תשעה באב
איך מזרזים את ביאת המשיח?
ימי חודש אב עומדים בצל החורבן, ובהם ניתן להגיע לדבקות בה' ולקרבת אלוקים גדולה. כיצד נננצל את העוצמה הגנוזה בימים אלו ולהחיש את ביאת הגואל?
- נעמה גרין
- פורסם כ"ח תמוז התשפ"א
חכמינו זכרונם לברכה מגלים לנו את הדרך להחיש את ביאת המשיח: עצם הציפייה לגואל מזרזת את ביאתו. עניין זה מובא במדרשים רבים. במדרש איכה: "דור שהוא מצפה למלכותו מיד הם נגאלים, שנאמר, ויש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם", (ילקוט שמעוני איכה), ובילקוט תהלים: "אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווי (התקווה והציפייה) כדאים הם לגאולה בשכר הקיווי".
על פי זה ביאר החיד"א בספרו 'מדבר קדמות' את הנאמר בתפלה: "את צמח דוד... כי לישועתך קווינו כל היום" - מבקשים מאת הבורא שיצמיח את קרן דוד עבדו ויגאלנו בזכותה של הציפייה: "כי לישועתך קווינו" כי בשכר התקווה ניתן לזכות לגאולה.
באופן זה מובא בספר תהילים: "...אתה תקום תרחם ציון ... כי רצו עבדיך את אבניה". (תהילים קב) הכוזרי מבאר כי ירושלים תיבנה כאשר "יכספו לה ישראל בתכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה" - כי עצם הציפייה לגאולה מקרבת את הגאולה.
על פי דברים אלו ניתן להבין את מה שכתב הרמב"ם: "כל הצומות האלו עתידין להתבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה". (משנה תורה הלכות תענית ט') הסיבה להפיכתם של ימים אלו לימות שמחה היא כי חזון הגאולה פעם בחוזקה, ברוח עם ישראל, בימים אלו יותר משאר ימים, נמצא שימים אלו היו אמצעים לגאולה, וכיוון שהצער בימים אלו קירב את הגאולה, ראוי לשוש ונשמח בימים השותפים לגאולה.
במסכת שבת מובאת השאלה שיישאל כל אדם לאחר מותו: "בשעה שמכניסין אדם לדין שואלים אותו: ציפית לישועה". אכן, תפילות עם ישראל ברובן סובבות והולכות על הציפייה לגאולה העתידה.
בתפילת שמונה עשרה: "ומביא גואל לבני בניהם", "ומהר לגואלנו גאולה שלמה", "תקע בשופר גדול לחירותנו", "השיבה שופטנו", "תשכון בתוך ירושלים עירך... וכסא דוד עבדך מהרה... ובנה אותה בנין עולם... בונה ירושלים". "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". "והשב העבודה לדביר ביתך". "ותחזינה עינינו בשובך לציון". ושוב אחר עושה שלום: "יהי רצון שתבנה בית המקדש במהרה בימינו".
בברכת יוצר: "ונזכה כולנו מהרה לאורו", בקדיש: "בעגלא ובזמן קריב". בעלינו: "לראות מהרה בתפארת עוזך". בקדושת שבת שחרית: "מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו". בברכות ההפטרה: "ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו". "דוד משיחך יבוא ויגל לבנו". בברכת המזון: "רחם... ועל ירושלים עירך ועל הר ציון משכן כבודך... ברוך אתה ה' בונה ירושלים". "ויקרבנו לימות המשיח ולבנין בית המקדש". בראשי חודשים ובחגים ביעלה ויבוא: "משיח בן דוד עבדך" "ירושלים עיר קדשך".
בתפלת המוספים: "שתעלנו בשמחה לארצנו", "והביאנו לציון עירך ברינה". בימים נוראים: "ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו", "אבינו מלכנו הצמח לנו ישועה בקרוב". מעין המאורע של התפלה בתשעה באב כולה היא על הגאולה: "נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים". ועוד רבים.
הבה נתרכז במילות התפילה, ובעת התפילה נתחנן בעזקה על חורבן הבית ולצפות מעומק הלב לישועה. ובשכר הישועה - נזכה בקרוב לגאולה.