שחייה מעורבת: מה הבעיה?

מי מאיתנו לא אוהב את הים? המקום הכל כך קסום ויפהפה, אחת המתנות הכי יפות שנתן לנו השם יתברך בתור הילדים שלו. מעין פיסת גן עדן קטנה. עם כל האהבה שלנו לים, כמובן שלמאמינים שבינינו (וגם לאלה שעדיין מחפשים את מקומם) עולים גם סימני שאלה רבים, שנוגעים לאיסורים רבים שקשורים בכך. חלקנו ודאי מתחבטים רבות באיסורים אלה ונותרים עם סימני שאלה רבים.

כידוע, אסור לשהות בחוף מעורב, שהשהייה בו מיועדת לגברים ולנשים בו זמנית. בוודאי שאלתם את עצמכם לא פעם מדוע כך הם פני הדברים. ובאמת, לכאורה מה רע בללכת עם כל המשפחה והחברים לים?

לפני שניכנס לעובי הקורה נציין ששחיה במעורב, כלומר במקום שמצויים בו בנים ובנות יחד, זהו איסור הלכתי בסיסי. הליכה לים מעורב אינה חומרא או תוספת על הדין. למעשה, היא מתקרבת לחמורות שבהלכות העריות. הדבר חמור הן בשל העובדה כי קיימת בעיה חמורה מאוד של צניעות, והן בשל העובדה שגם אם אתם עצמכם מקפידים על צניעות - הרי ששם אין מנוס מלהיחשף באופן קבוע למראות לא צנועים.

מכל ציוויי התורה, ישנן רק שלוש עבירות שחכמינו הגדירו אותן כ"יהרג ובל יעבור": גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. הכוונה היא, שאפילו אם אדם יצטרך למסור את חייו ולמות על קידוש השם - מוטב כך מאשר לעבור על עבירות אלו. שחיה במעורב, היא בהחלט חלק מתוך איסור גילוי עריות. ואף שזהו חלק שנתווסף לנו מאת חכמים - הרי שיש לנו ציווי מפורש בתורה של "לא תסור מכל אשר יורוך".

כמובן שהאיסור משפיע על מספר נקודות נוספות חשובות בחיינו:

1. שלום בית - כל הלכות הצניעות שתיקנו חכמים נועדו להרחיק את האדם מהרהורים באשה זרה שאינה אשתו, כדי שיתחבר יותר לאשתו. אין שום תרומה לבית שנבנה בישראל בכך שבני הזוג מחליטים לנפוש יחד על חוף הים. למעשה, מדובר בדבר שבעיקר גורם לנזק. הרי תמיד תהיה בחוף הים מישהי צעירה יותר וכביכול נאה יותר מאשתו. ככל שיסתכל יותר על אחרות - ככה יראה פחות ממה שיש לאשתו. קל וחומר אישה שהולכת לחוף מעורב ונותנת לכל אחד להסתכל עליה באופן לא צנוע, למרות שהיא מקודשת רק לבעלה. כמובן שיש בכך מסר שלילי גם לילדים.

2. רגישות - רבים מאיתנו מרגישים כאילו עצם השהייה בים נותנת לנו את הפריבילגיה (כביכול) להסתובב עם ביגוד מינימלי. אך אם נבחן את הדברים באמת, נראה שאין סיכוי שהיינו מרשים לעצמנו להתלבש ככה בסלון, ליד בני משפחה ואורחים, או אפילו לרדת כך למכולת. ולכן השאלה החשובה ביותר שצריכה להישאל פשוטה: אז מה ההבדל? אז זהו, שאין הבדל. אלה אנחנו שפשוט איבדנו את הרגישות להבין איך אנחנו נראים, וכמה זה חמור. אם לא היינו כ"כ משוחדים, ובאמת מסתכלים על הדברים בראייה ניטראלית, כנראה שהיינו נבהלים מהקלות הבלתי נסבלת שבה אנחנו מתירים לעצמנו לנהוג בקלות ראש כה גדולה עם הצניעות שלנו. לצערנו הרב, מתוך המעורבות עם החברה הכללית התרגלנו, התחספסנו, וכעת אנחנו כבר פחות רגישים ופחות מתרגשים מדברים.

3. הלכה - כאמור, מדובר על אחד החטאים החמורים ביותר שבגללו ומונעים מהאדם משמיים מלעשות תשובה.

הרמב"ם ב"הלכות תשובה" מונה 24 דברים שכל מי שחוטא בהם, אין מספקין בידו מהשמיים לעשות תשובה, ובכללם מחטיאי הרבים. בזמן שבת ישראל הולכת שלא בצניעות, ולובשת בגדים שאינם צנועים ואינם הולמים את מעמדה הנשגב, בין היתר בבריכה או בים, בחוף מעורב - היא בפירוש מחטיאה כל גבר וגבר שמסתכל עליה, ונכנסת להגדרת "המחטיא את הרבים". בנוסף ישנו עניין של "לפני עיוור לא תיתן מכשול", כל אחת מרגישה ויודעת כמה מסתכלים עליה, ויודעת בפירוש שהיא יכולה להחטיא. לכן אסור לה להתעלם מכך.

4. שמירת עיניים - שמירת העיניים היא דבר מאוד חשוב ביהדות, שכן היהדות מלמדת שכל דבר שאדם רואה בימי חייו נחרט בו ונשאר במעמקי הזיכרון לנצח, ולא נשכח לעולם. יש איסור חמור לגבר להסתכל על אישה שאיננה אשתו, ואמרו חז"ל בברכות סא ע"א: "כל העובר אחורי אישה בנהר - אין לו חלק לעולם הבא". ופירש רש"י, "לפי שהיא מגביהה בגדיה, וזה מסתכל בבשרה". וכתבו התוספות, "שזהו ברגיל בכך לפי שיבוא לידי ניאוף וסופו יורד לגיהנום...".

שמירת עיניים היא דבר כל כך יקר בשמיים, עד כדי כך שכתוב שכל אדם שמשתדל לשמור את עיניו, באותו רגע שנתקל במראה לא צנוע, בוחר שלא להסתכל ומסיר את מבטו - מגיעים מלאכי עליון, מנשקים את שתי עיניו, מברכים אותו בברכות אדירות ושמחים לאין שיעור על כך שלקב"ה יש בריה כזו בעולמו.

אז האם זה אומר שמעכשיו אם נחליט ללכת לחוף נפרד זה יהיה כ"כ פשוט? לפחות בהתחלה, לא בטוח. אבל כשמבינים את המשמעות ואת העומק, הרבה יותר קל יותר להתמודד ואף לחוש סיפוק מכך.