רחלי מורגנשטרן: "תמיד ידעתי שבנקאות זה לא המיינסטרים שלי"

הכל התחיל ביום בהיר אחד, כשרחלי מורגנשטרן - שהסתתרה במשך שבע שנים מאחורי ניירת ומספרים - הבינה שלהיות בנקאית, זה ממש לא המיינסטרים שלה. "הנפש שלי תמיד התחברה לפן ההומני, וידעתי שבמוקדם או במאוחר - אצטרך להיפרד יפה לשלום מקריירה בתחום הבנקאות, ולעשות לנפשי באמת", היא אומרת מבעד לחיוך גדול ומוסיפה, "בבנק היה לי תפקיד 'רציני' שדרש הרבה מאוד כוחות נפש מצדי, ובאיזה שהוא מקום הרגשתי שהוא די טורף את מי שאני באמת, ומצמצם אותי לכדי משבצת שהיא לא שלי". 

מתי היה הרגע שהבנת ש'זהו', את לא מוכנה יותר להיות במקום לא לך?

"הקול הזה היה שם כל הזמן, ולא הפסיק ללחוש באוזניי: 'אין סיכוי שאת נשארת כאן עד הפנסיה'. תמיד ידעתי לאן אני שייכת באמת, גם אם כלפי חוץ היה נראה שאני 'נסחפת' אחר שיקולים חיצוניים, כמו משכורת וכדומה. הקש ששבר את גב הגמל היה לפני כשנה, במלחמת צוק איתן. פתאום הבנתי כמה קצרים הם החיים וכמה שאיפות עוד יש לי להגשים, בחיי. שם גם ידעתי שאין לי עוד זמן לבזבז, שאין טעם להמשיך לשקוט על השמרים".

אבל למה לעזוב קריירה בטוחה (יחסית) בבנק, לטובת תחום חמקמק כל כך כמשחק? שאלה טובה. כשתדברו עם רחלי, אני בטוחה שהכל יתבהר ויתברר לכם: ללא ספק, מדובר בבחורה שכושר ביטוי גבוה והומור מצוין - הם חלק אינטגרלי מהאישיות שלה. "נכון שתמיד יש את הילדים האלה שכל מי שרואה אותם צופה להם עתיד מזהיר במשחק? אני הייתי ילדה כזו, כך שיכולת המשחק היא בדם שלי והפניה לכיוון הזה היא פועל יוצא של מי שאני", מדגישה מורגנשטרן (27), נשואה ואם לשניים מפתח תקווה. 

הרכב תיאטרון 'קונצרטה'. מימין: ליטל דוד, אורלי עבאדי ורחלי מורגנשטרן

כך, חדורת מטרה וביטחון, יצאה מורגנשטרן אל הדרך. וראה זה פלא. חצי שנה בלבד לאחר שהבטיחה לעצמה לכבוש את היעד הזה - היום היא כבר עומדת על הבמה ומפגינה את כישורי המשחק המולדים, בתיאטרון החרדי 'קונצרטה'. שתי השחקניות האחרות בתאטרון -  אורלי עבאדי וליטל דוד - הן שחקניות מוכשרות בפני עצמן המגיעות עם רקורד עשיר בתחום, ואת השלישיה משלימה הקלידנית ירדן עינת, שנותנת את הטון המוזיקלי. 

מה זה בעצם תיאטרון פלייבק?

"תיאטרון פלייבק הוא תיאטרון אימפרוביזציה, שמשתף את הקהל בתוך ההופעה, ומטרתו לבצע כעין שיקוף, לסיפורים שמגיעים מהקהל. הווי אומר שלהופעה כזו, אי אפשר להתכונן. אבל למרות שבענייני אלתור עסקינן, ברור שאנחנו לא 'ממציאות' כללים משלנו, וגם לא מספרות את הסיפור שאנחנו רוצות - יש כאן אתיקה שצריך לכבד. גם אלתור זה דבר שיש לו טכניקות, וצריך ללמוד מתי וכיצד להשתמש בכל אחת מהן". במילים אחרות, לתת פרשנות בצורה של משחק - לסיפור שהן מקבלות מהקהל. 

קשיים? צר לנו לאכזב אתכם, אבל המילה הזו לא מופיעה בלקסיקון של מורגנשטרן. אופטימיות, עזרה הדדית וחברות אמת - זה שם המשחק בתיאטרון הייחודי הזה - אז מה הפלא שהוא מצליח לשחק אותו בצורה הטובה ביותר? "אני מאמינה שהכימיה שיש בינינו זה משהו שעובר דרך האוויר, ומורגש על הבמה", מדגישה מורגנשטרן. "כל אחת מאיתנו יודעת את מקומה ב'כוח', ושלמה איתו. על הבמה שלנו תמצאי הכל - שמחה, צחוק, אהבה, תפילה, ובכי. הדבר היחידי שלא תמצאי הוא אגו". 

באחרונה התקיים מופע ההשקה של התיאטרון במרכז 'גולה' בפתח תקווה, ומאז הוא מגיע לכל מקום אליו מזמינים אותו: קייטנות, ערבי נשים, ימי הולדת, ועוד. "אחד המופעים היותר מרגשים שזכינו להעביר היה בקייטנת אמהות לילדים מוגבלים בקיבוץ חפץ חיים, לפני כחודש. כשהאמהות ראו אותנו, שלוש בנות צעירות על הבמה, ההבעה ההתחלתית על פניהן אמרה 'מה כבר יכולות הצוציקיות האלה לעשות?' האמת? הן צדקו. אנחנו באמת לא עשינו כלום, הקב"ה עשה בשבילנו את הכל ודאג שנעמוד גם ביעד הזה - בכבוד", מחייכת מורגנשטרן בחיוך רחב, שמסביר את הכל.