אבי הבן יצא להביא את הבשמים מגינת בית הכנסת...

מעשה שהיה כך היה: בשבת קודש התקיימה באחד מבתי הכנסת ברית מילה. לאחר החיתוך, כובד רב בית הכנסת באמירת הברכות. הרב אחז את כוס היין, וביקש את הבשמים, כדי לברך עליהם לאחר ברכת הגפן (כמנהג בני ספרד. שו"ע יו"ד סי' רס"ה-א').

בכל בית הכנסת לא נמצאו בשמים, ואבי הבן בא במבוכה (כי שכח להכינם למרות שהמוהל הודיעו לדאוג לכך מערב שבת). 'אני מיד מביא את הבשמים', אמר אבי הבן, ויצא לחוץ. לאחר שניות ספורות חזר, כשבידיו אגודת בשמים, והושיטה לרב.

עמד הרב לפתוח בברכה, ולפתע עלה חשד בליבו, שמא אבי הבן (שעדיין אינו חרד לדבר ה') קטף את הבשמים מהצמחייה שבגינת בית הכנסת. שאלו אפוא בלחישה: 'מניין הבאת את הבשמים?'. והאיש השיב: 'מהגינה...'.

הרב שמט לאלתר את הבשמים מידו, שהרי הם מוקצה (כדין כל דבר שהיה מחובר בכניסת השבת ונקטף או נשר בשבת. שו"ע סי' שכ"ב-ג'). הבשמים נפלו על השולחן, וכעת מסתפק הרב: האם בכל זאת מותר לברך על הבשמים ולהתכופף ולהריח בהם, או שמא מכיון שנקטפו תוך חילול שבת, אין להריח בהם?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

מבואר בכף החיים (סי' רט"ז סק"ז), שבשמים שנתלשו מהמחובר בשבת או ביום טוב, מותר להריח בהם מבלי שיטלטלם, (והוסיף לציין למבואר בשו"ע סי' של"ו-י', שמותר להריח בהדס מחובר).

אולם, נראה שאם דבר קטיפת הבשמים נודע לציבור, צריך הרב להימנע מלהריח בהם, וידלג על ברכת הבשמים, משום שעל הרב המקומי מוטלת חובת מחאה ותוכחה, ועליו להראות באופן בולט, שדעתו אינה נוחה בזלזול הנורא בשבת קודש, וכעין מה שמצינו בגמרא בעירובין (צ"ד.) שעשו מחיצה בשבת על ידי גלימה, נגד דעתו של רב, ו'אהדרינהו רב לאפיה' – דהיינו רב החזיר את פניו, להראות סימן של קפידא, שאין דעתו נוחה מעשיית מחיצה זו. וגם כאן יש לרב להראות סימן של קפידא, ולמחות על חילול השבת על ידי הדילוג על ברכת הבשמים.

ואף על פי שיש בכך משום ביטול מנהג, ומנהגן של ישראל תורה הוא, בכל זאת יש לבטל לפי שעה את המנהג כדי לקיים מחאה ותוכחה.

ומעשה אירע בבית הכנסת שהמתפללים בו דיברו ללא הפסקה במהלך התפילה וקריאת התורה. רב בית הכנסת מחה במתפללים פעמים רבות, אך הם המשיכו לפטפט. באחת השבתות, באמצע קריאת התורה, כאשר המתפללים פטפטו, הורה רב בית הכנסת להפסיק מיד את קריאת התורה! ולעיניהם המשתאות של הציבור, סגר הרב את ספר התורה והחזירו לארון הקודש!

לאחר מכן שאל האם נהג כדין, או שמא היה אסור לו לעשות כן? והצעתי את השאלה לפני מורי חמי מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, והשיב, שהפסקת הקריאה לאור פטפוטי המתפללים מוצדקת, והיא פרשת שבירת הלוחות על ידי משה רבינו (שמות ל"ב, י"ט): "ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות, ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר". וניתן ללמוד מכאן ש'פעמים ביטולה של תורה זהו יסודה' (מנחות צ"ט:), וכדאי לבטל פעם אחת קריאה בתורה או מנהג, כדי להעמיד את התורה על תילה.

ויש להוסיף, שהנה בטעם המנהג לברך ברכת הריח בברית מילה, כתב ה'שבולי הלקט' (מילה סי' ד'): "נאמר במדרש (ב"ר מ"ז): בשעה שמל אברהם אבינו את ילידי ביתו, העמיד גבעה של עורלות (דהיינו, צבר את העורלות במעין 'גבעה'), וזרחה השמש עליהן והתליעו. עלה ריחן לפני הקב"ה כקטורת הסמים, וכעולה שכולה לאישים. אמר הקב"ה, 'בשעה שיהיו בניו של זה (אברהם) באין לידי עבירות, אני נזכר להם אותו הריח, ומתמלא עליהן רחמים'! ואמר אחי ר' בנימין – מסיים השבולי הלקט – שנראה שעל כן נהגו לברך על הבשמים בברית מילה".

ואם למדנו שריח הבשמים בשעת הברית מעורר רחמים, יתכן שבמקרה דנן, ריח הבשמים שחיללו עבורו את השבת הקדושה, יעורר חלילה את ההיפך מרחמים...

לסיכום:אין לרב בית הכנסת להריח בבשמים שנקטפו בשבת קודש.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.