אחרית הימים
האם הקב"ה גילה את זמן הגאולה העתידה?
קץ הגאולה נסתר מעין כל. הסיבה לכך היא שגילוי הקץ יש בו עצמו גאולה, כי מי שיודע מתי יגיע זמנו לצאת מן הגלות, כבר מעתה מרגיש כאילו הוא נגאל, ואילו הקדוש ברוך הוא חפץ שבני ישראל יחושו את הגלות כדי שיתפללו ויזעקו לפניו שיושיעם
- נעמה גרין
- פורסם ה' אב התשפ"א |עודכן
עיון בספרי הקודש מעלה כי לגאולה העתידה שני קיצים: האחד – אם זכו ישראל והשני – אם לא זכו. הקץ הראשון הוא קץ נגלה, עליו נאמר בגמרא: "זכו – אחישנה"[1] והוא עתיד להתרחש בכל רגע ממש, אם יזכו ישראל. על הקץ השני נאמר: "לא זכו – בעיתה"[2] כלומר, אם ישראל לא ישפרו את מעשיהם תתרחש הגאולה בעת שקבע הבורא, ולא רגע אחד קודם.
חכמינו זכרונם לברכה מציינים כי קיימת מחלוקת האם קץ הגאולה התגלה ליחידים מסוימים. דעה אחת סוברת כי הוא לא נתגלה לשום בריה אלא כמוס בלבו של הקדוש ברוך הוא.[3] הוכחה לכך ניתן ללמוד מהפסוק: "כי יום נקם בלבי, ושנת גאולי באה".[4] רבי יוחנן מסיק מהמילה 'בליבי' כי "לליבי גיליתי, לאיבריי לא גיליתי". דעתו של רבי שמעון היא דומה "לליבי גיליתי, למלאכי השרת לא גיליתי". לעומתם, קימת דעה שסוברת כי אמנם היו יחידים אשר נתגלה להם קץ הגאולה הנסתר, אך הקדוש ברוך הוא השביעם לבל יגלוהו.[5]
בין יודעי הקץ הנסתר ניתן למנות את נביאי ישראל, עליהם נאמר כי שש שבועות השביע הקדוש ברוך הוא את ברואיו, ובכללם שבועה שלא יגלו נביאי ישראל את הקץ שנתגלה להם".[1] זוהי ההוכחה לכך שנביאי ישראל ידעו את הקץ. אף יעקב אבינו ידע את הקץ. אכן, לפני מותו קרא יעקב לבניו וביקש לגלות להם את הקץ, אך מיד נסתלקה ממנו שכינה.[2]הרב שך מבאר כי רצונו של יעקב לגלות לבניו את הקץ כדי לזרזם בעבודת ה', וכה דבריו: "אין זה עניין בפני עצמו, מה שנוגע לנו, אלא אך ורק שיש בזה משום זירוז וייחוד השם לעבודתו וליראתו".[3] קיימת דעות נוספות הסוברות כי אף יוסף[4] ודניאל[5] ידעו את הקץ העתידי.
את ההסבר לכך שקץ הגאולה נסתר מעין כל ניתן למצוא בדברי המהר"ל מפראג, המבאר כי הסיבה לכך היא משום שגילוי הקץ יש בו עצמו גאולה, כי מי שיודע מתי יגיע זמנו לצאת מן הגלות, כבר מעתה מרגיש כאילו הוא נגאל, ואילו הקדוש ברוך הוא חפץ שבני ישראל יחושו את הגלות כדי שיתפללו ויזעקו לפניו שיושיעם.[6]
מן הדברים נראה כי ישנם שני קיצים לגאולה העתידה. אם נזכה, יכולה הגאולה להגיע בכל רגע ממש. אם לא נזכה, תגיע הגאולה ברגע שנקבע לה. עוד נראה כי אסור לחשב את הקץ על מנת שנחוש את הקושי ונזעק לפני הבורא שיושיענו, כי הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילותיו של בניו.
השלב החשוב בכל אחת מהתפילות הוא תפילת העמידה, המוכרת כתפילת 'שמונה-עשרה'. חלק נכבד מתפילה זו מוקדש לבקשות על הגאולה השלמה: "וגאלנו מהרה למען שמך", "תקע בשופר גדול לחירותנו", "השיבה שופטנו כבראשונה", ולירושלים עירך ברחמים תשוב", "את צמח דויד עבדך מהרה תצמיח", "והשב העבודה לדביר ביתך" ועוד.
הגאולה האמיתית והשלמה היא המשאלה העיקרית של כל עם ישראל בזמן הגלות, ועלינו לשוב ולבקש ולהתפלל עליה מבלי להרפות. חכמינו זכרונם לברכה מספרים כי משה רבינו התפלל והתחנן לפני הקדוש-ברוך-הוא לא פחות מ-515 פעמים כדי שיתיר לו להיכנס לארץ ישראל. כך גם אנו צריכים להתפלל שוב ושוב ולא להתייאש, עד שנזכה לגאולה השלמה.
[1]רש"י כתובות קיא, ע"א
[2]בראשית מט, א
[5]פסיקתא רבא לב, ו
[6] רבי יהודה ליוואי בן רבי בצלאל (המהר"ל מפראג), (תשכ"ד), נצח ישראל, ירושלים: [חמו"ל], עמ' כד