כשרות הכבד: כל מה שרציתם לדעת

קשה מאד במאמר אחד להקיף את כל סוגיית הגמרא, ואת כל דעות הראשונים והאחרונים. אם ננסה לתמצת, נגלה, שיש שלשה דעות עיקריות, כיצד מכשירים כבד צלוי, לאכילה, ישנה דעה הטוענת שהבד אינו צריך כלל הכנה, די אם נצלה אותו כך, אפילו בעודו שלם. מנגד ישנה דעה הסוברת, שאין להתיר צליית כבד גם אם כל כוונתו לאוכלו צלוי, ובלי שיבושל לאחר הצלייה, אם הוא לא נחתך לכל אורכו ורוחבו, עם הקפדה שבעת הצלייה יהיה החתך לכיוון מטה, בכדי לאפשר לדם שבתוך ה"סמפונות" - ורידי דם, לזוב ולצאת מהכבד. ישנה דעה המצעית, הסוברת שאם כוונתו לצלות את הכבד, בכדי לאוכלו צלוי בלבד, די בצליה בלי לבצע חיתוך, אך אם כוונתו לבשל את הכבד, לאחר הצלייה, צריך לבצע את חיתוך השתי וערב, אגב, חיתוך שתי וערב, זה לא איזה סימון של איקס קטן על הכבד, אלא פשוט, לחתוך לכל האורך והרוחב.

אולם, גם כיצד עלינו לנהוג הלכה למעשה, צריך בירור, ולימוד עמקני, בין אם אנחנו מבני ספרד ההולכים לאור של מרן, או מבני אשכנז היוצאים ביד רמ"א,  שהרי כשפותחים את ספר השולחן ערוך, לראות כיצד לנהוג הלכה למעשה, ישנה כמעין סתירה בין הדברים, ואם נצטט את דברי השולחן ערוך כך הם, "הכבד, יש בו ריבוי דם. לפיכך לכתחלה אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה, אלא קורעו שתי וערב ומניח חיתוכו למטה, וצולהו". הרי שהמילים הללו מלמדים אותנו, שכל צליית כבד חייבת בחיתוך של שתי וערב, ולא משנה מה הוא מתעתד לעשות עם הכבד, לאוכלו רק צלוי, או לבשל אותו אחר כך, ומנגד, בשתי סעיפים שאחריו, כותב מרן, "לצלי צריך חתיכה משום דם שבסמפונות",  ובמובן הפשוט נשמע, שאם רוצים לאכול כבד צלוי, די לחתוך אותו חתך אחד, ולא צריך לבצע שני חיתוכים, שתי וערב.

את אותה הסתירה, ישנה גם בדבריו של הרמ"א, שהרי לאחר שהזכיר השולחן ערוך שצריך לחתוך את הכבד שתי וערב, הוסיף הרמ"א"ואם מנקבה הרבה פעמים בסכין הוי כקריעת שתי וערב, וכן אם נטל משם המרה וחתיכת בשר מן הכבד (כבד עוף), דאפשר לדם לזוב משם". גם כן המשמעות הברורה היא שצריך לחתוך את הכבד שתי וערב, אלא אם הקלה, שדי בחירור הכבד עם סכין, ומנגד, על משך דברי מרן שצלי צריך חיתוך, כתב הרמ"א,  ויש אומרים, "שאין צריך לצלי שום חתיכה כלל, וכן נוהגין אפילו לכתחלה". כאן כבר הסתירה ממש בולטת, צריך לחתוך או לא....

האמת, שישנם כמה ביאורים והסברים, אבל הדעה העיקרית, שישנו חילוק ברור, בין הכשרת כבד כשבאים לאוכלו מבושל אחר הצלייה, שבזה לדעת השולחן ערוך חייבים, חיתוך לאורכו ולרוחבו בצורת שתי וערב , ולדעת הרמ"א קיים דיון אם מספיק תחיבת שיפוד או נטילת המרה. אולם כשבאים לאכול את הכבד רק צלי בלי בישול לאחריו, מעיקר הדין היה מקום להקל שאין צריך לחתוך, אבל החמירו לבצע חיתוך.

אלא שבנקודה הזאת, כיצד נוהגים למעשה בכבד, שאוכלים אותו צלוי בלבד, ישנו הבדל מהותי בין מנהג בני ספרד, לבני אשכנז, ובהוראה הניתנת לגופי הכשרות התלויים בהם, ונסביר.

ישנם פוסקים שהורו, שבכדי לצאת ידי דעת השולחן ערוך, כשבאים לאכול כבד צלוי, ללא בישול שלאחריו, צריך לחתוך את הכבד, אולם די בחיתוך לאורך בלבד. אלא שדעתו של מרן מאור ישראל זצוק"ל הייתה, וכפי שהורה לבנו ראש הבד"ץ הגאון הגדול ר' משה יוסף שליט"א, שגם בזה צריך לבצע חיתוך שתי וערב, וכפי שמובן מדברי הבית יוסף לחוש לדעת הבה"ג. אולם, מרן הורה לחברי הבד"ץ שתחיבת השיפוד נחשבת כחיתוך אחד, ולכן חובה לבצע חיתוך נוסף לכל אורך השיפוד, וחשוב להדגיש כל אונה של הכבד חייבת בחיתוך.

מנגד פסיקת בני אשכנז שלא צריך לחתוך את הכבד כשהוא נאכל צלי, והמחמירים, מסתפקים בחיתוך המרה, או בתחיבת השיפוד שנחשבת כחיתוך, דבר שהיה מנוגד לדעתו של מרן זצ"ל. כך שאם אנחנו באים להתארח במסעדה או אולם, כדי לחשוב האם הכבד הזה לטעמנו...

מתוך 'עונג שבת', המוסף התורני של "יום ליום".