אנוכי ה' א-לוהיך: מה הדיבר הראשון אומר לנו?

"אנכי ה' א-לוהיך". יסוד גדול טמון כאן, וכלשון רבנו הרמב"ם: "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע, שיש שם מצוי ראשון"[1].

מהו אותו יסוד? מה זה אומר לי? כיצד זה נוגע לחיי?

הבה נתבונן. מעמד הר סיני. הקב"ה מכנס את כל עם ישראל, אנשים נשים וטף, זקנים ותינוקות, כשלושה מיליון איש[2], ההר בוער באש, כל העולם זע וחרד מלפני ה' ברגעים אלו[3]. מעמד פלאי שלא היה כמותו מעולם, וגם לא יהיה. עם ישראל עומד ושומע את הקב"ה אומר "אנכי ה' א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"[4]!

אנכי ה' א-לוהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אני הוא אשר ראית את פעולותיי במצרים, ראית את המכות שחרגו מדרך הטבע. ראית איך הוצאתי אותך, העבד, יחד עם עמך - עם העבדים, מתחת יד המצרים שהיו מעצמה שלטת! מעולם לא נשמע עם עבדים מושפל ונדכא, בידי אומה חזקה, שמטבע הדברים, אין בו האומץ הדרוש אפילו לחשוב על בריחה, שיצא מעבדותו כמו שיצאת אתה. אני שיניתי סדרי עולם בשביל להוציאך משם, ולא יצאת כעבד הבורח, אלא בראש מורם. העם המצרי התחנן וביקש, אנא קח את חירותך וצא מכאן, רבות סבלנו מזה ששעבדנו אותך. ואפילו ברכוש גדול יצאת[5]!

כאן צפה ועולה שאלתו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי[6], מדוע אמר ה', "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", הלא ה' הוא בורא העולם! וזה בסיס האמונה. אם כן, היה צריך לציין את הנקודה הזו, ולא את יציאת מצרים?

אך באמת - אומר ר' יהודה הלוי, אם נעמיק מבטינו, נראה שדווקא יציאת מצרים היא הנקודה היותר מהותית מבחינת אמונתנו אנו בני ישראל, כי כל עם ישראל שהיה במעמד הר סיני, היה נוכח וראה את מעשה ה' במצרים, את יציאת מצרים. עם ישראל ראה בעיניו את השליטה המוחלטת של הקב"ה בחוקי הטבע, ואת השגחתו בעולם. אל הידיעה שה' ברא את העולם, אפשר להגיע מתוך בחינת המציאות בשכלנו, אך את יציאת מצרים ראה עם ישראל בעיניו, חש על בשרו, היה נוכח במאורעות, היש "היכרות" גדולה מזו עם בורא עולם? לכן, יציאת מצרים רלוונטית יותר.

אם כן: אני הוא א-לוהיך, אותו אחד שראית שליטתו על העולם, המשנה חוקי טבע בקריעת ים סוף ובמצרים, אנכי ה' א-לוהיך! 

בלשוננו המושג 'אל' מבטא, בין השאר, שליטה. כאשר ביטוי זה מכוון אל ה', כוונתו לבטא את שליטתו בעולם.

התבונן סביבך, עיניך הרואות, העצמים שהן רואות, כלום מעצמם הם נוצרו? כל יפי הבריאה, אני הוא שיצרתי! אנכי ה' א-לוהיך!

התבונן בחייך, כמה פעמים חשת שהנך מובל בידי הקב"ה, כמה פעמים הרגשת שרק השגחה עליונה מנעה ממך נזק, או הובילה אותך להצלחה! ובני האדם שסביבך, כמה פעמים ראית זאת אצלם! כמה פעמים בחיינו רואים אנו במוחש את דבריו של שלמה המלך בקהלת מתממשים: שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם[7]. אין דבר מובן מאליו, יש משגיח הנותן לכל אדם לפי מעשיו.

אגב, גם אם לפעמים יש אדם השואל היכן הצדק, מדוע לא השגיח עלי הבורא? לפעמים אין זו שאלה, כיון שלא תמיד רואים אנו את הסוף, לפעמים אירוע מסוים, בתחילתו נראה בעינינו שאינו טוב, ובסוף רואים שהוביל לתוצאה טובה. מסיבה זו אמרו חכמים "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"[8]. לפעמים האחריות עלינו, כי אם התרחקנו מהבורא, אם לא עשינו פעולות מקרבות כקיום מצוותיו, תפילה אליו, מחשבה עליו, אפילו סתם כך, האם רשאים אנו לשאול שאלה כזו בתביעה? עלינו לקחת אחריות על מעשינו, ולהשתדל להתקרב אליו יותר בעתיד, כדי שישגיח עלינו וישמור צעדינו יותר[9]. על זה אמר שלמה: אִוֶּ֣לֶת אָ֭דָם תְּסַלֵּ֣ף דַּרְכּ֑וֹ וְעַל־ה' יִזְעַ֥ף לִבּֽוֹ[10]. ותמיד תמיד עלינו לזכור: כי לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם ה'. כִּֽי־גָבְה֥וּ שָׁמַ֖יִם מֵאָ֑רֶץ כֵּ֣ן גָּבְה֤וּ דְרָכַי֙ מִדַּרְכֵיכֶ֔ם וּמַחְשְׁבֹתַ֖י מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶֽם[11]. ואיך נוכל להבין דרכי מי שאפילו את היצירה הכי קלה שלו, אין אדם המבין עד סופה?!

ברור אם כן, משמעות עמוקה יש בחיינו לדיבר הראשון בעשרת הדברות. אדם המצליח לשוות את ה' לנגדו, "שיויתי ה' לנגדי תמיד"[12], מוגן הוא יותר בחייו. הוא מושגח יותר על ידי הבורא[13], והוא מוגן מנזקי החטאים המצויים.