גבולות במשפחה – כן או לא?

המילה "גבול" נתפשת לא פעם כדבר שלילי, שכן גבול הוא איסור, מגבלה, הוא מציג בפני האדם את מה שאין ביכולתו לעשות. אולם גבולות, למעשה, הם אמצעי חשוב שעוזר לבני אדם לנהל את חייהם: הגבול יוצר סדר ומונע אנרכיה, קובע מה אפשרי ומה אינו אפשרי, מבדיל בין טוב לרע, בין מותר לאסור.

מה הוא, בעצם, גבול?

על פי מילון ספיר "גבול" הוא "קו המבדיל בין דבר לדבר, בין מקום למקום, בין ארץ לארץ, בין תקופה לתקופה, בין תחום לתחום", וכן "סוף, קצה, נקודה או קו שאין להגיע אל מעבר להם".

הצבת גבולות במשפחה מתבצעת כאשר ההורים קובעים חוקים וכללים, מבהירים את המותר ואת האסור, מפקחים ומענישים בהתאם למטרותיהם החינוכיות. הורים מציבים גבולות לילדיהם כדי לתחום בשבילם את המותר והאסור בחיים בכלל ובחיי הבית במיוחד. הגבולות מציינים בשביל הילדים היכן מתחיל תחום כלשהו והיכן הוא מסתיים, להיכן "יש כניסה" ולהיכן "אין כניסה".

הורים מציבים גבולות באמצעות מילים (למשל: לא, עד כאן, אסור, לא מסכים, אצלנו אוכלים רק בסכין ובמזלג ולא בידיים, בבית שלנו אסור לעלות עם נעליים על הספה בסלון"), שפת הגוף (למשל, טון דיבור חלש מצד אחד או הרמת הקול מצד אחר) ו/או באמצעות מעשים (מתייצבים כמחסום מול הילד כדי להמחיש לו שלא יוכל לצאת מהבית ללא רשותם). הורים יכולים להעניש כשהילד עובר על הגבול ו/או לתגמל כשהילד מכבד את הגבול.

גבולות חשובים להתפתחות הילד הצעיר והמתבגר מסיבות רבות. הם מסייעים להתארגנות עולמו הפנימי, מהווים הגנה מפני דחפיו התוקפניים, מסייעים לו לפתח  יכולת של דחיית סיפוקים, משכללים את כישוריו החברתיים, מטפחים את עצמאותו ומחזקים את תחושת השייכות שלו.

גבולות מסייעים לארגון עולמו הפנימי של הילד. בתהליך התפתחותו, עובר הילד ממצב של אי דחיית סיפוקים למצב שבו מתפתחת בו היכולת לדחות סיפוקים; מחוסר שליטה עצמית לשליטה עצמית; מחוסר ארגון לארגון ועוד. בתהליך מורכב זה, המלווה בחוסר ודאות ובלבול, עלול הילד ללכת לאיבוד ללא עזרת המבוגר. בהיעדר בהירות פנימית, הוא עלול לחוות תסכול רב שיוביל לתוקפנות.

מאחר שילדים אוהבים שהדברים צפויים ועקביים, הם אומרים "לא" כשהם ניצבים בפני דבר לא מוכר ("לא רוצה לעלות על מטוס), בפני שינוי ("לא רוצה ללכת לגן חדש), בפני אפשרות של כישלון ("לא רוצה לנגן בפסנתר), ובפני האפשרות לאבד שליטה ("לא רוצה ללכת למעון").

כדי לעזור לילד לבנות ולגבש לעצמו עולם פנימי מסודר, מאורגן, ברור ויציב, על ההורים להציב לו תחילה גבולות חיצוניים. בהמשך יבנה הילד בעצמו את גבולותיו הפנימיים. קיומו של הגבול יוצר סדר בעולם, הופך אותו לפחות פרוע ומסוכן. הגבולות קובעים את החוקיות של החיים ונותנים לילד אוריינטציה: הוא יודע מה צפוי, על מה יקבל מחמאה ועל מה יינזף. לוח זמנים מוגדר ונהלים קבועים וברורים לגבי שעות הארוחה, השינה, המשחק והרחצה מונעים מהילד בלבול, הרגשת אי נוחות ותחושה של חוסר ידיעה מה צפוי לו. כאשר הגבולות אינם ברורים, הילד נכנס למתח ולחוסר שקט ועלול לבזבז את האנרגיה שלו על מלחמות ועל כיבושים. כאשר הגבולות ברורים וסבירים, הוא יכול לנצל את האנרגיה שלו להתפתחות שקטה.

כשהילד גדל, הוא זקוק למבוגר שיעזור לו להתמודד עם קונפליקטים פנימיים, עם התלבטויות פנימיות שהוא אינו מצליח לפתור אותן לבד. הצבת גבולות ברורים מצד ההורה עם נכונות לדיאלוג תעזור לילד לקבל החלטת נבונות טובות יותר.

בכתבה הבאה נעסוק בנקודות מעשיות נוספות בהצבת גבולות במשפחה.