האם מותר להיכנס למסעדת פיגולים כשנצרך להתפנות או כשצמא למים?

מעשה ביהודי שבנסיעתו באחת הערים, הוצרך לנקביו. עצר בתחנת הדלק הקרובה, ואמרו לו כי בית-הכסא נמצא במסעדה המופעלת במקום. עמד להיכנס, אך חשכו עיניו כשהבחין בתפריט התלוי בכניסה...

התברר שמדובר במסעדה שבאופן מוצהר אינה כשרה, ומוכרת פיגולים ו'פירות ים' (שרצי המים). על שלט נוסף שהוצב בכניסה נכתב שהמסעדה פתוחה גם בשבת, רח"ל.

הסתפק היהודי, האם מותר לי להיכנס למקום המתועב על מנת להתפנות, שהרי שנינו (שו"ע או"ח סי' ג' סי"ז) "המשהה נקביו, עובר משום בל תשקצו"; או שמא לא אכנס, משום חשד הרואים וחילול ה', כאשר יראו יהודי בעל חזות חרדית נכנס למסעדת הפיגולים, ולכן עלי להמשיך בנסיעה עד שאמצא מקום אחר?

שאלה דומה נוספת: יהודי שטייל עם משפחתו באזור מסויים, והוצרכו לשתות מחמת צימאון (באופן שלא היה כלל חשש סכנה), ומצאו מסעדה הדומה למסעדה הנ"ל - האם רשאים לקנות במסעדה בקבוק מים (כשר), או שמא אין לדרוך במקום משום חילול ה'?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

מבואר ברמב"ם (בהל' יסודי התורה ה'-י"א), שאדם גדול בתורה, שעושה דבר שמחמתו הבריות מרננות אחריו, אף על פי שאינו דבר עבירה, הרי זה בכלל חילול ה'. וכן הביא רבינו החפץ חיים (באר מרים במניין הלאוין בלאו השישי) מדברי כמה ראשונים, שאפילו דבר שהוא מותר מן הדין, אך לעיני ההמון נראה כאיסור, עובר העושהו באיסור תורה של 'ולא תחללו את שם קודשי', כי ע"י שאדם חשוב עובר על התורה נעשה שם קודשו יתברך ותורתו חולין אצל ההמון.

והיה מקום לומר שאף בשאלתנו אין להיכנס למסעדה מפני חילול ה', שיבואו אנשים לומר הנה גם שומרי התורה נכנסים לכאן, ויעשה חלילה שם קודשו ותורתו חולין אצל הרואים.

אולם, כשהצעתי את שאלת היהודי שנצרך לנקביו, לפני גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, השיב: מותר לו להיכנס לשם, כי כאן אינו עוסק בדבר הרשות, אלא עושה מה שמוטל עליו לעשות (שלא להשהות נקביו). והרואים צריכים לדונו לכף זכות ולהבין שנכנס לשֵם דבר מותר ולא לסעוד שם.

ויעויין במסופר במסכת שבת (קכ"ז:), שהוצרך רבי יהושע להיפגש עם מטרוניתא נכרית בסתר, ובצאתו שאל את תלמידיו: 'במה חשדתוני?', השיבו: 'שמא דבר מלכות שצריך להעלימו יש בינו לבינה'. וכך גם כאן, יעשה האיש את המצוּוה עליו, ועל הרואים 'לעקם' את מוחם כדי לדונו לכף זכות.

אולם, בנוגע לשאלת קניית בקבוק המים, נראה שאסור לקנותו במסעדה, שהרי כאן אינו מצוה וחובה לשתות כעת מים (ומדובר באופן שבעוד זמן מה ימצא מים במקום אחר), ואינו דומה לאופן הנ"ל של השהיית נקביו שהוא איסור.

לסיכום: א) מותר להיכנס למסעדה כדי להתפנות. ב) אין להיכנס למסעדה כדי לקנות מים. 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.