סיפור לשבת: זמן הגאולה הגיע. ונדחה...

בחצר הרבועה שמשלוש רוחותיה היו בתים מסודרים הצמודים זה לזה, כבר לא השתובבו ילדים מדי יום בשעות אחרי הצהריים ושיחקו זה עם זה כשאמותיהן שומרות עליהן. כל אם העדיפה להעסיק את ילדיה בבית פנימה והעיקר שלא יצאו לשחק עם ילדי השכנות.

הילדים דווקא הצטערו, מאוד רצו להמשיך במשחקיהם הקבועים עם החברים והחברות עימם גדלו מגיל קטן ותדיר שהו זה במחיצת זה.

חצר זו, הייתה בצפת עיר הקודש, עיר שאווירת מסתורין וקבלה אופפת אותה זה כחמש מאות שנה מאז שכן בה האר"י הקדוש (רבי יצחק לוריא אשכנזי, ה' באב יום פטירתו) שנחשב לגדול המקובלים מתקופתו ועד ימינו. בנוסף חיו שם גדולי עולם כדוגמת מרן רבי יוסף קארו (בעל בית יוסף ושולחן ערוך), רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) ורבי שלמה אלקבץ (מחבר הפיוט "לכה דודי") והדרשן המפורסם רבי משה אלשיך (האלשיך הקדוש).

נקל לתאר עיר שרובה תושבים יהודים ובה חיים ענקי רוח בקנה מידה כזה – שאווירת הקדושה שבה הרקיעה שחקים. האר"י ז"ל עצמו הקדיש את עצמו ללימוד חכמת הקבלה יחד עם תלמידו רבי חיים ויטאל זי"ע, ובאחד הימים הודיע האר"י לקבוצה נבחרת מסגל תלמידיו שעליהם להחיש את גאולת ישראל ולשים קץ לגלות.

קבר האר

כולם יעברו להתגורר בחצר אחת שיוחדה לשם כך, משלוש רוחותיה יהיו בה בתי מגורים, בצד המזרחי של הבתים יוקם בית מדרש לתורה ותפילה. ה"חברים" (כך כונו תלמידיו של האר"י בעת ההיא, ולאחר פטירתם כינו אותם בתואר כבוד הכולל צחות לשון: "גּוּרֵי" האר"י) ידורו יחד עם משפחותיהם באופן כזה שהנשים ידאגו לכלכלת הבית, והגברים יקדישו את כל יומם לתורה ועבודת ה'.

הם עסקו בסדר מיוחד שהתווה להם האר"י הק' על פי חכמת הנסתר, והאר"י קיווה שיעלה בידו להביא את משיח צדקנו בימיו.

אך השטן כמובן לא רצה שדבר כזה יתרחש, והוא השקיע את כל כוחו בחצר קטנה זו, והצליח בדרך ששמורה עימו מאז ומעולם להרוס כל חלקה טובה: מחלוקת.

אחת הנשים הסתכסכה עם חברתה, נשים נוספות תפסו צד בוויכוח שגלש לעוינות נסתרת או גלויה, והגיעו הדברים למצב בו כל אחת הסתגרה בביתה והעדיפה שלא תפגוש בשכנותיה. אך הילדים שרצו לשחק זה עם זה – הביאו דרישות שלום מילדי השכנים...

עמדו הנשים והעסיקו את הילדים בבית, ובלבד שלא יצטרכו אף קשר זעיר עם השכנות – גם לא דרך ילדיהן.

טבעה של מחלוקת שהיא סוחפת, הורסת ומכלה כל חלקה טובה גם בשעה שאיש אינו יודע על מה ולמה פרצה. גם הגברים שראו שנשותיהם מזעיפות פנים, החלו להזעים פנים אחד כנגד חברו, לאמור: בשל ביתך הרעה הזאת...

באחד הימים הוריד האר"י ז"ל את ראשו על השולחן באמצע הלימוד ונאנח מרות: "קווה קוויתי", אמר לתלמידיו, "שקץ הגלות הגיע ובא לציון גואל. אך נתגלה לי כעת משמים שבעוון המחלוקת נדחתה עת הרצון שהייתה בעולם וביאת המשיח תידחה לזמן ארוך ורב. הכל" – כך הטעים האר"י – "בשל המחלוקת ששררה ביניכם".

"ולא זו בלבד, אלא שנגזר עלי להסתלק מן העולם בשל כך"...

החברים נרעשו, צעיר היה רבם (בן 36 או 38 לרוב הדעות בפטירתו). מיד הלך כל אחד ואחד לביתו ולא זזו משם עד שעשו שלום בין כולם, והרבו אהבה ואחווה. אך הגזירה נגזרה, ובתום אותה שנה נפטר האר"י ז"ל למגינת לב.