היהודי האחרון באפגניסטן

אפגניסטן. מה עולה לכם בראש, פרט לפצצות אטום וטאליבן? דווקא באחת המדינות הבודדות בעולם שאין בהן בית חב"ד – יש משהו מיוחד. במשך קרוב לאלפיים שנה התקיימה כאן קהילה יהודית גדולה ומפוארת. ובמשך כל הזמן הזה, היהודים לא השתנו, גם כשהשלטון החליף בעלים והדתות התחלפו במהירות – הפרסים, אלכסנדר הגדול, ההודים, שוב הפרסים, הערבים, המונגולים של ג'ינגיס חאן, המוגולים, הפרסים (בפעם השלישית), ועכשיו האפגנים. למה ארץ כל כך מסורבלת על המפה הפכה לנקודה אסטרטגית עבור אימפריות גדולות? כיוון שדרך אפגניסטן עוברת דרך המשי המפורסמת, ומעצמות רבות רצו ליטול חלק ממנה. בעקבות כל הסכסוכים סביב אפגניסטן בכל השנים, המדינה עצמה החליטה שלא לדחוף את האף ולהסתבך במלחמות, אלא לשמור על ניטרליות.

ככלל, יהודי אפגניסטן הסתדרו עם שכניהם הערבים, אבל במהלך השנים אירעו כמה פרעות ועלילות דם. בשנות השלושים המאוחרות של המאה הקודמת, ערב יום הכיפורים, המוסלמים הפיצו שמועה שיהודים חטפו ילד מוסלמי, וערכו "צ'ולי", פרעות, ביהודי העיר ופצעו קשה שני יהודים הסתגרו בבתיהם והתפללו יחיד ביום הכיפורים. רק בודדים העזו ללכת לבית הכנסת. משפחה יהודית אחת הלכה לבית הכנסת, ובדרך קבוצת מוסלמים קראה אליהם קריאות גנאי ורצתה לפגוע בהם. לפתע הופיעו קבוצת מוסלמים אחרת שהגנה עליהם והעבירה אותם לבית הכנסת בשלום. מקרה זה דומה מאוד למה שקרה לפני מספר חודשים – למעלה מאלף מוסלמים יצרו טבעת שלום אנושית מסביב לבית הכנסת בקופנהגן, דנמרק, כדי להביע הזדהות עם היהודים, ולגנות את הפיגוע שנערך שם.

זבולון סימן טוב, היהודי האחרון באפגניסטן

כשיהודים עלו ארצה חלק משכניהם הערבים התחננו לפניהם שלא יעזבו. יהודי אפגניסטן שאפו לעלות לארץ ישראל, ואף כתבו שירים ופיוטים רבים על געגועיהם לארץ הקודש. דוגמא יפה על שירת ציון היא השיר "כָּאשְכִּי בָּאל דָאשְתַם מִיפַּרִידָם" (מי יתנני כנף ונעופה) שחובר בפרסית יהודית (הידועה גם בשם ג'ידי) על ידי המשוררת היהודית-אפגנית זלפה בכצ׳י, שעלתה לארץ ישראל. בעלה, מולא נתנאל, שהביא ליהודי אפגניסטן את בשורת ארץ ציון הנבנית, נרצח על ידי מוסלמי קנאי, הי’’ד. זלפה הלחינה מנגינה שהתחבבה על יהודי אפגניסטן, ששרו את השיר בכל הזדמנות. יהודי אפגניסטן לא יכלו לעלות לארץ ישראל כי לא הגיעו אליהם שליחי ציונות כדוגמת השר מונטיפיורי, ולכן רק אנשים בודדים העזו לעלות לירושלים. היהודי הראשון שעלה היה מולא יוסף גול ב-1841. לקח לו שנה שלמה להגיע לירושלים. הוא רכב מאפגניסטן להמבורג על גמלים ומשם למוסקבה עד שהגיע לאיסטנבול, ושט ליפו והמשיך לירושלים. הוא חזר דרך הים להודו ומשם לאפגניסטן. כששב לאפגניסטן, היה יום חג ליהודים וכולם הגיעו לבקרו. העלייה הגדולה של יהודי אפגניסטן החלה ב-1922, לאחר שהרב הראשי של העיר הראת, הרב מולא יעקב סימן–טוב, עלה לישראל עם משפחתו, והוכנס לכלא עכו. אשתו לאה שהייתה בהיריון, בתו בת השלוש ובנו בן השלושה חודשים נכלאו בבית הסוהר לנשים בבית לחם.

בית כנסת בהראת

גם שמעון יזדי עלה מאפגניסטן לישראל. הוא ומשפחתו לנו לילה במערה ליד הגבול בגליל, מחשש שיתפסו על ידי הבריטים. בבוקר, שמעון יצא כדי לבדוק היכן הם נמצאים ואם אפשר להתקדם, וראה בניין שעליו שלט "כניסה". יהודי אפגניסטן קוראים לבית הכנסת ’’כניסה’’ ולכן שמעון קרא לבני משפחתו להיכנס פנימה ולהתפלל ולהודות לה׳ על שהגיעו לארץ. אבל עד מהרה התבררה הטעות – ה"כניסה" הייתה כניסה לבית המכס, והשוטרים הערבים תפסו את שמעון ומשפחתו ושלחו אותם למאסר.

רבים מיהודי אפגניסטן ברחו להודו כדי לעלות משם לארץ ישראל. הדרך הייתה קשה, והעולים נאלצו לרכוב על בהמות משא או לנסוע ברכב מיושן, נקלעו לסופות גשמים ולנו במדבריות. הקבוצות שהגיעו להודו לא הורשו לעלות ארצה, וחלק מהקבוצות נשארו בהודו חמש שנים, כמעט ללא אוכל ונאלצו לעבוד בעבודות בזויות למחייתם. חלק מהיהודים גויסו לצבא, והרשויות לא התירו לפליטים להימצא במרחק חמישה עשר ק"מ מהעיר. קבוצה אחת שנתקעה בפקיסטן, אולצה לחזור לאפגניסטן, והפליטים ניסו להאריך את שהותם, אך יום אחד השלטונות הודיעו שעליהם לעזוב מיד את גבולות ארצם. ארגונים יהודיים שונים, כמו הקונגרס היהודי העולמי והסוכנות הלאומית, נאבקו עם השלטונות, דבר שדחה את הגירוש. לפניכם קטע מתוך דברי עד ראייה על יהודי אפגניסטן בהודו: ’’פליטים אלו, שנכנסו להודו במחשבה שזו תהיה להם רק תחנת מעבר לארץ ישראל ובאמתלא של טיפול רפואי, קיבלו רישיון להישאר בהודו למשך שישה חודשים, קיבלו עוד כמה פעמים ארכה, וכאשר נסתיימה, באה פקודה שעליהם לעזוב את הודו תוך שבוע ימים…’’

יעקב רז הי’’ד

רבים מיהודי אפגניסטן, כשהגיעו לארץ, התגייסו לאצ’’ל, להגנה וללח’’י, מתוך רצון להילחם בעבור שחרור ארץ הקודש. יעקב רז היה עולה צעיר מאפגניסטן שביצע פעולות רבות בקרב הערבים הודות לעברו. ב-26 ביולי 1938 נשלח יעקב רז לעיר העתיקה בירושלים כדי להטמין פצצה במרכז הכנופיות הערביות. הוא התחפש לערבי ונשא על גבו סל ירקות ובתוכו מוקש. מפקדיו של רז באצ"ל, שתיכננו את הפעולה, לא היו מודעים לעובדה שבאותו יום הכריזו הערבים שביתה כללית בעקבות ההתקפות הרבות של האצ"ל בארץ. כאשר הגיע לשוק הערבי תפסו אותו צעירים ערבים, שהתרגזו על הסבל הערבי שהפר את השביתה, וכשהפכו את הסל הופתעו לראות את הפצצה. הערבים התנפלו על רז ודקרו אותו בסכינים בכל חלקי הגוף. הם חשבו שהוא מת, הניחו אותו שותת דם וברחו משם. המשטרה הבריטית הגיעה והעבירה אותו במצב אנוש לבית החולים ’’הדסה’’ והציבו שמירה מסביב למיטתו, כדי לחקור אותו ולחלץ מפיו ידיעות על חבריו במחתרת. יעקב חשש שלא יצליח לעמוד בחקירות ובגבורה הסיר מעליו את התחבושות שכיסו את גופו, וכעבור שבועיים, בי"א באב תרצ"ח, נפטר יעקב רז מאיבוד דם. יעקב רז היה החלל הראשון בפעולות ההתקפה של האצ"ל, וגבורתו הפכה אותו לסמל ולדוגמא ללוחמים שהלכו בדרכו, ושמרו על סודות המחתרת. בליבו של יעקב רז פעמה אהבת ארץ ציון, והרצון להילחם בעבור שחרור ארצו. האצ"ל דימה את יעקב ל"שמשון החדש". הם הזכירו אותו עם עשרת הרוגי המלכות, ודימו אותו לרבי חנינא בן תרדיון, שהרומאים הקיפו אותו בקורות עץ, ושרפו אותו עם ספר התורה בו למד. כדי להאריך את ייסוריו, הניחו הרומאים פיסות צמר טבולות במים על ליבו. התליין שהתפעל מגבורתו של ר׳ חנינא, שאל אותו אם יביא אותו לחיי עולם הבא אם יסיר את פיסות הצמר מעל ליבו. רבי חנינא ענה בחיוב, ואפילו נשבע לבקשתו. התליין הגדיל את השלהבת והוריד את פיסות הצמר, ורבי חנינא נפטר, ואף התליין קפץ לאש ונשרף. אז יצאה בת קול ואמרה: "רבי חנינא בן תרדיון ותליינו מזומנים לחיי העולם הבא".

היהודי האחרון שחי באפגניסטן הוא זבולון סימן-טוב, סוחר שטיחים שגר בקאבול. בשנות משטר הטליבאן חי זבולון עם יצחק לוי, שרבו בינהם על בעלות של ספר תורה עתיק. המחלוקת ביניהם החריפה, עד ששניהם נכלאו על ידי הטליבאן, ובתקופת מעצרם ספר התורה נגנב. בשנת 2005 יצחק לוי נפטר ומאז הפך סימן-טוב ליהודי האחרון במדינה. הוא גר צמוד לבית הכנסת האחרון בקאבול, שם מתפללים לעיתים חיילים אמריקאים יהודים. צרכי החגים נשלחים אליו לפני כל חג על ידי ארגון יהודי מניו יורק, והוא שוחט בשר בעצמו לאחר שקיבל אישור מיוחד מרב באוזבקיסטן. הוא מסרב לעזוב את אפגניסטן אף על פי שילדיו ומשפחתו מתגוררים בישראל.

בית קברות יהודי באפגניסטן

לפניכם כמה פתגמים אפגניים:

"האומללים לומדים משגיאותם עצמם; ברי המזל לומדים משגיאות זולתם".

"הכלי עושה את המלאכה, ובעל הכלי מתפאר בעצמו".

מהו סוד הקיום היהודי? איך קהילות יהודיות עתיקות שרדו עד היום? אחת התשובות היא שהקהילות נשארו ודבקו באותה מדינה, ולא הרפו מאמונתם. מתחילת קיום העם היהודי, התגבשה זהות יהודית של הישרדות. לכל קהילה יש את המנהגים והמסורת המיוחדת רק לה. מהסחוג התימני עד לגפילטע פיש האשכנזי. כדאי להכיר ולטעום כל קהילה יהודית, ולראות את ייחודה.