איך באמת אפשר לגדל עשרה ילדים?

לאחרונה הזדמן לי, במהלך נסיעה באוטובוס, לשמוע שיחה בין שתי נשים שאינן שומרות תורה ומצוות. נושא השיחה: ההערכה הרבה שהן חשות כלפי סלבריטאי כלשהו המגדל שבעה ילדים.

אני מצטרף לתחושת ההערכה שלהם בכנות רבה. עם זאת, אני תוהה: האם הן אינן יודעות כי בחברה החרדית – משפחות עם שבעה ואף עשרה ילדים נפוצות מאד? מדוע הן לא מביעות הערכה כלפי משפחות אלה?

הסיבה לכך, כמובן, היא שחלק גדול מהציבור הישראלי משוכנע כי ילדים למשפחות ברוכות בציבור החרדי גדלים בעוני, מחסור, בורות ובערות. רבים מהחילונים אף חושבים כי אימהות חרדיות יולדות ילדים רבים מחוסר ברירה, ולא מתוך בחירה. התפיסות הללו מקורן בסטראוטיפים המופצים על ידי התקשורת – והם רחוקים מאד מהמציאות בשטח.

מי שיבוא לביקור בשכונות החרדיות הנורמטיביות בבני ברק וירושלים, יראה ילדים בריאים למראה, לבושים היטב, שמחים ומאושרים. אחוז גבוה מכלל הילדים במשפחות ברוכות נראים כבני טיפוחים- עד כדי כך שאפילו הגננת החרדית טועה לחשוב לפעמים שמדובר בילד יחיד. נכון אמנם – גם בציבור החרדי יש אחוז לא מבוטל של כשל הורי ולפעמים גם הזנחה, אבל אלו מקרים על רקע סוציאלי, תרבותי או פסיכולוגי. אלו אינם מקרים על רקע כלכלי! העוני לכשעצמו איננו גורם סיכון להזנחת ילדים במגזר החרדי.

הורות ככוח-על

איך יתכן שכך הדבר? בעולם כולו, מקובל שיש קשר הדוק בין המעמד הסוציואקונומי של המשפחה וטיב הטיפול שזוכים לו הילדים. איך מצליחות משפחות חרדיות רבות כל כך לגדל משפחה ברוכה, כאשר פעמים רבות רק האם עובדת? קצבאות הילדים, הרי, כבר מזמן אינן תרומה משמעותית לפרנסת המשפחה.

בפרשת השבוע שלנו, פרשת בהעלותך, ניתן למצוא את התשובה לחידה הזו. הפרשה מספרת על בני ישראל שהתלוננו: "מי יאכילנו בשר". בתגובה, אומר משה לקדוש ברוך הוא: "לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹא־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כָּל־ הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי: הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק"

טיעונו של משה מבוסס על ההנחה כי תלונה בלתי מוצדקת מצד עם ישראל לא תביא לנס. הקדוש ברוך הוא לא יעשה נס כדי לספק את צרכיהם של תאוותנים, במיוחד לאור העובדה שה' כועס עליהם מאד, ואם כך מופנית התביעה אליו, אל משה, שימצא פתרון טבעי לבעיה!

מכיוון שכך, אומר משה שהוא אינו יכול לספק פתרון טבעי לבעיית העם. והנימוק: "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו". וכי אם הוא היה הורה לכל העם, היה יכול לספק להם בשר כרצונם?

התשובה היא שאכן, היכולת ההורית היא כמעט בלתי מוגבלת! מה שהורים מסוגלים לעשות עבור ילדיהם אינו מוגבל בגבולות הטבע. הם יכולים לגייס מיליונים לצרכי ניתוח, לנדוד יבשות וימים למען תקוה קטנה ועבורה לשעבד את כל רכושם. הם יכולים לעמוד במשימות חינוכיות קשות ולקדם ילד חסר סיכוי שכל המומחים נואשו ממנו. והם יכולים גם להתמודד עם גידול ופרנסה של עשר פיות ויותר...

אילו היה משה ההורה הביולוגי של עם ישראל הוא לא היה שואל 'מאין לי בשר' כיון שהורה מצליח לפתור בעיות בלתי פתירות לכאורה. אולם, טוען משה לפני בורא עולם, 'אינני הורה!' 'האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילידתהו?'

עונג חולף מול נחת נצחית

כמובן, ישנם מצבים חריגים של הורים מנותקים ואדישים שגם את המינימום לא יתאמצו לתת לילדיהם- אלו הם הורים בעלי נכות הורית. הורים בריאים בנפשם, לעומת זאת, מגובים במאגרים אדירים של רצון לתת לילדיהם את המיטב, בכוחות בלתי נדלים וביכולות כמעט בלתי מוגבלות. את העוצמות הללו הם צריכים לדעת להפנות לאפיקים הנכונים: לטיפול אחראי ומסור בצרכי הילד, ולהענקת חינוך יהודי אמיתי גם אם תנאי הסביבה מקשים על כך מאד.

יש בהחלט מה להתפעל מכל משפחה ברוכת ילדים – אבל כדאי גם לזכור שיכולות הוריות גבוהות קיימות, בפוטנציאל, אצל כל אדם בריא בנפשו. כן, כדי לגדל בהצלחה ילדים בהחלט צריך לוותר על דברים רבים. אולם, בסופו של דבר, הורים מסורים בסך הכל מוותרים על עונג חולף למען העונג המוחלט והנצחי של נחת מהילדים.

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.