מסיבת יום הולדת: מנהג טוב או מנהג גויים?

בקרוב אני חוגג יום הולדת 30, ואשתי רוצה לערוך מסיבה למשפחה. האם יש עניין לשמוח ביום זה על פי ההלכה, או שמדובר ב'חוקות הגויים'?

הפעם הראשונה בה אנו פוגשים בתורה את המושג 'יום הולדת' היא אצל פרעה, כמובא בסוף פרשת וישב (בראשית מ, כ): "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה", ובמסכת עבודה זרה (ח.) מוכח בפירוש שהוא מנהג שנהג אצל הגויים. וטעמם, משום שהגויים בטוחים במערכת הכוכבים של אותו היום שהוא מצליח בו. וכך מובא במדרש בעניין מלחמת יהושע ועמלק: "כשפן (=מכשף) גדול היה עמלק, והיה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא (=יום הולדת) שלו לומר לא במהרה נופל אדם ביום גינוסיא שלו, מה עשה משה? עירבב את המזלות...", ופירש בספר 'זית רענן' שלא נהרג אדם ביום הלידה שלו.

ובספר דברי ישראל (ח"ב ליקוטי תשובות סימן יח' ד"ה האמת) כתב לחלק, שכל עניין המזלות שייך בגויים אבל בישראל "אין מזל לישראל", ואינה תלויה הצלחתו של היהודי במערכת כוכבי יום הלידה שלו, ולכן אינו מוצא בו חשיבות יותר מבשאר ימות השנה. הוא מוסיף, כי בשלושה זמנים בחיי האדם יש לערוך שמחה א. ביום הלידה הראשון (בבא קמא דף פ); ב. ביום בר-המצוה; ג. בהגיעו לגיל שבעים. ומסיים הדברי ישראל את דבריו ע"פ המדרש רבה על מגילת קהלת, שכל שנה שעוברת מזמן שנולד מתקרב יום המיתה, ומכאן מפורש שימי הלידה שנוהגים לחגוג אינו תואם את רוח ישראל סבא.

ומאידך, מצאנו במדרש שכל טוב (בראשית מ, כ), שרוב בני אדם מחבבים את היום שנולדו בו ושמחים בו ועושים בו משתה, ובהגיע יום הולדתם יש שנהגו לברך שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש והיו אשר נהגו לעשות יום טוב לחכמים (שו"ת גנזי יוסף ח"ד). ובשו"ת כתב סופר (יו"ד סי' קמח) כתב, שהיה עושה סיום מסכת ביום שנולד. ומצינו בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ח) ובקרבן העדה (שם) שיום הולדת הוא יום נשמת ירידת האדם, ירידה שהיא לצורך עליה, ולכן הוא יום מיוחד ומסוגל לאדם, שכן אמרו: 'לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו', שהמזל ביום ההוא שולט בו. וכן דרשו על הפסוק "ויאמר משה אל יהושע" (שמות יז, ט) ולמה דווקא יהושע? כדי שיבחר אנשים כמותו שנולדו בחודש אדר (זוהר פרשת יתרו). ועיין עוד בקובץ הפרדס (ארה"ב שנה מ"ו תשל"ב).

זמנים נוספים שמצאנו בהם מקורות לעשיית שמחה הם:

א. ביום שנכנס אדם בבריתו של אברהם אבינו ע"ה (שו"ת אפרקסתא דעניא סי' קכג בשם החתם סופר).

ב. ביום שהגיע לגיל שישים (מועד קטן כח:) וכ"כ בכף החיים (סי' רכג' אות כט') שיש לברך ביום זה על פרי חדש ויכוון לפטור בזה שניצול מכרת.

לסיכום: אף שאין חיוב הלכתי לציין את יום ההולדת, מכל מקום כבר כתב החיד"א בספר חומת אנך (איוב ריש סי' ג) שביום שנולד בו מתחזק מזלו, ולכן ראוי ביום זה להרבות בתורה, בצדקה (ספר צדקה לחיים למהר"ח פלאג'י) ובחשבון נפש על חובת האדם בעולמו.

הרב שי עמר הינו רב במדור ההלכה של הידברות

שאלות לרב 054-8448909