים לשעות ספורות ולעמוד על צרכי השבת. מטלפנים אליי אנשים ומבקשים סיוע לקראת שבת המלכה הקרבה. מלבד כל זאת, אחת לכמה שבועות אני הולך רגלית לבית החולים בבוקר יום שב"ק כדי לפקח על מאכלי השבת. זה פשוט לא יאומן. הייתי מתבייש לספר זאת כאן אילולא זה צורך השעה. יש כמובן עובדים דתיים במטבח, אך באופן כללי הכול מושת עליי. בשבוע הבא אני חייב לברור את כלל הקטניות ולהכשיר את הסכו"ם לקראת הפסח. בכך נפגם ללא ספק התפקיד הכללי שלי כרב בית החולים. אני חייב לציין שהתפקידים במטבח 'תופסים' את כל ישותי וזמני. בבית החולים באים לקראתי במידת האפשר – אך בהחלט יש עבודה רבה".

הרב הלל רב בית החולים הלל יפה בחדרה

הרב קפלן: "זה כמו שפרופסור ינקה את המחלקה. זה ממש לא יכול להיות".

הרב דיין: "אני רוצה להוסיף, שאצלנו מלאכות ברירת הקטניות כמו גם הכשרת הכלים הן מלאכות יומיומית, ותוסיף לכך את ברירת הכרוב".

הרב קפלן: "במילה אחת: תפקידו של הרב, כמו שהזכירו, הנו רבגוני: הוא גם משמש רב בית החולים וגם משגיח כשרות שלו. המצב הזה חייב להשתנות. צריך ליישם את תוארו של 'רב בית החולים' בשטח ולתת למשגיח הכשרות לעשות את העבודה בשטח. רב בית החולים משמש גם כמשגיח וגם כרב. זהו מצב אבסורדי".

הרב זילברפרב: "בחודשים האחרונים מונה הרב פנחס פרנקל לרב הממונה מטעם משרד הבריאות על בתי החולים הממשלתיים בישראל. הוא ביקר אצלנו, בבית החולים 'בני ציון – רוטשילד', לפני כשבועיים ימים. במהלך פגישתנו עלה הנושא והתברר לי כי יש קריטריונים למינוי רב לבית החולים, נוסף למשגיח הכשרות הפועל במקום. מדובר על בית חולים שבו יש כ-900 מיטות.

"השאלה אם בית החולים עצמו מבכר להעניק לרב בית החולים תואר רשמי של רב בית החולים ולמנות תחתיו משגיח-כשרות נוסף, תלויה במעמדו שלו בעיני הנהלת בית החולים: אם אישיותו של הרב חזקה ומקרינה יחס של אהדה כלפי צוות בית החולים כולו, הם אכן יכבדו אותו וירימו את קרנו, כיאות וכנדרש. כשרב בית החולים אינו דואג רק לשטח של הכשרות אלא מתפרס גם על שטח האבהיות, והוא מעניק יחס של פסיכולוג ועו"ס לצוות בית החולים – כולל מנהלי המחלקות, רופאים, ובייחוד לחולים עצמם, הרי שהצוות משיב לו יחס של כבוד ואהדה והוא מרים את קרנו.

"מכל-מקום, ביחס למשרד הבריאות, לדעתי צריך לשתף-פעולה עם הרב פרנקל, הרב הממונה, להתכנס יחד ולבחון איך אכן ניתן להביא ליישום בשטח של התקנים, כדי לעצור את המצב הבלתי-נאות שרב בית החולים משמש במקביל גם כמשגיח הכשרות שלו. הרב למעשה משמש 'משגיח-על' והוא מעניק הבהרות כשיש צורך. אין מקומו במטבח".

"השער הראשי של בית החולים עובד בשבת עם 'רמזור'"

אם יש דילמות, הרי שבדור הטכנולוגיה, ובעידן שבו אנו חווים התקדמות טכנולוגית מואצת, השאלות רק מכבירות עשרת-מונים. אם ביקרתם פעם בבית החולים בשבת, ודאי נחשפתם לאינספור 'פתרונות' מקוריים במסגרת ההלכה לבעיות הלכתיות שנולדות כתוצאה מהטכנולוגיה המתקדמת בצעדי-ענק. 'דלתות שבת', הן רק מיקרו-קוסמוס עדין ביותר לבעיות אחרות שאינן נותנות מנוח לרבני בתי החולים. לא נכזב בכם אם נאמר, שבית החולים מהווה בית-חרושת לייצור פתרונות הלכתיים לקדמה הטכנולוגית של ימינו.

משכך, מרתק וגם מאלף לשמוע מפיהם של הרבנים על דילמות הלכתיות ייחודיות שיכולות להתגלע רק במקום כמו בית חולים.

הרב הלל: "דילמה אחת שעומדת לפתחי זה זמן רב, היא דילמת כניסת כוהנים לבית החולים. אני תר כל העת אחרי פתרון טכנולוגי שיסיר כל חשש של 'טומאת כוהנים' מהכוהנים הבאים בשערי בית החולים. כמו-כן אני עוסק באחרונה בשאלת הפעלת 'מיטות מתכווננות' (מיטות חשמליות - א.י.פ) בשבת. הרב דוב עציוני, איש 'המכון הטכנולוגי להלכה' בירושלים, שעמו אנחנו עומדים בקשר רציף, ביקר אצלנו לאחרונה וקיימנו ישיבה משותפת יחד עם מהנדס בית החולים ועוזרו. סוגיית הפעלת מתג 'קריאת אחות', 'דלתות שבת' וכדומה עדיין לא באו על פתרונן ההחלטי. אנחנו פועלים בנושא הזה כל העת".

הרב דיין: "רציתי, הרב הלל, לשאול אתכם: איך אתם מסתדרים עם מיון הסכו"ם? הערבוביה שולטת".

הרב קפלן: "לתועלת הקוראים, אתן קצת רקע להבנת השאלה: הרב דיין מעלה: הנוהג, בהרבה בתי חולים, נותר, שבמחלקה עצמה נמצאים הצלחות והסכו"ם – הן החלבי הן הבשרי. מה שקורה הוא, שהמבקרים נכנסים למטבח המחלקתי ונוטלים סכו"ם, תוך שלעתים רבות, מתוך בורות, הם מערבבים בשרי בחלבי. אצלנו, בבית החולים רמב"ם, שונה הדבר. הנהגנו זה עשרות שנים שבמטבח המחלקתי אין דבר וחצי דבר. רק במטבח הכללי של בית החולים. האוכל עולה במגש אישי לחולה. כך אנחנו שולטים היטב בנעשה בתחומי בית החולים, לבל תצא תקלה מתחת ידינו. במקומות אחרים, כאשר אנשי 'כח העזר' מניחים מגשי אוכל במטבח המחלקתי הפתוח ואנשים לוקחים בגפם מגשים, הערבוביה שולטת".

הרב דיין: "השאלה היא, האם לא ניתן להשתמש בכלים חד-פעמיים ולהימלט מן הסאגה הזו מלכתחילה?".

הרב קפלן: "בדקתי זאת בעבר. בשעתו טענו בפניי כי העלות של סכו"ם חד-פעמי היא גדולה מדי. אבל זה גם לא אסטטי כנראה. חולה לא יקבל מנה בכלים חד-פעמיים. זה לא יעבור. בית חולים רוצה להראות שהוא ברמת מלונאות מסוימת. אחרת, זה לא ילך.

"באשר לשאלת הדילמות ההלכתיות: אנחנו פועלים שלובי-זרוע בייחוד עם 'המכון הטכנולוגי להלכה' בירושלים. באשר לסאגת 'טומאת כוהנים', פתרנו את מירב הדילמות, אם כי לא את כולן. לא ניתן באמת להעניק פתרון של 100 אחוז לסוגיה הסבוכה הזו. אנחנו מסתמכים על שתי דלתות נפרדות, כמו גם פתרון 'גג ועלייה' - פתרון שהביא הדיין רבי מנחם מנדל שפרן שליט"א מבני ברק. מחלקת הפתולוגיה מופרדת מבית החולים. אנחנו עושים את מירב המאמצים כדי לא להיכנס לדילמה הסבוכה הזו.

"ברצוני להוסיף: יש לנו בכל המחלקות מערכת 'קריאת אחות' שבתית שפועלת ב'גרמא' – דבר שמסיר את האיסור דאורייתא שבדבר. יש לנו 'מעליות שבת' שפועלת אוטומטית. הכנסנו מפסק מיוחד בדרך של 'גרמא' עבור חולה שמבקש להתנתק מהאינפוזיה בעיצומה של השבת. אנחנו משתמשים בהיתר זה גם בדילמת הדלתות האלקטרוניות בשבת. עם-זאת, ההיתר הזה עוזר רק לצוות או לחולים ולא לאורחים הבריאים, כמובן.

"חלק מהדלתות שלנו פועלות עם 'שעון שבת'. לצערנו, יש אחיות שממאנות שהדלתות תישארנה פתוחות - בחורף מפני הצינה ובקיץ מפני החום. אנחנו תמיד מבקשים מבני המשפחה שייגשו למשמרת הערב ולבקש מהם להותיר את הדלתות פתוחות. בכניסה הראשית יש לנו דלת שפועלת עם רמזור. אני חייב לציין, ש'המכון הטכנולוגי להלכה' מעניק פתרונות הולמים ומעשיים ביותר לסאגות השעה. הם אינם פועלים מתוך 'קולא דקולא' ובנוסף הם פועלים בפתרונותיהם רק עבור חולים, ולא חלילה עבור בריאים שכאמור אסורים גם בכך לחלוטין.

"כאן המקום להזכיר, שהיה מכון שהמציא 'עט שבת' שהכתב שלו מחזיק 20 שעות ומותר לכאורה בשל העובדה שאיננו 'כתב המתקיים', אך אין בהיתר זה ממש. הרופאים אמרו לנו שיש להם צ'קים דחויים שהם חותמים עליהם עם עט זה... ההיתר הזה אינו פרקטי. ולמה? כי הרופאים אינם נמצאים בערב והם חייבים להמיר את התוכן בעט רגיל. זה לא עובד בשטח. רק לצ'קים דחויים...".

הרב דיין: "'המכון הטכנולוגי להלכה' בירושלים, המציא לידינו 'תנורי שבת' ו'סירי קיטור' וכדומה המיועדים לשבת. ברוך השם, אנו פועלים לאור ההלכה. אנחנו מכניסים את האוכל מבושל כבר ביום שישי. כל שבת אני מגיע מביתי שנמצא בסמוך ועוקב אחר הנעשה, תוך שאני מוודא שאכן האוכל נכנס לפני הפעולה ויוצא אחרי הפעולה. אציין שיש שיתוף פעולה בינינו לבין ההנהלה. כל דילמה שאנו מעלים מתקבלת בהבנה מלאה על ידי ההנהלה".

"הרב הוא גם רופא, גם עובד סוציאלי, גם פסיכולוג"

הרב קפלן: "אוסיף: אני משמש חבר 'ועדת אתיקה' של בית החולים, 'ועדת נוטה למות' וועדת 'ניסויים בבעלי חיים'. אתן רק דוגמא לשאלה שהגיעה לפתחנו: הגיע לבית החולים אדם בגיל 92 ונמק ברגלו. הרופאים קבעו שצריך לכרות את הרגל. 'אילולא כן, הגוף כולו נמצא בסיכון', הטעימו נחרצות. אך הוא סירב בעיקשות. המשפחה הפצירה בחולה כי ייאות לכך, אך ללא הועיל. בני המשפחה פנו אליי כדת מה לעשות. נועצתי עם שני רופאים בכירים במחלקה בנפרד במטרה ללמוד לעומק על הנושא, ואלו אמרו לי שזה עניין של ימים ספורים עד שיהיה לו זיהום בכל גופו חלילה. ולעומת זאת, סכנת הניתוח היא 25 אחוזים. הבנתי שהדבר נוגע בפיקוח נפש של ממש. כיוון שאדם אינו בעלים על גופו, לאור ההלכה, (אגב, בשו"ת 'מלמד להועיל' כתב שההורים, גם-הם אינם בעלים על גוף בנם מבחינה הלכתית, ואם דרוש ניתוח, אין יכולים הם לסרב). לבסוף נמצא הפתרון לסאגה, מכורח, והניתוח נעשה. עקבתי אחרי הניתוח, וברוך השם החולה איש-השיבה התאושש וכיום הוא הולך וחי כאחד האדם. אילולא כן, אתם יודעים מה הייתה התוצאה.

"באשר לתרומת איברים, אנחנו מעודדים לקחת כליה במוות לבבי גם כן. וזאת לאור חמשת הפרמטרים שקבעה הרבנות הראשית. אנחנו נקראים להשפיע על משפחות לא-אחת לקבל טיפול. והכול על פי דרך ההלכה. ולכן אומר בצדק הרב הלל: אני נמצא בין הפטיש לסדן. צריך לשמש גם כרב וגם כאיש עם החלוק".

הרב דיין: "אנחנו, בבית החולים לבריאות הנפש 'מזרע', משוחחים עם החולים דבר יום ביומו. אחרי התפילות בבית הכנסת, יש לנו שיחות לבביות עם מטופלים. אספר רק, שהיו חולים שרצו לעולל לנפשם רעה וקיימנו איתם שיחות-נפש שברוך השם מנעו מהם את המהלכים המסוכנים שזממו לעשות לעצמם. אנחנו עורכים מסיבות ראש חודש ובחגים כדי לרומם את רוחם השפלה של החולים. מחלקים משלוחי מנות לכל המטופלים בפורים".

הרב דיין רב בית החולים מזרע שבעכו ברב שיח

- הרב, אני מבין, הוא לעתים למעשה גם אבא...

הרב קפלן: "אכן. הרב הוא גם רופא. גם עובד סוציאלי. גם פסיכולוג. הכול גלום בתפקידו של רב בית החולים".

"ובראש השנה, מי יתקע בשופר עבור החולים?"

הרב קפלן: "בראש השנה הרב צריך לדאוג שיבואו לתקוע בשופר בכל המחלקות. אתם יודעים, אין לנו על זה תקציב".

הרב הלל: "רב בית החולים מתנדב בעצמו לתקוע בשופר עבור החולים. כמו כן, יהודי צדיק או שניים עושים זאת בהתנדבות".

הרב דיין: "כשאנו מבקשים תקציבים על זה, משיבים לנו בסניטה: 'יש הרבה דתיים – מדוע לא יתנדבו?' הם לא מבינים שאנשים מתנדבים לפרקים. לא באורח קבע".

הרב קפלן: "אם ניקח, למשל, את ביה"ח 'מזרע', לא-פחות משעתיים תמימות אורך לגמור את מצוות החגים בכל המחלקות. ולמעשה, אין תקציב דת לדברים האלה. הרב הלל אומר שיש מתנדבים צדיקים והרב דיין אומר שמבקשים מהרבנים לגייס מתנדבים, ואני שואל בכנות: מהיכן נביא? מדובר באזורי קצה, אז מי יגיע עד הנה כדי לתקוע בשופר או לקרוא מגילה? אנו בהחלט דואגים למתנדבים שיגיעו הנה ויעשו זאת, אבל זו מעמסה כבדה ללא כל ספק. זו סאגה שנולדת כל פעם מחדש. ללכת ולשמש חזן בבית חולים בחדרה, למשל, במשך יומיים תמימים של ראש השנה, זה לא דבר של מה בכך. מישהו צריך לתקצב את זה. המצב הוא שבקושי לקנות מזוזות יש תקציב.

"משרד הבריאות צריך לתקצב את בתי החולים לצרכי הדת, כשם שהוא מתקצב, להבדיל, את צרכי הניקיון".

הרב הלל: "אציין רק, שאין לי מישהו שיקרא את המגילה בחג הפורים. ביקשו ממני במחלקה מסוימת לקרוא את המגילה בלילה, ואין. אגב, לגבי 'ליל הסדר', אין לנו סדרים במחלקות. סדר אחד מרכזי נערך במחלקת יולדות, ורופאים ואנשי צוות מוזמנים לבוא למחלקה הזו".

הרב דיין: "את שולחן 'ליל הסדר' אנחנו עורכים, לכלל המחלקות, בחדר האוכל המרכזי. אותו הדבר לגבי קריאת המגילה".

הרב זילברפרב: "מטבע הדברים, אינספור שאלות הנוגעות לטכנולוגיה המתקדמת, מגיעות לשולחנו של הרב. כך למשל, אני מקבל תדיר טלפונים משואלים ביחס לסוגיות של טומאת כוהנים, מעבר מול דלתות חשמליות בשבת, ועוד. בהקשר לנדון האחרון, ברצוני לציין, כי אנחנו עובדים יד-ביד עם 'המכון הטכנולוגי להלכה' בירושלים, ובמסגרת זו אימצנו פיתוח מיוחד של 'דלתות שבת' כמו גם 'תנורי שבת'. אנחנו פועלים בתיאום מתמיד ומלא עם המכון.

הרב זילברפרב רב בית החולים בני ציון רוטשילד ברב-שיח

"אציין עוד, כי מנהל המטבח, מר יוסי בר ששת, הוא יהודי שומר תורה ומצוות, וכך גם חלק נכבד מאנשי צוות בית החולים. המציאות הזו מאפשרת לנו לעמוד בקלות במגוון דרישות הלכתיות.

"כחבר ועדת האתיקה של בית החולים, מגיעים אלינו לא-אחת דילמות בלתי-פשוטות, כמו של כפיית טיפול כריתת איברים לחולה המסרב לכך כשבכך יינצלו חייו, ועוד כדומה לזה. צריך להבין, שחוות-הדעת ההלכתית של הרב חשובה מאוד ולעתים רבות אף מכרעת.

"צוות בית החולים", מוסיף הרב זילברפרב, "מקפיד הקפדה יתרה בנושא קביעת מזוזות בכל משקופי חדרי בית החולים, זאת אף שיש דעות בפוסקים הפוטרות כליל את הדבר, משום שלדידם בית חולים אינו חשוב 'דירה' אלא מעון עראי לחולים".

"מצוקת העומס בבתי החולים פוגעת בצנעת הפרט"

ללא כל ספק, סאגת העומסים בבתי החולים, הנה מטרידה ביותר. ולא, לא רק בגלל שהתקשורת מעלה את הנושא רק כאשר אין לה נושא אחר להעלות. מחזה של חולים המאושפזים שעות ארוכות במסדרונות – הפך לדבר שבשגרה. רק לפני חודשים מספר, בראשית חודש שבט, עודכנו במצוקת המיטות החמורה שאליה נקלעו בתי החולים: "עומס כבד בבתי החולים ברחבי הארץ", דווח בתקשורת. "בבתי החולים רמב"ם, וולפסון, שיבא וברזילי תפוסות גבוהות בחדרי המיון.

והנה הפירוט: "בחדר המיון של בית החולים רמב"ם בחיפה נרשמה הלילה תפוסה של כ-140%. 106 בני אדם העבירו את הלילה בחדר המיון, מהם 80 שהמתינו יותר מ-10 שעות לקבלת טיפול. במחלקות הפנימיות בבית החולים וולפסון בחולון נרשמה הבוקר תפוסה של 130%. בחדר המיון של בית החולים שיבא תל השומר נרשמה אתמול תפוסה של לא פחות מ-350% ובחדר המיון של ברזילי שבאשקלון התמודדו אתמול עם תפוסה של 289%. גם בבתי החולים סורוקה בבאר שבע תפוסה של כ-200%. עומסים נרשמו גם בבתי חולים נוספים ברחבי הארץ. מנהלי בתי החולים מסבירים כי אין תשתית מספקת כדי לטפל בכל החולים הזקוקים לטיפול וכי שינוי במזג האוויר עלול להוביל לקריסה".

בשעתו, עתרה ההסתדרות הרפואית לבג"ץ בנושא. בשנים שחלפו מאז התריעה שוב ושוב על כך שהעומס בבתי החולים – ובייחוד במחלקות הפנימיות ובמחלקות טיפול נמרץ – הפך לבלתי נסבל. לדברי ההסתדרות הרפואית, בחמש-עשרה השנים האחרונות ממשלות ישראל לא עשו דבר על מנת להתמודד עם מצוקת האשפוז ההולכת ומחריפה.

המצב הבלתי-נסבל הזה מטריד לא-רק את ראשי מערכת הבריאות בישראל ומנהלי בתי החולים. גם את רבניהם המסורים. עוד רגע תבינו היטב למה.

מצוקת העומסים בבתי החולים, כבוד הרבנים, הפכה לסאגה המדוברת ביותר באחרונה. יותר ויותר חולים כואבים מוצאים עצמם 'זרוקים' במסדרונות בתי החולים. המציאות העגומה הזו משליכה גם על ההלכה? הגיעו אל שולחן הרבנים שאלות הלכתיות הקשורות לכך?

הרב זילברפרב: "בהחלט. חולים או שארי-בשרם פונים אליי וקובלים בכאב כי לעתים, מחוסר ברירה, המצוקה הזו מזמינה שאלות הלכתיות של 'ייחוד' וכדומה. אוכל רק לציין, כי פעמים רבות בית החולים נענה לבקשה ומעביר את החולה שומר המצוות לחדר אחר, וזאת למרות המצוקה הנוראית השוררת".

הרב הלל: "לא קיבלתי פניות בנושא הזה. אמנם המחלקות הפנימיות עמוסות, אבל סוגרים את המחלקות כשזה קורה. לא מטפלים בחולים בפרוזדורים".

הרב קפלן: "המצוקה הזו בהחלט משליכה על בעיות הלכתיות הנוגעות לצנעת הפרט. פנו אליי לא אחת מטופלים בנושא המעיק הזה".

פצועים סורים – בית חולים ישראלי

בשלהי חודש אלול תשע"ד מדווח בית החולים רמב"ם: "לפני עשרה ימים, הסתובב מ', ילד בן חמש המתגורר בדרום סוריה, יחד עם אביו ברחוב. בזמן ששהו בחוץ החל ירי ובעודם רצים לתפוס מחסה נפגע מ' מכדור תועה. הקליע, שפגע בפניו של הילד, נכנס דרך לחיו הימנית ומשם לכיוון הצוואר. אביו של מ' מיהר לפנותו לבית החולים הצה"לי שעל גבול סוריה-ישראל, ומשם פונה הילד לבית החולים 'רמב"ם', כשמצבו מוגדר בינוני ועלול להידרדר.

"עם הגיעו לרמב"ם בוצעו בדיקות דימות בילד כדי להבין את התמונה טוב יותר ולאתר את מיקומו המדויק של הקליע. הבדיקות העלו כי המצב מסובך מכפי שחשבו. הקליע, שירד לכיוון צווארו של הילד, עבר את הלוע והלשון, נתקע במיקום מסוכן במיוחד: צמוד לעורקי וורידי הצוואר. במצב כזה הקליע יכול היה לגרום לפגיעה באספקת הדם למוח או בעצבי עמוד השדרה, ולהוביל לנזק מוחי, לנכות קשה או למותו של הילד. בניתוח שארך כשעתיים וחצי, ביצע צוות רב תחומי שעליו נמנו ד"ר טוני כארם, רופא בכיר בכירורגית כלי דם, ד"ר עמרי אמודי, רופא בכיר בכירורגית פה ולסת, וד"ר נסייר, את הניתוח המורכב".

לאחרונה פורסם על סוריים שנפצעו בלחימה העקובה-מדם המתחוללת במדינה, ופונו לבית החולים 'זיו' בצפת לקבלת טיפול רפואי הולם. מרתק לשמוע האם הגיעו הדברים לידיעת רבני בתי החולים ואיך הם רואים זאת מזווית הלכתית.

הרב קפלן: "בית החולים מטפל בבני-ברית כמו גם שאינם כאלו. למעשה, במחלקות השונות תוכל למצוא מאושפזים רבים שאינם בני-ברית.

"באשר לגוף שאלתך: בזמן 'מלחמת לבנון הראשונה' שהתחוללה בשנת 1982, היו נפגעים רבים מצד כוחותינו שלקו בכוויות איומות – בדרגה 3. כדי להגן על עורם מזיהומים היה צורך לבצע השתלות עור לגופם מגופות של מתים. האבסורד היה שלקחו מגופות של חללים שלנו, ולא מגופות של חיילים סוריים שהגיעו גם-הם לבית החולים, וזאת בשל 'אמנת ג'נבה' הקוראת לנהוג בשבויי מלחמה בהגינות ואוסרת לנגוע בגופות.

"התעורר בנושא הזה פולמוס שלם. הזמנתי ללשכתי את הרב הראשי לצה"ל דאז, הרב גד נבון, והתרעתי בפניו כי הדבר נוגע לסכנת נפשות וכי יש לקחת עור מגופות של חיילים סוריים. אנשי החברה קדישא הצבאית אף-הם צידדו בעמדתי וביקשו לקחת עור מגופות החיילים הסוריים. אך מהמטכ"ל התנגדו.

"אגב, בעידן הפיגועים כמו גם בימי אסון השריפה בכרמל, הגיעו אלינו דילמות הלכתיות של 'כבוד המת' באשר לקבורת איברים של נרצחים והרוגים".

חופה בבית הכנסת של בית החולים

בית החולים. מקום שבו המוות והחיים נפגשים באחת. בית החולים הוא המקום שמבטא את הפרדוכס החריף ביותר: בו-בזמן שמאושפזים מסתלקים לבית-עולמם, יש כאלו שכרגע, לקול בכי מתוק, מגלים את עולמם. כאן נשמע בכי מתוק; כאן בכי של בני משפחה דווים. בית החולים מכיל עולם מלא של רגשות. עם כל זה נפגש רב בית החולים.

בנוסף, מטבעם של דברים, סביר להניח שחולים שומרי מסורת לא יפסחו על לשכתו של הרב בבקשת ברכה טרם ניתוח שיעבור בן-משפחתם.

לכן, התעקשנו שהרב-שיח הזה לא יהיה עוד מלאכה עיתונאית קרה. נכון, יש מועקות לא מעטות שעומדות זה עידן במוחם של רבני בית החולים והן אלו העומדות על ראש שמחתנו, אבל אי אפשר לפסוח גם על רגעי התרגשות בלתי-נשכחים, כאלו שלא יימחו מזיכרונם של הרבנים לעד.

הנה מה ששמענו מהרבנים. שמענו והתרגשנו.

הרב דיין: "זכינו לשדך בין חולים מהמחלקות. אחד מהם, למשל, כזה שלפני שנים מספר כמעט התייאש מחייו. כיום, יש לזוג כמה ילדים והם חיים באושר. אנחנו בקשר רציף עמם. יש עוד כמה מטופלים ששידכנו. הדבר הזה מביא לנו שמחת חיים וסיפוק. זה רגע שמעניק אושר".

הרב קפלן: "רגע משמעותי ובלתי-נשכח הנו הרגע שבו הצלחנו להטמיע בתוך מהנדסי החולים את כל נושאי הטכנולוגיה הקיימים לאור ההלכה. זה הוטמע ובכל המכרזים החדשים זה כבר הוכנס. אם זה בבי"ח רפפורט הנבנה בסמוך וכן בבי"ח האונקולוגי.

הרב קפלן רב בית החולים רמבם בחיפה ברב שיח

"כרב שכונת בת-גלים, לא-פעם אנחנו עורכים בבית הכנסת של בית החולים 'חופות' של זוגות שהוריהם מאושפזים כאן.

"רגע מצמרר הוא ללוות לחופה חולים שליווינו אותם במחלות אונקולוגיות או במחלקת כוויות וכמעט איבדו צלם אנוש, ירחם ה', ולראות איך הם ממשיכים לחיות, באושר. אנחנו בקשר תמידי עם החולים הללו. רבים הם המקרים שהיו חולים דווים וסחופים במחלקת 'מוח עצם' וכדומה ויצאו מכאן באושר וכבוד. זה נותן לנו, הרבנים, כוח ועזוז להמשיך ביתר שאת במלאכת הקודש".

הרב הלל: "הרב קפלן הזכיר בראשית הדברים את נושא שיפוץ בית הכנסת, וזה העלה לי את האנקדוטה הבאה: לפני כארבע שנים ערכו שיפוץ מקיף ונרחב בבית החולים שלנו, והנה אני עומד ורואה שכל המעברים והמחלקות משופצים ורק בית הכנסת נותר בשיממונו. הדבר חרה לי מאוד. פעלתי לשיפוץ בית הכנסת באמצעות קופת צדקה שחילקתי עבור המטרה הקדושה הזו, ובית החולים הוסיף ממון מעצמו, וברוך השם זה כשלוש שנים ניצב אצלנו בית כנסת לתפארת כיאות לבית ה'. זה רגע שממלא אותי בתחושה נפלאה".

רבני בתי החולים נפרדים בלחיצת יד. דומה בעיניי, שישמחו להיפגש שוב וכי רק לחץ הזמן מעכב זאת. יש יותר מתקווה בקרב הנוכחים כי הקמת 'פורום רבני בתי החולים' היא צורך מתבקש שיש בו תועלת עצומה. יישמעו הדברים באוזניים הנכונות וכולנו תקווה שאכן יעשו פרי.

מעמד, תקציב, תנאים: מבט אל העתיד

סיכומם של דברים: הועלו ברב-השיח כמה עיוותים בנושאי מעמד רבני בתי החולים וצרכי הדת בהם, אותם העלינו בפני משרד הבריאות, כדלהלן:

א. מעמד רבני בתי החולים: לטענת הרבנים, אף שיש תקנים, בפועל המציאות היא שבתי החולים מפעילים את 'רב בית החולים' כמשגיח כשרות ואיש דת גרידא בלי להתייחס אליו כרב רשמי של בית החולים, אשר מצריך 'משגיח כשרות' נפרד לידו. מה משרד הבריאות יכול לעשות בנדון?

ב. תקציב צרכי הדת: לטענת הרבנים, אין תקציב מיוחד לצרכי הדת בבתי החולים. הווי אומר: רב בית החולים צריך לגייס מתנדבים בשכר מהונו האישי, כדי שיתקעו בשופר או יקראו מגילה. מדוע אין תקציב מטעם משרד הבריאות לצרכי דת, ולא רק לרב בית החולים כרב.

ג. שיפור תנאי רבני בתי החולים: הרבנים טוענים שהם פועלים רשמית רק חמישה ימים בשבוע וכי בימי שישי ושבת, אף שעבודתם חיונית בימים אלו, הם פועלים בהתנדבות מלאה. האם ניתן לתקן את העוול הזה?

ד. הקמת 'פורום רבני בתי החולים': בעקבות רב-השיח הנוכחי, מה דעת משרד הבריאות על הקמת פורום רבני בתי החולים בראשות הרב הממונה על בתי החולים הממשלתיים, הרה"ג רבי פנחס פרנקל שליט"א, שיתכנס מעת לעת כדי ללבן סוגיות העולות על הפרק?

בתום הרב-שיח

תגובת משרד הבריאות: "לא הגיעו אלינו פניות"

תגובת הגב' עינב שימרון – גרינבוים, דוברת משרד הבריאות: ''רוב הרבנים המשגיחים המועסקים בבתי החולים מדורגים בדירוג מנהלי והגדרת תפקידם 'משגיח על כשרות וענייני דת'. אכן, בתיאור התפקיד שלהם מופיע כי בנוסף לאחריות על נושא הכשרות עליהם לרכז את הפעילות הדתית, פעילות בית הכנסת, הווי דתי, ייעוץ להנהלת ביה"ח בשאלות הלכתיות ועוד בתיאום עם הממונה.

למשרד הבריאות לא הגיעו פניות של רבנים אשר צריכים לממן מכיסם האישי שירותי דת בבתי החולים. פניות לגבי צרכי דת נענות ללא בעיות מיוחדות מול הנהלות בתי החולים, ובנוסף קיימות פעילויות של עמותות חסד בעניינים אלה ללא עלות.

סוגיות השכר במדינה מוגדרות על ידי הממונה על השכר ועל ידי נציבות שירות המדינה, נושאי השכר יידונו מול כל עובד במסגרת הכללים ומול יחידת משאבי אנוש בבית החולים".

הרב פנחס פרנקל – הרב הממונה על בתי החולים הממשלתיים מסר ל'יום ליום' כי הוא מברך על כל פורום רבני בתי חולים שיוקם, יתכנס ויעסוק בסוגיות של רפואה והלכה, לתועלת כלל הרבנים.

רבה של קריית אתא הדליק נרות חנוכה בלובי המחלקה

במסגרת רב-השיח הטעון ביקשנו לעשות הפוגה קלה מהשאלות כבדות-המשקל שעסקנו בהן ולעבור לשאלה 'עיתונאית' יותר. השאלה הזו מסקרנת אותי, וודאי את הקוראים, אמרנו לרבנים: תוכלו לשתף אותנו בשיג-ושיח עם גדולי תורה שפגשתם בימי משכבם בבית החולים?

הרב זילברפרב: "הגאון רבי שמואל שולזינגר זצ"ל, רבה הנערץ של קריית אתא, ת"ח בעל ידע עצום, התאשפז אצלנו בבית החולים. זכורני, שהקפיד להדליק נר חנוכה בלובי המחלקה, כדי לפרסם הנס, זאת אף שלא היה מחויב בדבר - שכן הדליקו עבורו כבר בביתו".

הרב קפלן: "הגאון רבי אליהו מישקובסקי זצ"ל, ראש ישיבת 'כפר חסידים', שכב במעוננו. גם הגאון רבי דוד יצחק מן זצ"ל, ראש הישיבה האחרון דכפר חסידים, שכב כאן בימי חוליו הקשים. אני יכול לציין שהיה קידוש ה' גדול. שחו בפניי האחיות בהתפעמות: למרות עומס מכאוביו, הוא החריש והיסה. לא פלט מילה של התאוננות ואנחה. גדולי התורה שהתאשפזו כאן הביאו קידוש ה' אמתי בפני כל רואיהם.

"כאשר פגשתי בבית החולים את המשגיח הגה"צ רבי דב יפה שליט"א, שאלתיו: אני נכנס למחלקות אונקולוגיות ולבי נשבר בקרבי למראה צעירים שהמחלה מכלה את גופם ועושה אותו חידודין חידודין. איך אוכל להתחשל ולחשל? הגר"ד יפה שליט"א השיבני שאלמד טרם לכן ספרי מוסר כמו 'מסילת ישרים' ו'שערי תשובה' על נושא אמונה, וכך ארעיף דברי חיזוק על החולים". 

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com