סיפור לשבת: אדם אחד, ארבע מיתות

קורח השתמש כנגד משה רבינו בכוח הליצנות. בגנותה של מידה רעה זו נביא כאן מעשה נורא שסיפר רבנו יוסף חיים מבגדד, ה"בן איש חי" זי"ע:

ליצן יהודי היה בטורקיה שהיה מסתובב בחתונות ובאירועי שמחה בקהילה היהודית, אך לא הסתפק רק במילי דבדיחותא ובשמחה כשרה יהודית, אלא לגודל הצער היה מנבל את פיו בדברי שחוק והוללות וגם בדברים אסורים.

יום אחד הזמין אותו אחד מעשירי הקהילה ל"שבע ברכות" שערך לבנו. הליצן הגיע והתחיל להצחיק את הקהל שגעה מצחוק למשמע שנינויותיו. תוך כדי הדברים תפס הליצן חתיכת דג מטוגן והכניסה לפיו תוך העוויית פניו בצורה מצחיקה. תוך מספר שניות הפכה הבדיחה ללא מצחיקה: הליצן נחנק מחתיכת עצם שנתקעה בגרונו.

העשיר תפס אותו מהר ורץ לקומה העליונה בבניין בבהלה – שם גר רופא. אולי יצליח להוציא את העצם מן הגרון. העשיר העמיד את הליצן החנוק ליד הדלת, צלצל בפעמון וברח. הרופא שפתח את הדלת לא ראה את הליצן בחושך, יצא במהירות ונתקל בליצן. שניהם התגלגלו במורד המדרגות תוך חיבוט עצמות קשה ומייסר.

כשהתאושש הרופא בתחתית המדרגות מצא לידו אדם מת. מגודל פחדו של הרופא שמא יאמרו שהוא זה שהרג אותו, נטל הרופא את הגופה והעמידה בקרן רחוב חשוכה. מול קרן הרחוב הייתה חנות של חייט אחד, שהוא ועוזרו עבדו באותו לילה עד מאוחר.

שוליית החייט יצא למתוח את עצמותיו בסיבוב קצר, לפתע קלטו עיניו את הליצן המת נשען על הקיר, בחשיכה סבור היה שמדובר בגנב. חזר לחנות ונטל את מגהץ הפחמים הכבד איתו עבדו בכדי ליישר את הבד. "גנב", לחש לו בקול מזרה אימים, "הסתלק מפה או שאני 'מגהץ' את פניך ברגע זה". הליצן כמובן לא יכול היה להסתלק...

מרוב פחד מהעתיד לקרות הטיח העוזר את המגהץ הרותח בפניו המתות של הליצן שהתעוותו והשמיעו קול חריכה וריח עז. הליצן נפל שוב ארצה, והחייט שיצא לראות מה קורה עם השוליה שיצא רק לדקה – עמד מזועזע. "הרגת אדם!" לחש שוב ושוב. לבסוף התעשת, הן עלולים להאשים גם אותו ברצח. תפסו שניהם את הליצן וגררוהו לפינת רחוב, שם השכיבוהו בסמטה חשוכה.

מספר דקות לאחר שהסתלקו החייט ועוזרו, עבר במקום שיכור עליז, בידו בקבוק ריק והוא מזמר לו בזיופים נוראים.

טראח!!!

רגלו של הליצן שיטחה את השיכור מלוא קומתו ארצה. הוא קם נזעם. בדיוק בקטע היפה של השיר?! מי הוא זה שככה חמד לו לצון? "היי, אתה", קרא לעבר הדמות השרועה על הרצפה, אך לא היה מענה. "אני ארסק את גולגולתך", איים השיכור ברצינות. והליצן לא זז. שוב נשמע קול נפץ. הפעם היה זה בקבוק הזכוכית שנתנפץ על ראש הליצן שמת זה מכבר...

לרוע המזל שוטר עבר במקום ותפס את השיכור בשעת מעשה. למחרת נתלו מודעות בעיר, המודיעות שאותו שיכור נידון לתלייה על שהרג אדם. העשיר והרופא, החייט ושולייתו באו לשר העיר ללא תיאום מוקדם. כל אחד טען שהוא, ולא אחר, הרג את הליצן – והשיכור חף מפשע.

כאשר צירף המושל את חלקי הפאזל נענה ואמר: הוא נענש משמים על ליצנותו בארבע מיתות בית דין: חנק מעצם הדג, סקילה במדרגות, שריפה במגהץ והרג על ידי הבקבוק. כולכם משוחררים לשלום.