סיפור לשבת: אותיות פורחות באוויר

לפני פטירתו של רבינו חיים בן עטר, בעל "אור החיים" הקדוש, קרא לאשתו הרבנית שעמדה נרעדת וחוששת מה יעלה בגורלה לאחר פטירתו, ממה תחיה ומי יכלכל אותה?

רבי חיים בן עטר כמו קרא את מחשבותיה ואמר לה בצורה ברורה: "לאחר פטירתי יגיע הנה יהודי עשיר גדול מטורקיה. הוא יבקש ממך לקנות את התפילין שלי, ואני מרשה לך למכור לו אותם בסכום כזה וכזה (סכום גדול שהיה בו די והותר להמשך חייה של הרבנית ברווח). הוא יסכים מיד למחיר שתשיתי עליו", הוא תיאר לה את העתיד להתרחש כאילו כבר קרה.

"אולם תנאי אחד תצטרכי להתנות עמו ושיקבל עליו עוד טרם ירכוש את התפילין. והוא, שיקבל על עצמו שלעולם לא ישוחח בדברי חולין בעוד התפילין עליו, אלא יעסוק אך ורק בתפילות ובתורה ובדברים שבקדושה".

הרבנית הנהנה בראשה כשאבן נגולה מעל לבה. ידוע ידעה היטב שבעלה אינו מוציא דבר מפיו טרם בטוח שיקרה. יתירה מזו, גם כאשר אין הדבר מובטח, והצדיק מבקשו מאת הבורא – בדרך כלל עלה חפצו בידו. היא הצטערה מאוד שבעלה הצדיק נוטש את העולם הזה ואותה לאנחות, אך הבינה שזמנו הגיע ואין מי בעולם שיוכל למנוע זאת.

מיד בתום ימי השבעה נשמעו דפיקות בדלת. האורח שעליו דיבר רבי חיים בן עטר הגיע בבגדי מסע. הוא יצא לארץ הקודש כבר לפני תקופה ברצונו לפגוש את רבי חיים בן עטר, וכעת כשהגיע ארצה שמע שאיחר את המועד. לכל הפחות מבקש הוא לזכות לרכוש את התפילין של אותו ענק רוח. אם לא זכה להכירו בחייו – לכל הפחות ישאב מקדושתו שנותרה פה בעולם הזה בחפצי המצווה. 

קברו של רבי חיים אבן עטר בהר הזיתים

הרבנית נקבה בסכום שהורה לה בעלה. העשיר הסכים מיידית, והיא גילתה את אוזנו שטרם פטירתו של ה"אור החיים" הק' כבר אמר לה שהוא עתיד לבוא ובאיזה סכום למכור. חוץ מזאת הוסיפה וביארה לו באזהרה חמורה את שהורה לה רבי חיים לומר בשמו: אל לו לעשיר לדבר שום דיבורי חול עם התפילין.

העשיר הרהר מעט, וקיבל. רצונו לזכות בתפילין היקרות היה עז. בו במקום החליט: בעת שאתעטר בתפילין אלו אהיה מופרש מן הבריות בחדר הסמוך לבית הכנסת, כדי שאתפלל בציבור, אבל לא אבוא לידי ניסיון של שיחה בטלה.

כאשר הניח העשיר לראשונה את התפילין היקרות, חש בבת אחת רגשי קדושה עזים, השתוקקות וכיסופים לקרבת הבורא יתברך, רוח טהרה שנחה עליו ממרום. הבין היטב שזוהי קדושתו העליונה של רבי חיים בן עטר. קדושה זו, המשיכה ללוותו גם לאחר שהסיר את התפילין והמשיך לעסקיו. העשיר החל לעלות מעלה מעלה בתורה ויראת ה', לצד עושרו שהלך וגדל.

באחד הימים נכנס משרתו של העשיר בדבר בהול ודחוף שאינו סובל דיחוי, העשיר ניסה לענות על שאלותיו בניע ראש, אך המשרת לא הבין. בלהט המסחר שכח העשיר את התפילין שעליו ופלט מילה של חולין כשהן על ראשו.

בין רגע הרגיש העשיר שהקדושה העילאית שאפפה אותו תדיר – פרחה לה.

מסר את התפילין לבדיקה, ומה נדהמו הסופר והעשיר לראות קלף חלק ללא אותיות כלל... פשוט פרחו להן האותיות הקדושות מן הקלף והותירוהו חסר משמעות.