חידות בענייני לימוד התורה וחכמיה

1) מי אמר למי: "על כל לעיסה ולעיסה הרהר בדברי תורה"?

2) אלו דינים ראוי שיְלַמֶד האב את בנו תחילה?

3) היכן מצינו שצריך אדם ללמוד 100 הלכות בכל יום?

4) א) איזו הלכה הובאה במגן-אברהם בשם "החייט"?

ב) איזה מנהג הונהג בתפוצות ישראל, בעקבות מעשיו של החייט?

ג) מהי שאלת החייט לרבינו סעדיה גאון, שהיתה השאלה היחידה שלא ידע להשיב עליה?

5) באיזה ספר לא שולטים תולעים?

6) מהו המקום שהוא פרדס לצדיקים ומאסר לרשעים?

7) היכן מצינו שמוטב לאדם שלא ליזהר מאכילת דברים המביאים לידי שכחה?

8) באיזו שאלה הלכתית יכול אדם להכריע דוקא אם הוא אינו חכם?

9) על מי מגדולי ישראל מסופר שנפטר בגיל ל"ג שנים, ביום ל"ג בעומר, וחיבר ל"ג ספרים, וסיפרו עליו בהספדו ל"ג שבחים?

10) באיזו עיר כיהנו ארבע דורות של רבנים בן אחר בן, כל אחד במשך 33 שנה?

תשובות

1) בספר 'מגיד מישרים' (פרשת עקב), מובא את אשר אמר המגיד למרן הבית יוסף בליל שבת י"א באלול: "ה' עמך וכו', רק כי תדבק בי וביראתי ובמשניותי לא תפריד מחשבותיך אפילו רגע אחד, ותמאס הנאות העולם, והזהר מלהתענג במאכל ובמשתה... וכשאתה אוכל, על כל לעיסה ולעיסה הרהר בדברי תורה, ובכך יהיה המאכל קדוש דוגמת הקרבן. וזה שנאמר 'כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם', כלומר, כשהאדם אוכל לבד לחם, בלא דברי תורה, לא יתפרנס ויחיה בכך, אבל תדע במה יחיה האדם ויתפרנס - על כל מוצא פי ה', כלומר, כשבשעת אכילה יהרהר בדברי תורה, שהוא מוצא פי ה', יחיה האדם, אז יחיה אדם ויתפרנס במעט שיאכל, שיתברך המזון שבמעיו על הרהורו בדברי תורה"!

2) כתב הריטב"א (הל' ברכות פ"א אות א'): "חייב כל ישראל הבא ליהנות מן העולם, לברך על כל מה שנהנה לשם הגדול מלך העולם, ואם לא בירך מעל בקדשים... והמברך יבורך, ומשך לכל העולם חן וחסד, ועליו נאמר 'גומל נפשו איש חסד'. לכן, תחילת כל דבר, ראוי אדם ללמוד וללמד לבניו ותלמידיו סדר ברכות, כדי שלא יבואו לידי מעילה וישחיתו ויתעיבו עלילה, מפני שזה דבר חמור מאוד".

3) נאמר במסכת נדה (ע"ג.) "תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא". ושאל שם בספר 'עיון יעקב': וכמה הלכות ילמוד בכל יום? והשיב: מאה הלכות! בדומה למאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום. (וע"ע בפירושו לתמורה י"ד:). אמנם רבינו החיד"א זי"ע בספרו ברכי יוסף (או"ח סי' קנ"ה), הביא את דברי העיון יעקב, וכתב על דבריו: "ועמו הסליחה שמיעט בזכותן של ישראל, דסתמא דמילתא מיעוט רבים שנים (ב"ב ח': ועוד), ובשתים עלתה לו להיות בן העוה"ב. וכן הוא מפורש בספר המנהיג שהוא מחד מרבוואתא קמאי דקמאי, דכל הלומד שתי הלכות מובטח שהוא בן העוה"ב, והביאו הרב מהר"ש בן הרשב"ץ בתשובה (סי' נ"ב) והסכים עמו".

4) א) נפסק בשו"ע (או"ח סי' קפ"א ס"ב): "מים אחרונים אין נוטלים על גבי קרקע אלא בכלי, מפני רוח רעה ששורה עליהם (ויש חשש סכנה לעובר עליהם). ואם אין לו כלי, נוטל על גבי עצים דקים וכיוצא בהן" (כמו אבנים דקים וקוצים וכל כיוצא בזה שנבלעים בהם המים ואינם מתקבצים למקום אחד. משנ"ב). וכתב המגן אברהם (בסק"ב): "כתב החייט, שבמקום שאין עוברים ושבים שם, יכול ליטול מים אחרונים על גבי קרקע. ולכן נראה שתחת השולחן מותר ליטול, ואף על גב שלפעמים מסלקים השולחן מכל מקום יתנגבו המים ביני ביני". (והוא רבינו יהודה חייט זצ"ל, ממגורשי ספרד, בפירושו לספר מערכת האלקות פ"ג ל"ג).

ב) נהגו לאכול בערב יום הכיפורים דגים, על פי המעשה שהביא הטור (או"ח סי' תר"ד) בשם המדרש: מעשה בשוטר העיר שאמר לעבדו "קנה לי דגים", ולא מצא אלא דג אחד, ונתן בו זהוב, והיה שם יהודי חייט, והוסיף עליו עד שהעלוהו לחמישה, וזכה החייט בדג. בא העבד אל אדוניו, וסיפר לו כל המאורע. שלח השוטר אחר החייט, ושאלו "מה מלאכתך?". השיב לו "חייט". אמר לו "ולמה קנית דג שווה זהוב בחמישה זהובים, ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי?". השיב לו "והיאך לא אקננו אפילו בעשרה זהובים, כדי לאוכלו ביום כזה (בערב יום הכיפורים), שציוונו הקב"ה לאכול ולשתות, ושאנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו". אמר לו השוטר "אם כן, יפה עשית", ופטרו והלך לשלום. (וב'דעת תורה' ציין לסיום דברי המדרש, שקרע החייט את הדג, ומצא בו מרגלית יקרה, ונתפרס ממנה כל ימיו!).

ג) כתב רבינו החיד"א בספרו 'שם הגדולים' (מערכת גדולים אות ס', רבינו סעדיה גאון): מצאתי בכתב-יד, שפעם אחת שאול שאל, בדרך בדיחותא, רבינו סעדיה גאון לחייט אחד הבא אצלו: "כמה תפירות תפרת היום?". החייט השיבו: "מעלתו יאמר לי כמה אותיות יש בתורה?". הגאון נצטער מאוד על זה, כי מימיו לא שאלוֹ אדם שאלה, ולא ידע להשיב עליה, רק הפעם ההיא. ונצטער כמה ימים ולא ידע לכוין את מניין האותיות, עד שהשביע בשֵׁם, ובא מלאך וגילה לו, ושמח ליבו על הדבר מאוד!

5) מקובל מפי חכמים וסופרים (יעויין בספר 'מרבה ספרים מרבה חכמה', וכן ב'לשכנו תדרשו' מעיד המחבר שראה כן, ומופיע בעוד מקומות), שרבנו שמשון בר צמח דוראן, בעל ספר התשב"ץ (שחי לפני כשש מאות שנה), היה מכבד מאוד את הספרים ומוקירם. יום יום היה מנקה את ספריו במטלית של משי מיוחדת לשם כך, כדי שלא יצטבר עליהם אבק. בשכר זה, זכה רבנו שמשון, שהעש והרקבון אינם שולטים בספר התשב"ץ. ואכן, בדקו בספריות רבות ומצאו, שאפילו כאשר ספר התשב"ץ עומד בין ספרים רבים ששלט בהם העש, ועשה בהם נקבים נקבים חלולים חלולים, ספר התשב"ץ נשאר עומד שלם ויפה!

6) כתב הגה"ק בעל ה'פלא יועץ' (ערך טיול): "האיש השלם, שהוא דבק בה' יתברך באהבה רבה, לא ימצא קורת-רוח וטיול טוב ותענוג גדול יותר מהיותו יושב בבית-המדרש, כמאמר רבותינו (ספר חרדים מצות התשובה פ"ד): בית-המדרש הוא פרדס לצדיקים ומאסר לרשעים!"

7) נאמר בספר חסידים (סי' תתר"ח): אחד שאל מחכם: 'עכברים אכלו מלחמי, האם אוכל לאכול מן הלחם?'. 'ולמה לא תאכל?', שאלו החכם. השיב האיש: 'פן אשכח תלמודי, ואני נזהר מלאכול מכל מה שמשכח התלמוד, ועתה אני רעב'. אמר לו החכם: 'אני רואה שאינך עוסק בתורה, ואתה פנוי והיית יכול לעסוק, וכל היום אתה בטל מדברי תורה, והולך אתה עם עמי-הארץ לשמוע דברים בטלים; מוטב היה לך שלא היית נזהר מדברים המשכחים כדי שהיית שוכח דברים בטלים שאתה עוסק בהם!...'. (וביאר הגה"ק רבי אליעזר פאפו זי"ע בהגהות 'יעלזו חסידים': כך אמר לו החכם כדי להוכיחו על פניו, אבל לפי האמת, כל אדם צריך להיזהר מדברים המשכחים, שאין אומרים למי שאכל שום וריחו נודף, שיאכל עוד שום ויהא ריחו נודף יותר. כך זה המעט אשר למד או שמע, ישמור פן ישכח, ואף על פי שהוא יושב ומסירם מליבו, לא יהא עוזר לרעה באכול דברים המשכחים. ומה גם שלפי הנראה, הדברים המשכחים הוא בסיבת שיש בהן שליטת הסטרא אחרא וכוח הטומאה ומטמטמין את הלב, הנה כי כן ראוי להזהר).

8) נאמר בשו"ע (בהל' תפילין, או"ח סי' ל"ב סט"ז): "נפסקה אחת מהאותיות (מחמת נקב, או על ידי שנחסר הדיו באותו מקום), אם תינוק שאינו לא חכם, ולא טיפש, יודע לקרותו, כשר, ואם לאו, פסול". כלומר, כאשר אות בתפילין או בספר תורה נפגמה, ויש ספק אם יש לפנינו צורת אות או לא, שואלים ילד 'לא חכם ולא טיפש', ואם מכיר את האות הרי היא כשרה. 'לא חכם' הכוונה, שאינו חכם כל כך שמבין את העניין, ומתוך כך יודע לומר את האות שיש לגביה ספק. 'לא טיפש' הכוונה, שהילד לא יהיה אחד שאינו יודע לקרות את האותיות.

9) מובא בכמה ספרים, שרבי משה איסלריש – הרמ"א זצ"ל, נפטר בשנת ה-ל"ג לחייו, ביום ל"ג בעומר בשנת של"ג, ועמד הספדן ומנה את מעלותיו ושבחיו אחד לאחד, עד אשר הגיע ל-ל"ב שבחים, וכאן השתתק. ניסה לדלות ממעמקי זכרונו שבח נוסף שישלים את מניין ה-ל"ג, ולא עלה בידו, עד שקם זקן אחד, וסיפר שהיה דרכו של הרמ"א להתחפש בפורים, ונדמה לעני הסובב על הפתחים, ונכנס לבית הבעלי בתים בעת שיושבים בסעודת פורים, וביקש תנו לי מעט מים לרחוץ את ידי להתפלל תפילת ערבית, ומתוך כך נזכרו כולם להתפלל ערבית, שדרך לשכוח מתוך שכרות, ובזה נשלם השבח ה-ל"ג של רבינו הרמ"א!

10) בעיר פרשבורג כיהנו החתם סופר (תקס"ז-ת"ר), בנו הכתב סופר (ת"ר-תרל"ב), נכדו בעל 'שבט סופר' (תרל"ב-תרס"ה), ונינו רבי עקיבא סופר (מתרס"ו עד לעלייתו לארץ ישראל בשנת תרצ"ט).

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.