הרב יצחק זילברשטיין
’מדוע נפלה בחלקי אשה קשה?’, שאל הבעל
הבעל בא ומבקש לשאול: לאחר שנראה בעיני כי לכאורה אני ממצה את ההשתדלות הנצרכת למען רעייתי (ביחס חם ואוהב, ברכישת מתנות וכו'), ובכל זאת זוכה ליחס אכזרי מצד אשתי ה'קשה' - מהיכן אפוא אוכל לשאוב חיזוק, ולא ליפול חלילה לזרועות הייאוש והעצבות?
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- פורסם ל' סיון התשע"ה |עודכן
יהודי בן תורה ובר אוריין ניגש למו"ר שליט"א וסיפר, כי סובל מרורות מאשתו, שמרבַּה לצער אותו בכל מיני צער, וככל שהוא מוסיף להתחזק בשלום-בית, על פי הדרכת מומחים בתחום, האשה נסוגה לאחור...
הבעל בא ומבקש לשאול: לאחר שנראה בעיני כי לכאורה אני ממצה את ההשתדלות הנצרכת למען רעייתי (ביחס חם ואוהב, ברכישת מתנות וכו'), ובכל זאת זוכה ליחס אכזרי מצד אשתי ה'קשה' - מהיכן אפוא אוכל לשאוב חיזוק, ולא ליפול חלילה לזרועות הייאוש והעצבות?
השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
כפי שמתנהג עם השי"ת - אשתו מתנהגת עמו
נפתח בדבר מעניין שכתב רבינו החיד"א בשם זקנו בעל ה'חסד לאברהם' זי"ע (מדבר קדמות מערכת הנו"ן אות י"א): התלמיד חכם, כפי מה שמתנהג הוא עם הקב"ה, כן אשתו מתנהגת עמו, וזה סוד מה שאמרו חז"ל (יבמות ס"ג.) 'זכה עזר, לא זכה כנגדו', שמורדת בו, כמו שהוא מורד בקונו. וזה הסוד לא שייך אלא לצדיקים, ולזה כל בן תורה שאין אשתו נשמעת לו, אין ראוי להתרעם עליה, כי איהו דאפסיד אנפשיה. אמנם אם אינו בן תורה, דרך טבע שאשתו נשמעת לו מפני שהיא יראה ממנו.
ומוסיף החיד"א על דברי זקנו וכותב: וזה שנים רבות שאני בעניי פירשתי כן כוונת הכתוב (תהלים ל"ח, ד') 'אין שלום בעצמי מפני חטאתי', כי האשה היא עצם מעצמיו, וזהו שאמר 'אין שלום בעצמי', באשתו אמרו, והטעם הוא - מפני חטאתי, שכן אמרו חז"ל (ב"ר פר' נ"ד) על הפסוק 'ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו' - אלו בני ביתו, ואם כן, אם ה' מרוצה מדרכיו, ודאי שאשתו תשלים איתו...
לאור דברי קודשו של ה'חסד לאברהם', יש להבין כיצד יתכן שמצינו אצל כמה מגדולי האומה שהיו להם נשים קשות, כגון רב ורבי חייא שנשותיהם היו מצערות אותם (כמבואר ביבמות ס"ג., יעו"ש), וכן מצינו במדרש (ב"ר י"ז) על רבי יוסי הגלילי שהיתה לו אשה קשה, ואם כן איך יתכן לומר שיחס האשה אל בעלה משקף את 'תמונת המצב' של דרגתו ומעמדו בשמים?
פעמים והאשה ה'רעה' נועדה לשמש מנוף לעלייה רוחנית
ונראה להשיב על פי דבריו הנפלאים של ה'גאון מקוטנא' בספרו 'זית רענן' (ליקוטי חידושי תורה, פר' בראשית):
'ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו' (בראשית ב', י"ח), ודרשו רבותינו ז"ל (יבמות ס"ג.) זכה – עוזרתו, לא זכה – כנגדו, ומקשים, שהרי ראינו כמה צדיקים שנפל בגורלם חלק רע?
ונראה - מיישב הגאון מקוטנא - שאם נתבונן בטבעי בני האדם, נבחין שכמה חילוקים יש ביניהם, ישנו אדם אשר על ידי מנוחת ליבו מבלי משבית ושִטנה, מוסיף והולך בכל יום ויום בעבודת ה' ובתורתנו הקדושה, אבל אם מרגוע לא יהיה לו, ובפרט מצרת ביתו זו אשתו, אזי מחמת רכות ליבו, נמס ליבו כדונג, ולא קם עוד רוח באיש מפני אשתו, וילך רק בעצתה ואחר שרירות ליבה, ויישאר בער לא ידע, ועירום מתורה ויראה כיום היוולדו.
לעומת זאת, יש אדם אשר אם יחיה על מי מנוחות, אזי חלילה יבוא לבעוט בה' יתברך, וישכח את טובתו אשר היטיב עמו, ויודע את יצרו ושוכח את יוצרו, ואם השעה אינה משחקת לו, ואשה רעה מצא, אזי טבעו מנגד לה, באומרו יום יום הרי אם אלך בטרדת עסקי עולם הזה, מה יועיל לי כל זה, הלא חיי אינם חיים (כמבואר במסכת ביצה ל"ב:), אם כן טוב אשר אראה להתחזק בכל עוז בתורה ותושייה, ובעבודתו יתברך שמו.
וה' ברוך הוא, היוצר יחד ליבם, מכין לכל איש ואיש כראוי לו; מי שזכה - מזווג לו אשה שהיא עוזרתו, דהיינו מי שעל ידי מנוחות ליבו יישאר בטובתו, ימצא אשה טובה, ועוד מוסיף בכל עת להיטיב לנפשו רוחו ונשמתו. ולמי שטוב לפניו כי על ידי מרירות ליבו יתחזק במעוז לעבוד את צורנו, ישלח לו לביתו אשה רעה, והיא על ידי רעתה תועיל להיטיבו בעבודתו. וכל זה הוא מִפִּלְאוֹת חכמת הבורא. עד כאן דברי קודשו של ה'זית רענן'.
נמצאנו למידים, שיש אנשים שהקב"ה צופה ורואה שיכולים לצמוח ולגדול בתורה, אך לשם כך, זקוקים הם דווקא ל...אשה קשה, ולמשל אם מדובר באדם אדיש ו'חלמני', משמיא מזווגים לו דוקא אשה ש'תעורר' אותו, על ידי הרגזות והכעסות שתעשה לו, ורק כך יגיעו כשרונותיו לידי מיצוי מלא. דווקא האשה הלא-טובה, ה'כנגדו', היא ורק היא מביאה לו 'עזר' בחיים. ויתכן שזה מה שאירע עם גדולי העולם ש'זכו' לנשים שציערו אותם, ועל ידי כך זכו להגיע למדרגתם העצומה, (כך שלגבם לא שייכים דברי קודשו של החסד לאברהם).
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.