המוהל התקשר אל הסנדק והודיע: "תאמר תחנון במנחה!..."

מעשה בראובן שסיפר לשמעון חבירו: "כובדתי לשמש כסנדק בברית שתיערך מחר בבוקר". "ראה נא", פונה אליו שמעון, "מחר בבוקר, ממש בשעת הברית, אבי שיחיה עומד לעבור ניתוח מסובך; אתה בוודאי יודע את המעלה העצומה שבסנדקאות, ולכן, אבקש שתואיל בטובך, כשתשב בע"ה על כסא הסנדק, ורגליך יהיו דומות למזבח, ותחשב כמקטיר קטורת, תעתיר נא בתפילה להצלחת הניתוח של אבי ולרפואתו השלימה".

שמעון לא הסתפק בבקשה, ושלף מכיסו 500 שקלים, והעבירם לידי חבירו.

למחרת, מיד כשהתיישב ראובן, שפך דמעות כמים, והתפלל מקירות ליבו בתחינה לה' יתברך, להצלחת הניתוח של אבי שמעון, וכך המשיך להעתיר בעדו בכל מהלך ישיבתו על כסא הסנדקאות.

אילוסטרציה (צילום: יעקב נחומי / פלאש 90)

כעבור מספר שעות, מתקשר שמעון אל ידידו הסנדק, ומודיע בשמחה שהניתוח הצליח בס"ד, מעל למצופה...

אלא, שלא חולפות דקות ספורות, ושוב הטלפון אצל ראובן מצלצל. הפעם היה זה המוהל, שביקש לשאול: "התפללת כבר מנחה?", ראובן השיב בשלילה, אך תמה: "לשם מה אתה שואל?...", המוהל התנצל והודיע: "עליך לומר תחנון בתפילת מנחה... כי התברר שאמו של התינוק נכריה, כך שגם הוא אינו יהודי, ולמעשה לא היית כלל וכלל סנדק, כי לא היתה כאן ברית מילה"!

כעת בא ראובן ושואל: האם עלי לשוב אל ידידי שמעון ולהשיב לו את ה-500 שקלים, כי התברר שלא הייתי סנדק?...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

ראובן צריך לגשת אל שמעון ולהשיב לו את סכום הכסף שקיבל, כי יש כאן 'מקח טעות'! שכן נתינת הכסף נבעה אך ורק משום שהנותן היה חפץ במעלת ה'סנדק', ולמעשה ראובן לא שימש כסנדק, אלא כמסייע לחבול בתינוק. ויעויין ב'משך חכמה' (בפרשת וישלח), שכתב שאנשי שכם חבלו בעצמם שלא כדין כשמלו את עצמם שלא לשֵם גירות, כי אין זו מילה אלא 'חבלה', ובן נח נצטווה שלא לחבול בעצמו, כדכתיב 'אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש'.

ואמנם ידוע שאין תפילה שחוזרת ריקם, כי כל תפילה פועלת משהו, ובפרט תפילה מתוך בכי ותחנונים, שבוודאי עושה פרי למעלה, וממילא היה מקום לומר שמגיע לראובן תשלום עבור תפילתו, מכל מקום נראה שאין זו טענה, כי לא על כך שילם שמעון, אלא שילם מחמת מעלת הסנדקאות, וברור כשמש שלא התכוין לשלם עבור "סנדקאות" לתינוק גוי...

ובפרט שיתכן שברית זו נעשית לשֵם הטעייה, כדי שכולם יחשבו שהילד יהודי (וממילא קיים חשש שחלילה יטמע הילד הגוי בישראל), ונמצא אפוא, שראובן התפלל בשעה שנעשית כאן עבירה ולא בשעת מצוה, ועל תפילה כזו לא היה שמעון משלם מאומה. והגם שהניתוח של אביו הצליח, אך אין זאת בזכות הסנדקאות, ולכן יש להשיב את הכסף.

ואם ראובן צדיק וירא ה' מרבים, וכוונת שמעון היתה בעיקר להנות אותו, אלא שהסנדקאות היתה 'סניף' נוסף לבקשתו, באופן זה אולי רשאי להשאיר את המעות אצלו.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.