הנדידה: הפלא השמיני

נדידת הצפרים הינה נס מופלא המתרחש מידי שנה בשנה מאז ומעולם. אנו מוצאים כבר בדברי הנביאים אזכור של נס זה כדברי הנביא ירמיהו ''גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסוס ועגור ידעו עת בואנה'' (ירמיהו ח' ז') ובספר איוב אנו מוצאים אזכור של עוף ממשפחת הדורסים:

''המבינתך יאבר - נץ יפרוש כנפיו לתימן'' (איוב ל''ט כ''ו) מלכי הימים בין היונקים הימיים בולט הלויתן גדול הסנפיר אורך גופו כ - 16 מ' ומשקלו מגיע לכ- 40 טון, הוא חי הן בצפון חצי הכדור הצפוני, והן בדרום חצי הכדור הדרומי, בחורף נודדים כל הלווייתנים לכוון קו המשווה. לדוגמא: הלווייתנים השונים בקיץ סמוך לנורבגיה נודדים לקראת החורף דרומה וחורפים בסמוך לחופים המערביים של אפריקה, לאתר שנדדו מרחק של כ 7000 ק''מ.

קיימות עדויות על לווייתנים שעברו למעלה מ 00 1 ק''מ ביום אחד של נדידה! מהי הנדידה? נדידה היא מעבר ממקום למקום לצורך רביה, לצורך חיפוש מזון, או ע''מ להמלט מתנאי אקלים קשים שאינם מאפשרים קיום היא מתאפיינת במחזוריות קבועה בד''כ, ובמסלול הלוך ושוב.

הנדידה נכרת במינים רבים של בע''ח, ואף במיני צמחים (ראה מסגרת), אך נדידתן הצפרים היא הידועה והנחקרת ביותר. והנה בעלת ההיקף הגדול ביותר. חוקר בשם moseav העריך, כי מספר סוגי העופות השונים הנודדים לאפריקה מגיע לכדי 3,750 סוגים!!!

ויש לציין, שמספר זה מתיחס רק לעופות קרקע ולצפרי-שיר, ולא לעופות מים. להקת שקנאים בנדידה ''גם חסידה בשמים ידעה מועדיה'' מה גורם לצפרים לעזוב את קינן ואזור מגוריהן ולצאת לדרך ארוכה ורבת תלאות? כיצד יודעות החסידות, ויתר העופות את המועד המדויק לתחילת הנדידה? הגורם העיקרי המכתיב את התנהגות הנדידה היא זמינות המזון, גורם זה מושפע משנויים עונתיים בתנאי האקלים.

אך גם אם השינוי במזג האויר המתרחש בסתו מאחר בהגעתו, אין הצפרים מחכות זמן רב להשתנות התנאים, אלא מתחילות בנדידה ע''פ תכנון מדויק ביותר, שאינו משתנה משנה א''כ, נשאלת השאלה - מדוע אין הצפרים נשארות באזור המשווני, בו תנאי האקלים יציבים,

ובעקבות כך קיים בו שפע של מזון? התשובה לכך פשוטה; בחצי הכדור הצפוני יש במהלך הקיץ שפע של מזון זמין לצפרים. אלמלא היו הצפרים שבות לאזורי הקנון שלהן בצפון, הרי שמשאבי המזון באזור זה לא היו מנוצלים, ואלו באזור המשווני היתה קימת תחרות גדולה על משאבי המזון הקימים.

עובדה זו גורמת לצפרים לחזור שוב ושוב על המסע המסוכן. סלמון חוזר הביתה בין הדגים בולטת ביותר נדידת דגי הסלמון, למרחק אלפי קילומטרים. הסלמונים עולים במעלה הנהרות כנגד הזרם, ולעיתים עליהם לקפוץ במעלה מפלים שגבהם מספר מטרים נגד כוון זרם המים.

הסלמונים מגיעים עד למקור הנהרות - מקום הולדתם, לאחר שחיו כל ימיהם בים הפתוח. לאחר תום מסעם הם מטילים את ביציהם. זמן קצר לאחר הטלת הביצים הם מתים, וצאצאיהם ישובו חזרה במורד הנהר אל הים. כ - 90% מהדגים ששורדים מנווטיס במדויק חזרה למקום הולדתם, למרות שהם עושים דרך זו לראשונה בחייהם!

סוד הנווט טמון, ככל הנראה, בחוש הריח של הסלמונים, וביכולתם לזהות ולזכור ריחות אופיניים במהלך דרכם חזרה עד לאתר הולדתם. ציפרים שרות בדרך... נדידת הצפרים מעסיקה חוקרים רבים. שיטות שונות של מחקר העלו ממצאים מדהימים, המעידים על היכולת שטבע הבורא בכל עוף, ולו הקטן ביותר; שקנאים גולשים מהטרמיקה תוך יצירת סדרת ראשי חץ גם צפרי שיר קטנות, שמשקל גופן 20 - 10 גרם בלבד,

נודדות במקרים רבים לטווחים עצומים. לדוגמא: העלווית הצפונית שאורך גופה כ- 12 ס''מ, ומשקלה כ- 10 גר' בלבד, מקננת בחלקים הצפוניים של סקנדינביה ורוסיה, משם היא נודדת דרום-מזרחה לאזורי החריפה שלה בדרום - מזרח אסיה העלוויות הצפוניות עוברות במקרים מסוימים מרחק המגיע עד לכ 12500 ק''מ בכל כוון!.

 הסלעית האירופית שאורך גופה כ- 15 ס''מ בלבד, מקננת בחלקים שונים של אירופה, כולל חלקיה הצפוניים ביותר מעבר לחוג הארקטי; באיסלנד, בגרינלד, וכן בצפון מזרח קנדה ובאלסקה, סלעית זו נודדת לחריפה אל אפריקה- דרומית למדבר סהרה, ואל הסוואנות שבאזור הטרופי. גם הסלעיות המקננות באלסקה, עושות דרכן לחריפה באזורים אלו, הן חוצות לצורך כך, את כל יבשת אסיה, מדובר במקרה זה על נדידה לטווחים ארוכים ביותר, העולים על 15000 ק''מ לכל כוון! כלומר על הסלעיות לעבור במקרים מסוימים למעלה מ 30000 ק''מ בכל שנה!

''האלופה'' בנדידה לטווחים ארוכים בין העופות זו שחפית הקוטב, שחפית זו שהיא עוף-ים מזונה בעיקר מדגיגים, דוגרת בחוג הארקטי, וחורפת בדרום הכדור הדרומי - כולל החוג האנטרקטי. השחפיות נודדות, ככל הנראה, מאתרי הקנון לאתרי החריפה לאורך חופי יבשות - כלומר לא בקו ישר והן עוברות בממוצע כ 20000 ק''מ לכל כוון,

ובמהלך כל השנה עוברות מרחק של כ 40000 ק''מ – מרחק השווה להקפה מלאה של כדור הארץ לאורך קו המשוה ! נדידה בעולם החי והצומח למרות שמקובל לראות בצמחים גורם יציב וקבוע, הרי שלמרבה ההפתעה הצמחים יכולים להפיץ עצמם ולקיים מעין נדידה על פני מרבית שטח כדור הארץ.

זרמי הים מסייעים להתפשטותם של צמחי מים וצמחי חוף אשר זרעיהם עטופים בקרום המגן עליהם מפני מליחות הים ציפיה לשוא לצפרים יכולת תעופה ונדידה כבר מגיל רך ביותר; היסעורים המצויים, הדוגרים באירלנד ואיסלנד נודדים עד לחופים המזרחיים של דרום אמריקה. היסעורים הבוגרים עוזבים את גוזלם בקן בסוף אוגוסט, ומיד מתחילים בנדידה דרומה.

הגוזל המצפה לשווא לשובם של הוריו, עוזב עד מהרה את הקן ומתחיל מיד בתעופת נדידה בעקבותיהם (וזאת בלי לדעת לאן וכיצד עפו הוריו), במקרה מסוים יסעור צעיר שטובע (נקבעת טבעת על רגלו לצורך מחקר)

-בקן באזור ווילס שבמערב אנגליה נמצא מת בחופי ברזיל 17 יום בלבד לאחר שטובע. בהנחה שעזב את הקן ביום שבו טובע, וכן שעף בקו ישר, היה על יסעור צעיר זה לעבור בתעופה הראשונה של חייו מרחק כולל של כ 7200 ק''מ, לפחות בדרכו דרומה, ולעוף מידי יום מרחק העולה על 400 ק''מ ''ומעוף השמים יחכמנו. . .

'')איוב ל''ה י''א) איך מוצאות הציפרים את דרכן. אחת השאלות החשובות והמענינות ביותר שנחקרו לגבי נדידת צפרים היא; כיצד מנווטות הצפרים ומוצאות את דרכן? על אף השנים הארוכות בהם נערכו מחקרים רבים. עד כה נפתרה רק חלק מן התעלומה.

מדהים למשל, כיצד צפור שיר זעירה, שמשקלה 10 גרם, ומשקל מוחה כחצי גרם בלבד, מסוגלת לעבור מסלול נדידה, שאורכו עשוי להגיע לאלפי ק''מ ללא אבוד דרכה. והיא עוברת מסלול זה הלוך ושוב, תוך חזרה על הנדידה בשנה הבאה באותו מסלול בדיוק, ותוך נווט לאותה נקופה חריפה בסתו, ולאותה נקודת קנון-באביב.

הבורא טבע בברואיו את כל גורמי העזר הדרושים להם לצורך מחיתם. כך מצוידות הצפרים בתכונות מופלאות, הנשגבות מבינת אנוש, ע''מ לעשות את הבלתי אפשרי, לכאורה, שוב ושוב ובהצלחה מרובה.

כדאי לשים לב לשם השואה מהו משקלו של מנוע מטוס וכל תא הטייס ומכשירי הטיסה שיצר האדם; לעומת 10 או 15 גרם ששוקלות הציפורים יצורי הבורא. נווט וזכרון חזותי הבעיה של הנווט מורכבת וקריטית במיוחד, אם מביאים בחשבון שאצל מינים רבים של עופות הבוגרים יוצאים לנדידה ראשונים, ומשאירים את הצעירים לבדם באזורי הקנון,

צעירים אלה, שעד כה הכירו רק את הסביבה הקרובה לקן בו גדלו, יוצאים מספר שבועות מאוחר יותר לנדידה הראשונה של חייהם, עליהם לנווט את דרכם על פני מרחק המגיע לעיתים לאלפי ק''מ,

וזאת מבלי שזכו ללמוד מהוריהם דבר אודות המסלול הצפוי להם אל אתרי החריפה להקת שקנאים בגובה נמוך מעל מרכז פתח תקוה אחד ההסברים המדעיים ליכולת ההתמצאות של הצפרים, קשור בכושר הראיה המצוין שלהן, וביכולתן לזהות ולזכור פרטים או עצמים בולטים בשטח. כאשר צפור עפה בגובה של 1000 מ' , נפתח לעיניה קו אופק למרחק של 150 ק''מ.

כך יכולות הצפרים לזהות מקוה מים, או כל עצם טופוגרפי בולט אחר, ולנווט דרכן אליו גם ממרחק של 50 100 ק''מ. הן נעזרות בתוואי של נהרות, קווי חוף, רכסי הרים וכד' ועל פיהם מכוונות את דרכן! (תכונה מופלאה זו מפנה את תשומת הלב ליכולת התבועה ביצור כה קטן לראות למרחקים גדולים(.

מחקרים שונים העלו, כי צפרים עושות שימוש ניכר בעצמים בולטים בשטח ונווט בעזרת זכרון חזותי. בדיקות שנערכו על יונים הראו, שאלה מתבייתות באופן ישיר על עצמים מוכרים בשטח,

בעיקר מבנים הקרובים לקן ממנו עפו. הצפרים מכירות ככל הנראה עצמים בולטים בשטח תחום המחיה שלהן, דבר המסייע בנווט סופי אל המטרה, כגון שיבה אל אותו קן, נחליאלי החוזר לאותה חצר, או בז החוזר לאותו שדה.

ועדיין נותרה השאלה פתוחה: כיצד הצפרים הצעירות, אשר עדיין אין להן זיכרון חזותי להסתמך עליו, תדענה לנווט את דרכן אל אזור חריפה של הוריהן? מי מדריך אותן לגבי טכניקות הנווט בדרך הקשה? על כרחך אתה מוכרח להודות, שבורא עולם בכבודו ובעצמו, אשר רחמיו על כל מעשיו, מנווט את דרכן אל המטרה.

שעון מופלא ומשוכלל בנדידה ארוכת טווח אין די בכך, יש צורך לדייק בנווט, שכן סטיה של מעלות אחדות עלולה לגרום לטעות של מאות ואלפי ק''מ.

לשם כך חנן הבורא את הצפרים בשעון מופלא ומדויק – שעון ה''צירקאדי''. שעון פנימי מדויק זה מאפשר לצפרים לקבל מידע על מימד הזמן, ומסייע להן לקשר בין ציר הזמן לבין שינוי המיקום של העצמים הבולטים המסייעים להן בנווט.

שעון מדויק זה של העופות הינו כלי חיוני לצורך נווט בעזרת גרמי השמים ועצמים בולטים בשטח. מאחר וכדור הארץ מסתובב על צירו במחזוריות של 24 שעות. הרי שכל שעה מיצגת השתנות של 15 מעלות בקו אורך גאוגרפי, המהווים מרחק של 1800 ק''מ על קו המשוה!

טעות בהערכת זמן של דקה אחת, תגרום במקרה זה לטעות במרחק של 30 ק''מ! אפריקה הנודדת בין היונקים היבשתיים מפורסמים במסעי הנדידה ההמונים שלהם עדרי הגנו, הזברה, וצבי התומסון. אלה הנודדים ממישור הסרנגטי שבטנזיה צפונה אל משורי מסאי-מרה שבקניה ובחזרה בדרכם עליהם לחצות את נהר המרה. נדידה זו יוצרת מסלול טבעתי שאורכו עשוי להגיע לכ-400 ק''מ ואף יותר.

מספירות שנערכו ממטוסים עולה כי מספר הגנו הנודדים מוערך בכ-1300000 פרטים! אגירת שומן ו''תדלוק'' צפרים נודדות עוברות לעתים מעל לשטחים עצומים של מדבריות צחיחים, רכסי הרים מושלגים או גופי מים גדולים כאוקיינוסים, בהם אין ביכולתן למצוא מזון. כמו''כ, הן עלולות להיחשף במהלך נדידתן לפגעי מזג אויר קיצוניים כגון טמפרטורות נמוכות מנקודת הקפאון, משבי רוח עזים, גשם, שלג ועוד, כדי שתצלחנה לעבור את המסע בשלום, עליהן לתזמן את מסע הנדידה בצורה טובה ככל שניתן, וכן להצטייד במלאי גדול של עתודות אנרגיה לפני צאתן למסע או במהלכו. ואכן, אחד הסימנים הבולטים של העופות טרם צאתן לנדידה, הוא בולמוס של אכילה, שמטרתה אגירת שומן כ''דלק'' למסע הנדודים. ממחקרים שונים עולה. כי לעיתים עולות הצפרים במשקלן כדי 50% ע''י אגירת שומן טרם צאתן לנדידה. ככל שהצפור גדולה יותר, כן היא יכולה לאגור ולשאת כמויות שומן רבות יותר, לאגירת כמות השומן השפעה ישירה על טווח הנדידה של כל צפור. במחקר שנערך על קוליברי בצפון אמריקה, שמשקלו 4.5 גר' בלבד, נמצא ש 2 גר' ממשקלו מהווה השומן.

דבר זה מאפשר לקוליברי לנדוד ברציפות במשך 26 שעות, תוך ניצול השומן בקצב של 0.69 קלוריות לשעה. מהירותו הממוצעת היא כ40 קמ''ש. וע''כ יכול הקוליברי לעבור כ 1000 ק''מ ברציפות. כך מתאפשר לו להגיע לאזורי החריפה שלו במפרץ מקסיקו!

הדאון ששימש למחקר אנריה שטובעה באלסקה. נדדה דרומה להוואי; מרחק של כ-4000 ק''מ במשך 4 ימים בלבד, נמצא שבדרך זו, שבוצעה ללא מנוחה, איבדה האנריה כ-%20 משקל גופה, עקב ניצול מרבית עתודות השומן שצברה כהכנה לנדידה.

"אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קנך'' (עובדיה א' ד') מסע הפרפרים בקרב החרקים, מיוחדת במינה נדידת פרפר הדנאית האמריקנית. עם בוא הסתו, נודדות הדנאיות של צפון אמריקה, דרומה, מועדי נדידת הדנאיות ונתיבי הנדידה כה קבועים.

עד כי ישנם אנשים במקומות ישוב לאורך נתיבם, המקבלים אותן בחגיגות, פרפרי דנאות שסומנו בתווי כנף זעירים בצפון ארה''ב ובקנדה אותרו מאוחר יותר בין טקסס למפרץ מקסיקו - מרחק של 3000 – 2000 ק''מ מאזור מוצאם. מרבית הדנאיות מתרבות במהלך החורף, ומספר שבועות לאחר תהליך הרביה מתים הפרפרים הבוגרים.

הצעירים שיצאו לאויר העולם באתר החריפה, עושים דדכם חזרה צפונה באותו נתיב בו נדדו הוריהם ללא כל עזדה בנווט! נדידה בגובה הסילון מרבית הצפרים נודדות בגובה מרבי של 1.5 ק''מ מעל לגובה פני הים. מעוטן מגביה עד לגובה של 5 ק''מ מעל פני הים. בשנים האחרונות התברר שישנה נדידה של עופות גם בגובה רם הרבה יותר -עד 12 ק''מ (!!!) מעל פני הים.

 בשנת 73 התנגש נשר דרומי במטוס נוסעים באזור אבידג'אן שבמערב אפריקה. ההתנגשות ארעה בגובה של 37000 רגל (11.3 ק''מ) מעל לפני הים!!! זהו הגובה הרם ביותר בו נמצא אי פעם עוף כלשהו. בשנת 67, בסביבות השעה 15:00 איתר מפעיל מכ''ם בצפון אירלנד הד מכ''מ חזק הנע דרומה בגובה של 9 ק''מ מעל פני הים.

מפעיל המכ''ם הפנה אל עבר ההד המוזר, מטוס נוסעים שחלף באזור, והטייס זיהה בודאות להקה של כ-30 ברבורים בגובה של 8.2 ק''מ מעל פני הים. שהיו בנדידה מאיסלנד לאירלנד.

מהירות תעופתם נמדדה והיתה כ 180 ק''מ בשעה!! נמצא, שאם התמידו לעוף במהירות זו, עברו ברבורים אלו מרחק של 1200 ק''מ (מאיסלנד לאירלנד) בפחות מ 7 שעות.

כידוע, ככל שעולים 150 מטרים נוספים בגובה, הטמפרטורה יורדת במעלת צלסיוס אחת. מכאן, שבגובה 8 ק''מ הטמפרטורה יכולה לרדת עד כדי 40 מעלות צלסיוס מתחת לאפס!! בגובה של 8 ק''מ הלחץ החלקי של החמצן הוא בערך שליש מערכו בגובה פני הים, ובנ''א אינם מסוגלים להתקיים בגובה זה לאורך זמן, ללא הספקת חמצן נקי. נישאים ברוח הרוח מהווה גורם בעל חשיבות רבה ביותר.

בהפצתם של צמחים: במחקר שנערך באיים הקריביים, מצאו חוקרים זרעים שנופצו בעזרת הרוח. זרעים אלו הכילו הרכב של מינרלים המוכיח שמקורם במדבר סהרה! במחקר אחר, אספו חוקרים זרעים ונבגים נאסף בגובה של 5000 מטרים מעל הקרקע!

צמחים רבים ''נודדים'' לטווחים שונים תוך הסתייעות בבע''ח לצורך הפצתם, מקום מיוחד שמור לצבי ענק הנודדים על פני האוקיינוסים למרחקים עצומים, צבים אלה, שעיכול-מזונם מתמשך על פני זמן ניכר, מסוגלים לאכול פרות על פני אי אחד, ולהפריש את הזרעים (לאחר שעברו דרך מערכת העיכול שלהם, כך שקליפתם הוכשרה לנביטה) על אי אחר,

לעיתים במרחק של אלפי ק''מ מנקודת המוצא, בעולם החי נכרת התופעה במינים שונים ומוונים של בע''ח; גבוה מעל גבוה שומר לכאורה, נראה שבלתי אפשרי לנדוד בגבהים אלו, אך מבנה גופן המיוחד של הצפרים, הכולל בנוסף לריאות גם רשת של 9 שקי-אויר המחוברים אליהן מאפשר להן לשרוד ואף לפעול בגבהים בהם יונקים אינם מסוגלים לחיות.

האוויר זורם דרך הראות אל שקי האוויר ונפלט בחזרה, וכך נקלט חלק מהחמצן ע''י הראות בעת השאיפה, והחלק האחר נקלט בעת הנשיפה, כאשר האוויר זורם שוב בראות בדרכו החוצה.

כלומר - יעילות הנשימה מוכפלת! פעולת שרירי התעופה החזקים של הצפרים גורמת ליצור חום ניכר ומסיעת לצפרים לשמור על טמפרטורת גופן גם בגבהים כה רמים בהם הטמפרטורות כה נמוכות. שאלות רבות לגבי נדידת הצפרים בגובה רב ובכלל, נותרו עדין פתוחות, והחוקרים ממשיכים לבדוק ולחקור את תהליכיו של נס זה.

מגוון התופעות המרתקות שנצפו בקשר לתופעה מופלאה זו נשגבות מבינת אנוש.