לא מלקקים דבש: התופעה המסתורית סביב הדבורים

את הדבורה אנו מחבבים ברגשות מעורבים. לא הכול אוהבים את זמזומה המטריד. רבים מאיתנו חוששים מנוכחותה, אך גם אלו שזוכרים לה טינה בשל עקיצתה הכואבת, רוחשים לה כבוד והערצה מיוחדת, בזכות הדבש הטהור שהיא מפיקה.

עם זאת, הסיבה האמיתית שבגינה שומה עלינו להעריך את הדבורה אולי אף יותר מכל שאר בעלי החיים, אינה הדבש. היא נעוצה בעובדה חשובה עד מאוד, שחלק גדול מהקוראים קרוב לוודאי לא יודעים עליה דבר.

הפיזיקאי היהודי וזוכה פרס נובל, אלברט איינשטיין, הזהיר על כך כבר לפני יותר מ-60 שנה. לטענתו, ייקח לא יותר מארבע שנים לבני האדם להיכחד חלילה מהעולם, אם הדבורים ייעלמו מעל פני כדור הארץ. שכן לאחר היעלמות הדבורים, לא תישאר חקלאות ולא יהיה מזון בעולם, מאחר שהדבורים מאביקות את הפרחים בשתילי הירקות ובעצי הפרי.

בשנים האחרונות קיים חשש גדול בעולם לענף גידול הדבורים עם היעלמותן של שליש ממספר הדבורים בעולם. דבורי הדבש אחראיות להאבקת 80% מסך הגידולים החקלאיים בעולם, כמו כן, הן מספקות חומרי גלם לתרופות רבות ובעלות תפקיד משמעותי בתעשיות הטקסטיל, הבשמים והקוסמטיקה העולמיות. עתיד האנושות, מתברר אפוא, תלוי רבות בהישרדות דבורי הדבש.

(צילום: shutterstock)

כיום כבר יש לתופעה המסתורית הזו שם: 'הפרעת התמוטטות המושבה' - CCD (ראשי תיבות של Colony Collapse Disorder), והיא מדאיגה חקלאים, חוקרים ואקולוגים ברחבי העולם. גם בשלושים השנים שקדמו לגילוי התופעה חלה הפחתה הדרגתית אך מתמדת במספר הדבורים. אולם אז ניתן היה להאשים טפילים ונגיפים או את צמצום השטח החקלאי והפרחים לטובת צמיחת הערים וסלילת הכבישים. לעומת זאת להפרעת התמוטטות המושבה, שמשמעותה היעלמות מסתורית ובלתי מפוענחת של מיליארדי דבורים שעוזבות לפתע את הכוורות שלהן בעת ובעונה אחת, נעלמות ומתות בהיקף רחב ועל פני מרחב גיאוגרפי גדול, טרם נמצא הסבר מספק.

כאמור, חיסולן המסתורי של כוורות משפחות דבורים שלמות והאיום על המשך ענף גידול הדבורים והפקת הדבש, אינם מסתכמים רק בתסכולם של הכוורנים (מגדלי הדבורים) ובמחסור צפוי בדבש. לתחזית העגומה של אלברט איינשטיין יש אחיזה במציאות: הדבורים, כמו גם יצורים זעירים אחרים, הן אלה שאחראיות כאמור, להאבקה של עשרות גידולים, ובהם מלפפונים, פלפלים, מלונים, אבטיחים, תותי שדה, קישואים, אבוקדו, תפוחים, אגסים, שקדים, מנגו, ליצ'י וזרעים למספוא.

במשקים חקלאיים רבים ממקמים את הכוורות במיוחד בקרבת עצי פרי כדי לזכות ביתרון ההאבקה בנוסף לייצור הדבש. שכן, ללא הדבורים תהליכי האבקה אינם יכולים להתקיים והנזק לענף הצומח ולאספקת המזון העולמי יהיה בלתי ישוער.

למי שמפקפק אולי באמירה המיוחסת לאיינשטיין, כדאי שייקח לתשומת לבו את דבריו של יו"ר ארגון מגדלי הדבש בישראל, שי ספקטור, שמסביר כי "יש לזכור שבעיית הדבורים נוגעת לא רק לפירות וירקות, אלא גם לבשר. בלי דבורים אין זרעים למספוא לבקר, אין אספסת ואין תלתן. זוהי שרשרת ארוכה. העלויות יהיו בשמים, לא יהיו תרנגולות ולא פרות. אפשר אמנם יהיה לאכול לחם, אבל הגוף אינו יכול להתקיים על הלחם לבדו".

יהיה מקורה של היעלמות הדבורים אשר יהיה, מדובר בתופעה מסוכנת ביותר, הרבה מעבר לנזק הכלכלי שהיא גורמת למגדלי הדבורים ולעוגמת הנפש שהיא עלולה להסב לחובבי הדבש. היעלמות הדבורים כבר הביאה לזינוק במחירי ההאבקה, המביא לעלייה במחירי המזון. אם התופעה תימשך ותתרחב, היא עלולה לגרום נזק בלתי הפיך למערכת האקולוגית העולמית, לייבש גינות נוי ושדות פורחים, להחמיר את אפקט החממה וליצור עולם עם פחות פרחים, פחות עצים ופחות חמצן.

כוורת חולה

'הפרעת התמוטטות המושבה' היא למעשה מה שנקרא 'כוורת חולה'. כוורת נגועה במחלה נראית אמנם מבחוץ כמו כוורת רגילה, ופעילות הדבורים בפתחה נראית שגרתית לגמרי, אבל כשבוחנים את פנים הכוורת מגלים שהיא למעשה כמעט ריקה. הדבורים היחידות שנמצאות בתוכה הן המלכה וכמה דבורים צעירות נוספות. הכוורת מלאה בדבש ולרוב יהיו בה גם ולדות שטרם נולדו, משהו שמזכיר בית שננטש בחיפזון.

הדבורים הפועלות יוצאות לדרכן לאסוף צוף, אבל מסיבה שעדיין אינה ברורה, הן פשוט לא שבות אל הכוורת, ומכיוון שדבורי דבש רגילות לחיות במושבות, הן אינן מצליחות לשרוד בגפן ומתות כעבור זמן קצר.

בנוסף, החוקרים אף מצאו כי גם הכוורת עצמה חולה, ולא ממש ניתן לשקמה. דבורים חדשות שהוכנסו לכוורות ריקות נעלמו אף הן עד שלא טופלו בקרני גמא או נוקו באופן יסודי משאריות הדונג.

היעלמותם של המעופפים המזמזמים בהחלט מציירת תמונה עגומה מאוד. לשם המחשה, במדינת קליפורניה, שמייצרת 80% מתצרוכת השקדים העולמית, כל מטעי השקדים מתבססים על האבקה. זאת הסיבה לכך שכיום מגדל שקדים שוכר כוורת דבורים לצורך האבקה תמורת 200 דולר לעונה - מחיר שיא לעומת עונות קודמות.

תוצאות התופעה, אם תתמיד, יכולות להיות מחרידות, משום שרוב היבולים בעולם תלויים בדבורים המאביקות את הצמחים ומפרות אותם, והיא עלולה לגרום לנזקים כספיים עצומים. בשנים האחרונות נרשמה ירידה דרמטית במספר דבורי הדבש: בארצות-הברית לבדה נאמד שוויה של התוצרת החקלאית המופקת בעזרת האבקת דבורים ב-15 מיליארד דולר בשנה. בחצי ממדינות אמריקה, הדבורים פשוט נעלמו ללא הותיר זכר. מדובר ברבע מ-2.4 מיליון מושבות הדבורים בארצות-הברית, לפחות 70 אחוז מכוורות החוף המערבי ו-60 אחוז בחוף המזרחי שננטשו לחלוטין.

התופעה הלכה והתפשטה לגרמניה, שווייץ, פורטוגל, איטליה וספרד, וכעת דווח כי גם בבריטניה מגדלי הדבורים טוענים כי מחצית מן הכוורות שלהם נמצאו ריקות. לאחרונה הגיעה התופעה גם לישראל, והיא מאיימת על קיומן של המכוורות במושבים. על פי הדיווחים בישראל, ההערכה היא כי לפחות כ-15 אחוז מהדבורים בכוורות הארץ נעלמו.

מכה אמריקאית

דיוויד הקנברג מפנסילבניה שבארצות-הברית, הוא הראשון שגילה את התופעה המוזרה של היעלמות דבורי הדבש ביבשת אמריקה. בנובמבר 2006 הציב הקנברג את הכוורות שלו בשדה, ובביקור הבא שלו - הן כבר היו ריקות מדבורים. "בתוך שלושה שבועות הדבורים שלי פשוט נעלמו", הוא משחזר. "לא היה להן שום זכר בסביבה, הן לא שכבו על האדמה או על יד הכוורות. בתקופה שבין נובמבר לינואר איבדתי 900 כוורות מתוך 2,900", סיפר דיוויד.
רק אחרי שמאות כוורנים בארצות-הברית נפלו קורבן למקרים דומים, הבינו האמריקאים שמדובר בתופעה והחליטו להדביק לה את השם: CCD - ראשי תיבות באנגלית של "תסמונת קריסת המושבות".

במהלך השבועות והחודשים לאחר מכן, דיווחו עוד מאות מגדלי דבורים נוספים בארצות-הברית על נטישה המונית של הכוורות בידי הדבורים שאינן חוזרות אליהן בסוף היום. למעלה מרבע מתוך 2.4 מיליון מושבות הדבורים באמריקה נעלמו, ולפי הערכת אגודת הדבוראים האמריקנית, מדובר בעשרות מיליארדי דבורים שפשוט הלכו ונעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.

העובדה שלא נמצאו אפילו חלק מהדבורים המתות בתחתית הכוורות או בסביבת משק הדבורים, העלתה את האסוציאציה לפיה רוח רפאים היא זו שמעלימה אותן כאשר הן אינן מותירות עקבות.

עד מהרה התברר כי התופעה אינה מכתה הבלעדית של האמריקאים, אלא היא פשטה מסביב לעולם, ברחבי אירופה ואף בישראל. תעשיית הדבש בישראל, שמפיקה כ-3,000 טונות דבש בשנה, עמדה בשנים האחרונות מול תופעה קשה שמסכנת את פרנסת מגדלי הדבורים. המגדלים דיווחו על ירידה משמעותית בתפוקת הדבש, שאליה נלווית התנהגות לא רגילה של הדבורים, שגם למומחים לדבורים לא ממש היה הסבר מניח את הדעת.

בישראל כ-100 אלף כוורות, המייצרות כאמור, כ-3,000 טונות דבש בשנה. "בשיא העונה, באפריל, חיות בכוורות כ-50 אלף דבורים. כוורת משתלמת צריכה להניב 40 קילו דבש לשנה. אבל בשנים האחרונות גם הכוורנים המוצלחים ביותר גמרו את השנה ברמה של 28-30 קילו דבש לכוורת".
 

היכן מונח העוקץ?

היעלמות הדבורים נגרמת ממפגע בלתי ידוע, המשבש את יכולת הניווט שלהן. מה שקורה זה, שהדבורים יוצאות מהכוורת לחפש צוף, והמפגע הזה גורם להן לשכוח את הדרך חזרה הביתה. במקום לחזור לכוורת, הן נשארות לשוטט בשדות, ומכיוון שהן אינן יכולות לחיות מחוץ לכוורת, הן חיש מהר מוצאות את מותן.

אז מי בעצם עוקץ את הדבורים או ליתר דיוק מדוע הן נעלמות? החידה הזו הפכה זה מכבר לנושא פופולרי במיוחד בקרב חובבי קונספירציות בינלאומיות, שכן המדע עדיין לא גילה את הסיבה להיעלמותן של הדבורים, ולכן עדיין לא נמצאה הדרך לטפל בה.

הריק המדעי התמלא חיש קל בתיאוריות שונות ומשונות, שרבות מהן דמיוניות לחלוטין. על הגבול שבין הקונספירציה להשערה סבירה, התנדנדה תיאוריה בדבר השפעתן של אנטנות סלולריות מהדור השלישי. לפי סברה זו, הסיבה שהדבורים מאבדות את כושר הניווט שלהן ואינן יכולות למצוא את דרכן חזרה לכוורת, היא בשל הקרינה מהאנטנות. תיאוריה זו, כך טענו תומכיה, עונה על השאלה מדוע הדבורים המתות אינן נמצאות ליד הכוורת.
באפריל 2007 אף פורסם מחקר שנערך על ידי קבוצת מדענים מאוניברסיטת קובנץ-לנדאו בגרמניה, שניסו לבדוק את ההשפעה של סביבה שבה מוצבים טלפונים אלחוטיים על כושר הניווט של הדבורים. בכלי התקשורת נטען כי תוצאות המחקר תומכות בהשערה שאנטנות סלולריות גורמות להיעלמותן של הדבורים, ואולם המדענים שערכו את המחקר הכחישו נמרצות כל קשר למסקנה זו, ואף שלחו מכתב בעניין לסוכנות הידיעות אי-פי.
לאחר שהרעש סביב המחקר שכח, אפשר היה להפנות את תשומת הלב לסברות רציניות יותר. ההשערה המרכזית של המדענים היא שהמערכת החיסונית של הדבורים נפגעה, אך עדיין לא ברור מה גורם לכך. מומחים של משרד החקלאות הישראלי, לדוגמה, סבורים שטפיל הנקרא אקרית הורואה, הפוגע בדבורים כבר עשרות שנים, הוא זה שאחראי גם לגל הנוכחי של היעלמותן. השערה אחרת היא שווירוס שמקורו באוסטרליה או במזרח הרחוק ואותר גם בישראל, הוא זה שפוגע בדבורי הדבש וגורם לתמותה הרבה.

יש התולים את התופעה בשימוש בחומרי הדברה - שאריות של חומרים כאלו עוברים בתוך מערכות הצמחים, גורמות לפגיעה במערכת העצבים של הדבורים ולשיבוש התנהגותן. גם השערה זו טרם הוכחה, אך המומחים סבורים שהשימוש בכימיקלים אכן מחליש את המערכת החיסונית של הדבורים וחושף אותן לנגיפים ומחלות. החקלאים, שתולים את סיבת היעלמותן של הדבורים בהדברה, מתארים מצב אבסורדי שבו החקלאות האמריקאית בעצם משמידה את עצמה, שכן הכימיקלים שנועדו להשמיד חרקים כדי להגביר את איכות הגידולים וכמותם, כגון: חיטה או סויה, גורמים להיעלמותן של הדבורים שמאביקות גידולים אחרים.

גם הקשר להתחממות גלובלית ושינויי מזג האוויר לא הוכח. אמנם ידוע שהדבורים חלשות יותר בתנאי קור או חום קיצוניים, אולם התופעה פתאומית, גדולה ורחבה מדי גיאוגרפית לעומת ההשלכות המתונות בינתיים של שינוי האקלים בעולם.

מאבדים את הראש

לאחר שנים של תהייה בקרב חוקרים ומדענים ברחבי הגלובוס - מה גורם לירידה המתמדת באוכלוסיית הדבורים, לאחרונה מתברר כי הדבורים לא רק נעלמות, אלא גם סובלות מאובדן זיכרון. מחקר חדש, שפורסם במגזין המדעי 'PLoS ONE' קובע, כי 'אלומיניום' - אחד המזהמים הסביבתיים הגדולים ביותר, הוא גם אחד מהאחראים לדמנציה של הדבורים.

האלומיניום כבר נקשר בעבר להכחדתם של כמה וכמה מיני דגים עקב הרעלים במים, לכריתת יערות בגלל אדמה שהפכה לא מזינה וליבול נמוך מהרגיל בגלל רעלים בקרקע. גם הדבורים, לרוב אינן נמנעות מאלומיניום שנמצא בין היתר בצוף, וכך החוקרים יכלו לאסוף דגימות של גלמים מכוורות טבעיות של דבורים שבהן נבחנה הימצאות אלומיניום.

המחקר, שאותו הוביל כריס אקסלי מאוניברסיטת קיל, ואלן רות'ריי ודייב גולסון מאוניברסיטת ססיקס, מצא כי הגלמים זוהמו מאוד על ידי אלומיניום שמוגדר כ'נוירו-טוקסין' - רעלן המפריע לפעילות החשמלית התקינה של העצבים (ואף נקשר בעבר למחלת האלצהיימר בבני אדם).

מאחר שלדבורים מוח מורכב יחסית, ויש עדויות שתומכות בכך שאף יש להן זיכרון, הממצאים החדשים מעלים את האפשרות שלרמות גבוהות של אלומיניום שמובילות לירידה ברמה הקוגניטיבית של הדבורים, יש גם קשר לירידה הכללית באוכלוסיית הדבורים. כך על פי הכתבה שדווחה בהרחבה ברשת התקשורת CNN.

(צילום: shutterstock)

לאחרונה נרשמה פריצת דרך משמעותית במחקר אודות היעלמותן של דבורי הדבש, כאשר התגלתה נוכחות של נגיף (וירוס) מסוים בכוורות הנגועות. מדובר בנגיף שזוהה לראשונה בשנת 2002 דווקא אצלנו בישראל על ידי פרופסור אילן סלע מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, והוא נקרא 'וירוס ישראלי לשיתוק אקוטי' (Israeli Acute Paralysis Virus). הנגיף שנמצא כפוגע ביכולת התעופה של הדבורים, מקורו ככל הנראה מאוסטרליה, והוא הגיע לארצות-הברית באמצעות דבורים שהתחילו לייבא מאוסטרליה משנת 2004, זמן קצר לפני ההתפרצות הגדולה של המחלה.

עם זאת, עדיין לא ברור אם הנגיף הוא אכן הגורם למחלה או רק סיבוך שלה, אבל ככל הנראה קיים קשר הדוק בינו לבין המחלה. החוקרים סבורים שהמפתח הוא בשילוב בין גורמים סביבתיים רבים, וכן בין הטפיל שמחליש את הדבורה ומאפשר לווירוס לפגוע בה פגיעה חמורה.

הצעד הראשון להצלת הדבורים הוא להיות מודעים לסכנה הקיומית שבה הן נמצאות. הצעד הבא יהיה נקיטת צעדים להצלתן. בזכות הממצאים המחקריים החליטו כבר מדינות מסוימות לאסור על השימוש בחומרי ההדברה המסוכנים לדבורים. ככל שיתקדמו המחקרים בנושא ויגבר הלחץ על הממשלות לדאוג לדבורים, אולי עתידן יהיה טוב יותר.

בינתיים, בישראל כבר החלו לפני כמה שנים ביוזמות להצלתן של דבורי הדבש. קק"ל בשיתוף מועצת הדבש יזמו את פרויקט נטיעות צמחים עתירי צוף, שאמור לספק יותר מזון לדבורים ואולי אף לתת מענה להיעלמותן המסתורית ברחבי העולם. מדובר בפרויקט שמטרתו לנטוע כ-1.5 מיליון עצים, שיחים וצמחי תבלין צופניים למרעה דבורים בתוך חמש שנים, כ-500 אלף צמחים מדי שנה. הפרויקט נועד להגביר את הספק הדבש בארץ, ובמועצת הדבש מאמינים כי אף שתופעת היעלמות הדבורים עדיין נחקרת, הוא גם יאפשר לספק לה מענה ולו חלקי.

לדברי ד"ר מרדכי קדמון, פרויקטור מטעם מועצת הדבש בנושא, ייצור הדבש ירד בארץ בצורה דרסטית בעשור האחרון, כתוצאה משינויים טכנולוגיים בחקלאות וצניחה בשטחים של ספקי צוף חשובים כמו כותנה ופרדסים. אלה גרמו לירידה באספקת הצוף שמשמש כמזון לדבורים, שנאלצות להשקיע יותר מאמצים בחיפוש וכתוצאה - מייצרות פחות דבש.

את תוצאות הנטיעות מקווים במועצת הדבש שנתחיל להרגיש בשנים הקרובות, כאשר נראה גידול הדרגתי בייצור הדבש. בינתיים הם ממליצים שכל אחד ייתן כתף במשימה החשובה באמצעות שתילת עץ, שיח או פרח צופני, בגינה הפרטית, בעציץ שבמרפסת הדירה או בגינה הקהילתית בשכונה.

לטענת חוקרי המדע, ייתכן שיחלוף עוד זמן רב עד שיושגו תשובות חד משמעיות בנוגע לסיבת היעלמותן של הדבורים. אולם עם ההתקדמות שהושגה באחרונה בתחומי הביולוגיה וקביעת רצף הדי. אן. איי. ניתן להאיץ את החיפוש, וכעת תולים החוקרים תקוות במחקר רצף הגנום של הדבורים, שהולך ומואץ באמצעות מחשבים שמסוגלים לדלות מידע מהדי. אן. איי. ולהתאים פיסות של קוד גנטי ליצור מסוים.
קשה לדעת כיצד תסתיים, אם בכלל, בעיית היעלמות הדבורים. בינתיים, החקלאים האמריקאים מתגברים על הבעיה באמצעות משלוחים מיוחדים של כוורות מאוסטרליה, כפתרון זמני. הם יודעים שכדאי מאוד להוסיף את הדבורים לרשימת הבעיות הדחופות שעומדות לפתחה של האנושות כיום. אחרת, כולנו עוד נתגעגע לעקיצתה של הדבורה.