לבחור בטוב: דבר תורה לפרשת פנחס

"תגידי, לאה", שואל בעל לחוץ את אשתו בשיחת טלפון באמצעו של יום סתמי, "הספגטי שהכנת אתמול – מה שמת בו?"

"אני לא מגלה", זורחת אשתו מעבר לשפופרת מהמחאה הלא צפויה. "זה מתכון סודי".

"את חייבת להגיד לי הכל", מרים הבעל טון, "אני בבית חולים והם צריכים לדעת..."

* * *

אודות השכר שקיבל פנחס בן אלעזר בפרשתנו מרחיבה התורה במספר פסוקים, ואז מזכירה את שם החוטא: "ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא". אומר על כך המדרש (במדב"ר כא, ג): "כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסם בעולם, כך מתעסק בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם. פנחס פרסמו לשבח וזמרי לגנאי".

העובדה שהקב"ה מפרסם את שבחם של הצדיקים בעולם ברורה לנו. בעולם השקר, אם לא יציגו את האמת בפני כל – איש לא יעיף לעברה מבט נוסף. אבל גנותם של הרשעים, מדוע צריך הקב"ה לפרסם זאת, בשביל זה יש עיתונים...

את השאלה הזו מציב הגאון רבי יעקב קראנץ, הידוע בכינויו "המגיד מדובנא", והוא משיב כדרכו באמצעות משל: סוחר עשיר החליט שהגיע הזמן שבנו הבחור ילמד את דרכי המסחר בדרך של "ניסוי וטעייה". יקבל סכום כסף, ילך למדינה אחרת בה ירכוש סחורה לפי הבנתו, וימכרנה חזרה בעירו. אמו של הבחור הכינה לו צידה לדרך ביד רחבה, מאכלים משתמרים מכל טוב מטבחה, הן יש לו מרכבה וסוסים ועוזרים – הם יסחבו עבורו.

כיון שלבחור הייתה בעיה רפואית קלה שמדי פעם התעוררה, דאגה לו אמו המסורה לתרופות שיקלו עליו באם חלילה יחלה בדרך.

כאשר עמד הבחור לצאת עמדה אמו והראתה לו את הצידה שהכינה לו, בפיה היו הוראות והסברים לכל דבר קטן כגדול. היא הפצירה בו שלמען התפתחות גופו ובשל קשיי המסע, שיראה לאכול ולשתות היטב ולבל יחסוך במאכלים. בהגיעם ליריד ירכשו עבורו העוזרים כל אשר יצטרך מחדש.

בין ההוראות שמסרה לו אמו, היו הוראות בקשר ללקיחת התרופות. אבל כאן אמו לא ביקשה ממנו שלא יחסוך בנטילת התרופות. רק הסבירה בצורה לקונית עבור איזה מצב מיועדת כל אחת.

מה ההבדל בין השניים?

פשוט מאוד: המאכלים טובים ומזינים, הם מיועדים לכך שגופו לא ייחלש ולא יחלה. לכן מומלץ וכדאי שירבה בהם ולא יקמץ. אך התרופות, אינן אלא למניעת מצב מסוכן, מצב כזה עדיף שלא יגיע וממילא לא יזדקקו לתרופות כלל...

דבר זה רצתה התורה ללמדנו בפרשת פנחס: הקב"ה מעניק ומשלם שכר טוב לצדיקים, ומפרסם זאת כדי שיראו הכל שמי ששומע לבורא יתברך אינו מפסיד. והשכר לפי גודל המאמץ והיגיעה שהשקיע האדם. דבר זה הקב"ה שמח לכתוב בתורה בצורה נרחבת ומבוארת, ומכל מילה ותג לומדים עוד ועוד.

לעומת זאת, חטאי הרשעים ועונשם נכתבו בתורה למטרה אחת בלבד: בכדי להחדיר בבני האדם את יראת העונש וההבנה שעל הכל באים במשפט. משכך, אין הקב"ה מפרט ומרחיב ומבאר מה רב העונש, וכמה איום הוא. שהרי מעדיף הוא שלא יחטא האדם ולא יצטרך כלל לקבל עונשים בכדי להתמרק.

זהו ביאור סיום דברי המדרש "פנחס פרסמו לשבח, וזמרי לגנאי". שלאחר שהסביר שהקב"ה מפרסם את שבח הצדיקים ואת גנות הרשעים, הייתה למדרש קושיה גדולה: מכיוון שאת שניהם מפרסם הקב"ה, מדוע אצל פנחס הדבר נכתב באריכות ואצל זמרי תומצת העניין לפסוק אחד בלבד?

על כך משיב המדרש: "פנחס פרסמו לשבח, וזמרי לגנאי". בפנחס הייתה מטרה להאריך לטובת בני האדם, ובזמרי – עדיף היה אילו לא נכתב כלל.

* * *

דרך העולם שכאשר רוצים להשפיע על הזולת לנקוט במעשה מסוים או להימנע ממעשה כלשהו, מונים בפניו את יתרונותיו של המעשה הרצוי כנגד חסרונותיו, ומבליטים באוזניו את מגרעותיו של המעשה שאינו רצוי, בעד מעלותיו.

מלמדת אותנו התורה שטבע האדם להימשך אחר הטוב, אחר הערב והמועיל. לצייר לשני תרחישים שחורים של צרות שיקרו אם וכאשר יבחר בדרך לא נכונה, כמוה כשאלה על מרכיבי המתכון לספגטי בגלל אשפוז בבית חולים.

נכון יותר – בעיקר אם רוצים שהשני יקשיב – להראות לו את הטוב שבדבר ביתר ביאור ובכך נוכל להשפיע עליו בצורה שגם הוא יחוש טוב במידה ויציית לעצתנו.