"אני מרגישה שבעלי מזלזל ברגשותיי": מיומנו של יועץ נישואין

כשאילן ואילנה התחילו לספר מה שביניהם, היה נראה שחוץ משמותם הכמעט זהים, הכל שונה! מובן מדוע הם כל כך מיואשים, הם ניסו הכל, כל אחד ידע לספר עד כמה הוא משקיע ומשקיע ו...כלום! השני אפילו לא מעריך!

כשהיא מספרת לו על ה'תקל' עם המנהל, שהיה היום בעבודה, ועל כמה שהיא דואגת וחוששת מפיטורין בעקבות כך, ושהיא בדיכאון ו... הוא חותך בחוסר סבלנות, באפס אמפתיה, ופשוט אומר שלא קרה כלום, והפתרון פשוט, וכיוצא בזה. כאן, היא פשוט מרגישה שהוא מזלזל ברגשותיה, ואילו הוא חש שהוא "משתגע מרוב השחור שהיא רואה".

הוא מתלונן, שהיא לא משקיעה בו כלל, רק בילד וב...חמותו, ושהוא מרגיש זנוח ובודד, אך היא טוענת: "מה שאני עושה בשבילו לא טוב, אז למה שלא אפנה לאפיקים שבהם אני מרגישה יותר נותנת?"  

הם פשוט כבר יודעים שהם שונים לגמרי, וזהו! אני, הם אומרים, הניסיון האחרון. כואב לשמוע סיפור כזה, מזל שבעבודה כמו שלי לומדים לשים גבול עד כמה לקחת את הכאב 'הביתה', למרות שאינך יכול שלא לחוש אמפתיה מולם, כי אתה באמת פשוט מבין מדוע ומה קרה שם.

תקשורת, משם זה מתחיל.

איך? בואו נראה:

לאחר ש'הרגעתי', או יותר נכון עצרתי, את ה'קרב' המתפתח, זה שנוצר מצורת השיח אליו היו רגילים, פשוט עשיתי איתם 'תרגיל' קטן, כדי שיחושו את המקום אליו נקלעו. ביקשתי מהם, כל אחד בתורו, להציג את הצורך שלו. התחלנו מאילנה, היא הביעה את כאבה על כך ש"הוא לא נותן לי להביע רגשות, הוא חוסם אותי, ולא מכיל, הוא טכנוקרט בצורה קיצונית!" לאחר מכן, שאלתי את אילן מה הבין מדבריה, מתברר שהוא הבין ש"לדעתה הוא אטום לרגשותיה, ולא אכפת לו כלל מצרכיה, ובכלל זה לא נכון מה שהיא אומרת, עובדה ש..."

"רגע", עצרתי אותו בעדינות, "אני מבין שאתה כאוב, ויש לך מה לומר בנושא, זה ברור, ומיד נגיע לכך, אך קודם", פניתי אליה, "האם באמת התכוונת למה שהוא הבין?" והיא בהבעת פנים מופתעת: "מה פתאום? תמיד הוא מבין עקום!"

"ומה הרגשת כשאשתך הציגה את הצורך שלה?" שאלתי אותו.

"הו הו, מותקף! מושמץ!" אמר.

כאן עצרתי והצעתי דרך אחרת להביע את הדברים: "אם אילנה הייתה אומרת לך כך: 'אילן, אני מבינה שקשה לך עם הבעה רבה של רגש, זה בסדר. אני יודעת שזה לא שאתה לא רגיש אלי, אלא פשוט גישתך שונה בעניין הבעת הרגש, יחד עם זאת, רציתי לשתף אותך במה שקרה היום בעבודה, כי לי חשוב להביע רגש' ואז אשתך מספרת ממה שעבר עליה. איך היית מרגיש?".

"טוב, זה כבר נשמע אחרת, אני לא בטוח שאהיה מוכן לכל הסיפורים שלה, אך ברור שתהיה לי יותר מוכנות, יתכן אפילו שלפעמים יהיה לי כוח לשמוע אותה במשך כמה דקות, ובכיף(!...), תלוי בזמן ומצב הרוח שלי. אבל עזוב, במילא זה לא מה שהיא רוצה, היא מאשימה שאני אטום!".

"רגע", אמרתי. "יתכן, והיא תתקן אותי אם אני טועה. אילנה", פניתי אליה, "עד כמה הבעתי את צרכך?".

"מדויק", היא אמרה.

שניהם ישבו מופתעים, היא - מנכונותו, והוא - מכוונתה האמיתית. פתאום הם התחילו לחשוב, אולי בעצם יש סיכוי? אולי אנו לא כ"כ שונים?

ובכן, הסברתי להם מה קורה כאן: "סוג התקשורת שניהלתם עד עתה, יתכן שהיה מועיל בזמנים ומצבים מסוימים, אך כרגע, אנו רואים שהוא לא עובד, כי במשך השנים נוצר ביניכם מן מתח סמוי, כיון שאת למשל חשת מאוימת מכך שהוא מתקשה לשוחח הרבה על רגשות, ואתה חשת מאוים מכך שאין לגיטימציה לגישתך שאין להאריך הרבה בתיאור רגש ודאגות, אלא להתמקד בפתרון. זה גרם לכם לחוש שכל אחד מנסה לשלול את עמדתו הבסיסית של השני ולהשליט את עמדתו על חיי השני. לכן תמיד השיח שלכם תוך זמן קצר, סטה מהנושא הענייני והפך ל'קרב' אישי. מובן שכך רק נתדרדר.

עצתי לכם היא להחליף לשיח ענייני, מכבד, ונותן לגיטימציה לעמדת האחר, כי באמת לכל אחד הזכות לראות את העולם מהמשקפיים שלו, מתוך חוויותיו וניסיון חייו. כך האחר לא יחוש מאוים, ותהיה יותר נכונות לשיתוף פעולה, ובעתיד אף למצוא פתרון שיספק את צרכי שניכם.

התקשורת הנכונה במקרה זה, בנויה כמו שראיתם, ממתן לגיטימציה לעמדת השני, נוסף על כך, הבהרה שעמדתי שונה, וזה לא מחייב שאף אתה תחשוב כמוני, על זה מוספת בקשה למימוש הצורך שלי בהבעת רגשות.

זהו, הפגישה בנינו עוד המשיכה, הסברתי להם איך תקשורת נכונה היא הבסיס לפתרון הבעיות ביניהם. זהו סיפוק גדול לראות איך הם יוצאים מהחדר מלאי תקוה ואמונה לעתיד מספק ושמח.

כן, יש לנו עוד על מה לעבוד בפגישות הבאות, אך ברור לי שהם יצליחו, שניהם פתאום רוצים ומאמינים.

באמת, הם שונים אך לא עד כדי כך...   

נכתב ע"י חגי צדוק, יועץ נישואין ופסיכותרפיה. לתגובות הערות והארות: chagaizadok@gmail.com