"יש לי ’מים הקדושים’ שיכולים ’לכבות’ את אש המחלוקת ביניכם"

תלמיד חכם שנשלח לכהן כרב לאחת הקהילות בחו"ל, העלה את השאלה הבאה בפני מו"ר שליט"א:

כבר בשבוע הראשון להגעתי לקהילה, הגיעו אלי בני זוג שמצב השלום-בית שלהם היה קשה מאוד. סיפרו שמידי יום מתנהלות ביניהם קטטות ומריבות, שממררות את חיי המשפחה בביתם. כל מריבה קטנה על עניין שולי, הופכת עד מהרה למריבה גדולה, והם מתחננים שאתן להם עצה ל'שלום בית'.

נצנץ במוחי רעיון מבריק. תשמעו - אמרתי לבני הזוג, שעשו רושם כאנשים תמימים - אגלה לכם סוד: יש אצלי 'מים קדושים'! מים מבורכים המסוגלים לשלום בית... אתן לכם את בקבוק המים חינם אין כסף, אך כדי להפיק מהם את התועלת, יש לדעת איך להשתמש בהם. המשכתי והסברתי להם את 'הוראות השימוש' במים: בכל פעם שאחד מכם עומד לרטון או לצעוק על השני, ישהה את תלונתו וקודם ישתה כוס מהמים הקדושים, אבל רק לאחר ש...ירתיח את המים.

לא התכוונתי חלילה להעמיד פנים כמקובל או פועל ישועות, אלא הבחנתי, שככל הנראה המריבות שם פורצות מחמת טבעם להתקצף על כל דבר קטן בחוסר סבלנות, ויתכן שהבלגה לזמן-מה, תמזער את תוקף המריבה.

את הרעיון לעצה הזו שאבתי מן המקורות: שכן ידועה תקנת "גט מקושר" (ב"ב ק"ס:), שתיקנוהו חכמים משום כהנים קפדנים, שהיו באים לידי כעס בקלות, ומגרשים את נשותיהם, וכשנרגעו מרוגזם שוב לא יכלו להחזיר את גרושותיהם, שהרי כהן אסור בגרושה. משום כך, תיקנו לעשות "גט מקושר", שתהליך כתיבתו ממושך, באופן שיתכן שבמהלך כתיבת הגט, יירגע הבעל ויתפייס עם אשתו.

ובספר חסידים (תרנ"ה) נאמר: "תלין כעסך לילה אחד ועצור רוחך שלא תדבר מיד". ומעניין לציין את הנהגתו המופלאה של הסבא מקלם, שתפר חליפה מיוחדת ל...שעת הכעס, וקיבל על עצמו שמעולם לא יכעס טרם ילבש את החליפה הזו (תנועת המוסר ב'-45).

ומאידך, כשאדם אינו מרסן את עצמו ומגיב לאלתר בחוסר איפוק, אש המריבה בוערת יותר ויותר, כדברי הגמרא בסנהדרין (ז'.) "האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיון דרווח רווח". וכפי שראינו במכת הצפרדע, שבתחילה צפרדע אחת היתה, והיו המצרים מכים אותה והיא מתזת נחילים נחילים. ואמר על כך הסטייפלר זצ"ל, שעה שראו המצריים כי בכל מכה שמכים את הצפרדע היא מתזת נחילים של צפרדעים, הלא הדעת נותנת שהיו צריכים להפסיק על אתר, אבל מה מדת הכעס אומרת - אדרבה, מכיון שמכים אותה והיא מוסיפה להתיז, הרי כל שכן וכל שכן שיש להוסיף ולהתנקם בה ולהכותה שוב ושוב... לפיכך ככל שהוסיפה והשריצה צפרדעים, כך חמתם בערה בקרבם והוסיפו להכותה עד שכוסתה כל ארץ מצרים בצפרדעים. וכך היא דרכם של בעלי מריבה. מהומת הריב סוגרת את עיני השכל, ובבולמוס המלחמה לא עוצרים לחשוב, מתלהטים ומתלהמים אעפ"י שעל כל מכה סופגים כפליים.

ואכן - ממשיך הת"ח לספר - ה'סגולה' פעלה את פעולתה. כעבור חודש שבו בני הזוג וסיפרו שחל שיפור מסויים בשלום הבית שלהם, ואש המחלוקת דעכה מעט. וכעת הם מבקשים, שאתן להם בקבוק נוסף... כמובן שנתתי להם (ללא שום תמורה. כשאת הבקבוק מילאתי מברז ביתי). וכך אירע גם עם זוג נוסף, שנתתי להם מה'מים הקדושים' כסגולה לקטטות בבית, וגם שם הדבר סייע להשקטת הקטטות.

ככל הנראה הסוד לא נשמר, וכעבור זמן יצא שמי בקהילה כ...'מקובל' ו'מלוב"ן' (מלומד בניסים).

כעת שאלתי היא: ידועים דברי הירושלמי (פ"י משביעית ה"ג), שמי שלמד מסכת אחת, והעולם מכבדים אותו על שלמד שתי מסכתות, מחוייב להודיע להם 'אני יודע מסכת אחת בלבד'. ובשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ע"א) ביאר שטעם הירושלמי הוא מפני שנהנה בכבוד תורה, והוא לאו בר הכי, והכבוד דבר גדול הוא, ולכן צריך להודיע, כדי שלא ליהנות חינם.

האם גם אני חייב להודיע לאלו שמחזיקים אותי ל'מקובל', שאין לי כלל יד בקבלה, והמים שלי אינם קדושים?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

בפרשת מקץ מסופר, שכשזימן יוסף את השבטים הקדושים לאכול עמו (טרם התוודע אליהם), הושיב אותם לפי סדר תולדתם, "וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כִּצְעִרָתו" (בראשית מ"ג, ל"ג), ופירש רש"י: יוסף היה מכה בגביע המיוחד שהיה לו (שבו 'נחש ינחש'), וקורא לפניהם: "ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון, בני אֵם אחת, הסבו כסדר הזה, שהוא סדר תולדותיכם", וכן כולם. כיון שהגיע לבנימין אמר: "זה אין לו אֵם ואני אין לי אם, יֵשב אצלי".

האחים רואים בפלא המופלא של הניחוש על ידי הגביע ומשתוממים, "וַיִּתְמְהוּ האנשים איש אל רעהו"! ולשון המדרש (שכל טוב): "נטל יוסף הגביע ועשה עצמו קוסם, לא היה מכה בגביע, אלא כמנחש וקוסם בדברים, ראובן בכור יסב שני ליהודה, מפני שיהודה גבר לאחיו והוא יסב בראש, ואחר ראובן שמעון, וכן כולם, דרך מולדתם... לפיכך - ויתמהו האנשים איש אל רעהו".

יוסף הצדיק גרם אצל רואי 'מופתיו' להתפעלות מרובה, אך כמובן שלא היתה לו כוונה שיחזיקו אותו ל'מקובל' או 'פועל נפלאות', אלא כל מטרתו היתה להביא את אחיו לתשובה וכפרה על חטאם, ואם חלק מהתהליך הוא בשימוש בגביע המיוחד, כך יש לעשות.

וגם בשאלתנו נאמר – רב הקהילה אינו מתכוין כלל ליהנות מכבוד ולזכות לתואר של מקובל וכדו', ובשום אופן אינו מוכן ליטול כסף מהאנשים, אלא כל מגמתו היא להביא להשקטת מחלוקות ושלום בית, ולכן רשאי לשתוק ולא להודיע שמדובר במים רגילים! 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.