לרחם על הכבש

קבצן רואה בחור לבוש חליפה יקרה שעומד ומדבר בטלפון. מייד הוא ניגש אליו ומושיט לו יד לנדבה.

הבחור מסתכל עליו ואומר: "אני ממש מצטער, אבל אני לא מחלק כסף סתם ככה ברחוב".
עונה לו הקבצן: "אז מה אתה רוצה שאעשה, שאפתח משרד?!"...

* * *

הסבל והזוועות ניבטו מכל פינה, עבדים מוכים, קרועי בגדים וחבולים עד זוב דם עבדו בפרך. החל מסחיבת לבנים כבדות מכוחם הדל, עד עבודות מבזות ומשפילות, שנועדו לשבור את רוחם האומללה גם כך.

משה, "נכדו" של פרעה, יוצא מחוץ לארמון כשהוא הדור בתפקידו החדש: שר בממשלת פרעה, כיאה לבנה המאומץ של בתיה בת פרעה. מחזות מבישים אלו צרבו את ליבו הרך והחנון. "מדוע כה סובלים אנשים אלו?", שאל את משרתו. "האינך יודע, אדוני?", ענה הלה, "אלו הם היהודים, עבדי המצרים זה כמאה וחמישים שנה".

משה שידע על יהדותו לא יכול היה להתאפק. ניגש ליהודים הקרובים אליו והחל לעזור להם בסחיבת המשא הכבד. משרתו מחה בו: "הנח, משה. זה לא מיועד עבורך. תן להם לסבול כפי המגיע להם". אך משה לא הסכים לשמוע מאומה.

"אחי, אחי, מי ייתן מותי תחתיכם. כואב לי לראות בצערכם. אעשה הכל על מנת להקל מסבלכם!", הצהיר ברגש עז.

באחד הימים, רואה משה לפתע נוגש מצרי המתעלל ביהודי מבני עמו. הבין משה מרוח הדברים שמדובר כאן במקרה מרושע של מח"נ המצרית, קרי, מחלקת חיפוי נוגשים. הנוגש מעוניין להשתיק את היהודי לנצח, כדי שהלה לא יוכל להתלונן עליו על עוול שעשה לו המצרי. אמר משה מה שאמר, הרג את המצרי וטמנו בחול.

למחרת ראה משה שני יהודים רבים ביניהם, ניסה משה לפשר ביניהם ולהפריד בין הניצים. אך הללו איחדו נגדו כוחות והלכו להלשין לפרעה, שמשה השר הבכיר הרג אמש נוגש מצרי. בעקבות הפרשה נאלץ משה לברוח למדיין, שם הוא מתיישב ליד הבאר ומחכה לראות מה תזמן לו ההשגחה העליונה.

מתוך האופק מגיעה שיירה של שבע בנות צעירות עם עדרי צאן גדולים, בנותיו של יתרו כהן מדין שנודה מהחברה המדיינית בשל "מוזרותו" בעיני המדיינים – הוא אינו מוכן לעבוד אלילים. נהיה 'פנאט' שמאמין באלוקים אחד...

בנותיו של יתרו מגיעות לבאר, אך כשהן רוצות להשקות את הצאן, מתעללים בהן הרועים שהיו בסביבה. משה נחלץ לעזרתן מסלק בכוחו הרב את הרועים מהאזור. כתוצאה מכך הוא מוזמן על ידי יתרו לביתו, הופך לרועה צאנו של יתרו ואף מתחתן עם בתו הבכורה – ציפורה.

באחד הימים בורח כבש קטן מהעדר שרעה משה. מרחק רב רדף אחריו משה, עד שסוף סוף נעצר הכבשון. מה גרם למנוסתו מהעדר? הוא צמא למים, וכאן מצא פלג מים להרוויית צימאונו הרב. משה מתמלא רחמים על הכבש המסכן ומשקהו בכף ידו בשפע. לאחר מכן נוטלו משה על כתפיו וחוזר עמו את כל המרחק עד לעדר.

מעשה זה גרם לכך שהקב"ה מתגלה למשה בסנה, ומבקש ממנו ללכת למצרים ולגאול את עם ישראל: "אם מרחם אתה על כבש קטן למרות שהטריח אותך כל כך במנוסתו, אין ראוי ממך לטפל כרועה נאמן בעמי ישראל". 

* * *

בהקשר אחר נשאלה השאלה בחז"ל: מדוע צורתה של האות ג' נכתבה בצורה של ו' עם רגל מושטת קדימה? והתשובה כה מאלפת: מפני שדרכו של גומל חסדים לרדוף אחר הדלים (גימ"ל, מלשון לגמול ולתת). כמו אדם שבאמצע ריצה, גופו נטוי ורגלו שלוחה קדימה.

ממשה רבנו נלמד יסוד גדול: רצונך להיות בין אלו שנקראים - בעל חסד? גומל דלים?

תהיה רגיש וקשוב לצרכי הזולת. לא תמיד זה מצריך הוצאה כספית, או אפילו מאמץ גופני לעזרה. מספיק חיוך קטן, אוזן קשבת לכמה רגעים, והשתתפות כנה בצער הזולת או להבדיל בשמחתו.

כשתחפש סביבך מי זקוק לעזרתך, תגלה שיותר ממה שאתה מעניק לזולת, הנתינה מפתחת בך: טוב לב, עין טובה ושלל מידות תרומיות.

נתקדם מעט קדימה: מפני מה האות ד' נראית כאילו שולחת יד קטנה לאחוריה? לומר לעני שאיתו רוצים לגמול חסד: אל תקשה על הנותן. תן לו אופציה לעזור לך דרך הדלת האחורית (דל"ת מלשון דל).

גם את זה לומדים אנו ממשה רבנו שקיבל את הצעת יתרו לבוא ולגור בביתו. יתרו רצה להחזיר לו טובה, ומשה קיבל אותה בתודה.

אל תעשו "חיים קשים" למי שמנסה לשמח אתכם, בסך הכל זו ההזדמנות שלו לגמול איתכם חסד.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת שמות – כל הסרטים ב-VOD הידברות