עשור לתכנית ההתנתקות: עדויות חדשות

יום כ' באב תשס"ה. ימים אחדים חלפו מאז מעשה הגירוש נטול החמלה מיישובי גוף קטיף. מרן זיע"א ספון בחדרו ובכאבו. הרב שמואל טל, רב היישוב נצרים, שואל את מרן זיע"א שאלה הלכתית שהתגלעה בנוגע לבתי המלון שבהם שיכנו את תושבי גוש קטיף, באורח זמני. לאחר המענה ההלכתי שהוא מעניק, מרן זיע"א מרעיף עליו ועל הבאים עמו דברי נחמה ועידוד.

בתורף דבריו מספר מרן זיע"א על יהודי שהיה גר בקומה התחתונה ומעליו התגורר בן ניכר. פעם פרצה שריפה בבניין שנשרף כליל. בן הניכר הזדעק ויילל בקול מר על אובדן רכושו, ולעומתו היהודי מגלה סימני אדישות – מעשן סיגריה בשלווה והולך לו. כאשר ביקשו עוברי האורח לעמוד על טיב התגובה, השיב אותו בן ניכר: 'האלוהים שלי נשרף, והאיך לא אבכה?'. לא יהא דין עבד כדין רבו", סיכם מרן זיע"א את דבריו החמים. "גירשו אותנו מארצנו וחרב בית מקדשנו. השכינה שרויה בגלות. אנחנו סובלים כתוצאה מכך סבל מר. אולם יכולים אנו להתעודד ולהתנחם בידיעה שלא ייטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב. כי אלוקינו חי וקיים לעולם".

את הסיפור הנזכר מספר בשיחה עם "יום ליום", נאמנו של מרן זיע"א ועורך כתביו, הרה"ג רבי אליהו שיטרית שליט"א.

"ביום ה' בטבת תשס"ו", ממשיך הרב שיטרית ומספר, "כאשר עברה שמועה מפה לאוזן כי גנרל ההתנתקות, ראש הממשלה שרון, מת, הפטיר מרן זיע"א: 'הוא בטח בעצמו מדי. כמה בתים של אלמנות ויתומים הרס?'".

אנשי-שיחנו מציינים, טרם כל, כי שאלת יחסו של מרן זיע"א להתיישבות ביישובי חבל עזה באופן כללי, היא שאלה נפרדת שאין מקומה כאן, שכן לא נשמעה ממנו אמירה ברורה בנושא, וכי הפרק דנן מוקדש אך לאבהיות שהפגין מרן זיע"א ביחס לכל יהודי באשר הוא, שצרתו לו צר. עם זאת, יצוין, כי לפני עשורים מספר השתתף מרן זיע"א ב'הנחת אבן הפינה' למוסד החינוכי 'ימית', ששכן אז באזור היישוב נווה דקלים.  

הפצע שלא הגליד

עשור חלף מאז ימי הגירוש מגוש קטיף שהתחולל בראשית חודש אב תשס"ה, אך הפצע, דומה, עדיין לא הגליד. נכון יותר – רחוק מלהגליד. ולא בגלל התוהו שהוא חולל בשטח ובעיקר בלבבות, ועודנו נושף בעורף. חורבן גוש קטיף הפך לסמל היסטורי, כאשר הוא נתפס בעיני המפונים כחורבן בית שלישי. מבחינתם, זהו פצע שידמם עוד שנים ארוכות-ארוכות.

אך הם לא היו לבד. מי שנשא אותם על לוח-לבו היה אביהן הרחימאי של ישראל, מרנא רבי עובדיה יוסף זיע"א. עשור אחרי, זוהי השעה האולטימטיבית ללמוד קצת יותר על יחסו של מרנא היביע אומר זיע"א לגירוש מגוש קטיף וליגון המתיישבים המגורשים מבתיהם האהובים.

ביקור ב'מוזיאון גוש קטיף' בירושלים, למשל, מחזיר אותנו אחורה - לימים ה'כתומים' ובעיקר לכאב הצורב את הלב. מבלי להתייחס לפן האידיאולוגי, הלב נקרע מול דמעות יהודים שנשפכות כמים וכמעט שוטפות את חוף נווה דקלים הננטש ביום בהיר. המשפחות המומות, מתקשות להאמין שדווקא בן-בריתם, איש הליכוד שנתפס כ'ימני החזק', מחולל להם עוולה נפשעת ומגרש אותם הביתה. 'יהודי לא מגרש יהודי' – ניסו הסטיקרים לצעוק בשעתו. למותר לציין, שהצעקה נפלה על אוזניים ערלות. ביום ה' באב תשס"ה נתנו עשרות אלפי יהודים גט-כריתות ליישובי חבל עזה בלכתם אל הלא-נודע.

יו"ר המוזיאון, ר' שלמה וסרטייל, נוכח באחד מהביקורים שקיימו תושבי גוש קטיף. "עשור חלף מאז ומשכך אינני זוכר במדויק את תוכן הפגישה", הוא מציין. "אני כן זוכר שזו הייתה פגישה מרגשת".

(צילום: עדי ישראלי / פלאש 90)

רוני חורי, מי שריכז בשעתו את הביקורים במעונו של מרן זיע"א ואף היה נוכח בהם לא אחת, מנסה להיזכר בתוכנם: "הצגנו בפני מרן זיע"א את הדאגה לגורל בתי הכנסת ותלמודי התורה שבגוש קטיף, כמו גם את חשש פיקוח-נפש שגלום במהלך המסוכן של הגירוש", הוא מספר ל"יום ליום" אחרי עשור. "'כבר קבענו בצורה ברורה כי אסור לפנות את היישובים', השיב מרן זיע"א. 'התורה אמרה לא תעמוד על דם רעך'. בתוך כך, הרעיף עלינו דברי חיזוק והורה על אתר לנציגי ש"ס לצאת ליישובי גוש קטיף ולחזק את התושבים הדואגים והחרדים לגורלם".

"מרן זיע"א", אומר תלמידו נאמנו של מרן זיע"א, הרב שיטרית, "העריך את מתיישבי גוש קטיף. בי"ב מרחשוון תשס"ה הביעו בפניו אישים את חדוותם לנוכח העובדה שהעז לצאת בריש-גלי נגד התוכנית, כאשר בעקבותיו יצאו אחרים וגינו אותה חריפות. 'יש להם זכות', הטעים במענה, 'שבזכותם אנחנו אוכלים בליל הסדר חסה נקייה מתולעים. רק להם יש חסה כזו, וזכות גדולה להם על כך'".

"מה תענו ביום פקודה?"

בראשית חודש חשוון תשס"ה, אז עלתה וגאתה תוכנית ההתנתקות על שולחן מקבלי ההחלטות, הביע מרן זיע"א את דעתו הנחרצת נגד התוכנית המסוכנת ונטולת האחריות.

במהלך שיעורו השבועי במוצ"ש ששודר בלוויין, במוצ"ש ט' בחשון תשס"ה, ימים מספר טרם העברת החוק במליאת הכנסת, קרא מרן זיע"א:

"אני קורא לכל אנשי הליכוד ולכל חברי הכנסת להתייצב כאיש אחד ולהצביע נגד" - פסק בדרשה שהתקיימה, כהיום, בבית הכנסת 'היזדים' שבשכונת הבוכרים. 

"בליל מוצאי שבת י"א באייר, לפני שישה חודשים, הייתה עומדת תוכנית ההינתקות על הפרק ואמרתי דברים ברורים: בלי שום ספק חייבים להצביע נגד ההינתקות הזאת. כל חברי הכנסת חייבים להצביע 'נגד' כאיש אחד", קבע.

מרן זיע"א (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

מרן זיע"א הוסיף וחידד: "אין בדעתי להיכנס לוויכוחים אופוזיציוניים וקואליציוניים, אלא להתייחס לגופו של עניין. לא תעמוד על דם רעך. אם יפנו את הישובים האלה ויבואו במקום המחבלים הטרוריסטים, הם יהיו בטווח קטן מאוד בינם לבין אשקלון, נתיבות ואשדוד".

"אני לפני 30 שנה אמרתי 'שטחים תמורת שלום' ואני לא נסוג מזה. אבל רק כשמדובר בשלום אמת עם אדם שאפשר לסמוך עליו. אבל אלה (הפלסטינים) למלחמה ואין עם מי לדבר. לעזוב את הכול זו לא תשובה. אני קורא לכל אנשי הליכוד ולכל המפלגות בלי יוצא מהכלל, שיגידו לכם בשמים איך הכנסתם את ישראל בסכנה? אם ישבו הטרוריסטים בגוש קטיף ויהרגו אנשים, מה תענו ביום פקודה (כשיטען כלפיהם) איך סיכנתם את ישראל?".

מרן זיע"א הבהיר כי גם הימנעות מהצבעה אסורה, ואמר: "אדם שרואה נער שטובע בנהר אמר לו, 'אני נמנע'. מה זה 'נמנע?' - עובר על מצווה מן התורה לא תעמוד על דם רעך. אתה יכול להציל אותו, למה אתה לא מציל אותו? אלה שנמנעים, גם כן אנשי עוון".

"כולנו ישראל וחייבים לשמור על האחדות, וחלילה שאדם ירים יד על חברו. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. חלילה להרים ידיים על חיילים, חלילה וחס לא יהיה כזאת בישראל", התריע בחתימת דבריו הכואבים היוצאים מלב שותת מכאב.

"אני מתפלל עליכם"

בימים אלו של העלאת הנושא על המוקד, הלחץ הציבורי רק הלך והתעצם. סוללה ארוכה של רבני גוש קטיף כמו גם של ראשי היישובים בחבל עזה שיחרו את דלתו של מנהיגן של ישראל, מרן רבינו זיע"א. בפגישות הרבות הציגו הנוכחים בפני מרן זיע"א את כאבם לנוכח המהלך, בתקווה שייבלם. "הקשר של המתיישבים עם מרן זיע"א", נזכר הרב ג' – מרבני היישוב גני-טל לשעבר, "החל עוד מאז ומקדם – בתקופת האינתיפאדה שעדתה על העם היושב בציון. מרן זיע"א קיבלנו בחום גדול והפטיר: "אני מתפלל עליכם כל יום בסוף תפילת העמידה 'וכתתו חרבותם לאתים וקשתותם תישברנה'".

"חודשים אחדים טרם הגירוש שיחרנו שוב על דלתו של מרן זיע"א. הצגנו בכאב את החשש כי תלמודי התורה, בתי הספר והגנים יינתנו למשיסה עם ביצוע תוכנית ההתנתקות, והוא התרגש מאוד. הוא סטר על לחיינו סטירות חיבה עזות שוב ושוב. 'אני מתפלל עליכם', שב ואמר לנו, רבני גוש קטיף. הרגשנו חיזוק עצום ממנו. חשנו שהוא מביע הזדהות עמוקה עם כאבנו. שהוא אתנו ביגוננו".

מאיר ירימי, תושב יישוב גדיד שבגוש קטיף דאז ומגדל חממת חסה נטולת חרקים במקום וכיום תושב ניצן, מבקש בראשית השיחה עמו לגולל מעט מההיסטוריה: "זאת ידוע לכול שצבי הנדל, ח"כ במפד"ל (הבית היהודי) שהתגורר אז ביישוב גני-טל, יחד עם חבריו לסיעה, נעלמו בשעת ההצבעה ולא הביעו התנגדות נחרצת למהלך הגירוש. לבסוף, כידוע, ראש הממשלה שרון פיטר אותם מהממשלה. היו גורמים וולגריים מהם, שכידוע אף העזו מצחם וערכו הפגנות מול ביתו נאווה קודש של מרן זיע"א. לצערנו, התברר לבסוף, שהם אלו שכפו את הגירוש בכנסת. מנגד, מרן זיע"א הורה לנציגי ש"ס באורח חד-משמעי להתנגד למהלך הנורא, וכך אכן עשו".

"השיחות שלנו עם מרן זיע"א", הוא נזכר, "לא היה שיחות חולין - זאת כדי לא להפריע לשקידתו. הן היו שיחות ענייניות וקצרות. 'המדינה הולכת לגרש אותנו מבתינו', אמרנו בכאב וביקשנו שמרן זיע"א ידבר על לב ראש הממשלה בעניין, זאת כאשר ידענו מראש שעמדתו הנחרצת הייתה נגד פינוי היישובים. (אגב, אנחנו יודעים וגם ראינו שבפקודתו, הסתובבו בשעתו ביישובי גוש קטיף נציגי תנועת ש''ס והביעו הזדהות עמוקה עמנו). זכורני, שבשהותנו אצל מרן זיע"א הוא דפק בידו על השולחן וקבע בטון חותך: 'אסור, אסור שזה יקרה'. לאחר מכן הרעיף עלינו דברי חיזוק ובירך אותנו בברכת 'מי שבירך' חמה ונרגשת".

כשמרן זיע"א בכה עם הרבנים

פנחס ולרשטיין, חבר מזכירות מועצת יש"ע דאז ואף יו"ר המועצה לשעבר, לא ישכח את הביקורים התכופים שהתקיימו בשעתו – ערב הגירוש – במעון קודשו של מרן זיע"א: "בפגישות דובר רבות על הריסות בתי הכנסת והישיבות ביישובי הגוש, וניכר היה שהדבר מאוד כאב לו למרן זיע"א", הוא מספר. "חלק מרבני גוש קטיף שמרו על ערוץ קבוע של פגישות אתו ומהן שאבו המון ברכות וחיזוק. אלו היו פגישות מרגשות. עוצמת הרגשות בחדר הייתה עזה. מרן געה בבכי מר עם הרבנים".

(צילום: קובי גדעון / פלאש 90)

לא-בכדי, גם מתיישבי גוש קטיף (לשעבר) עשו להם אבל יחיד עם הסתלקותו של אבינו רוענו, מרן זיע"א, ואף שיגרו אז מכתב תנחומים מיוחד לבניו, ובייחוד למורנו הראשון לציון הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א:

"ועד מתיישבי גוש קטיף שולח תנחומים לראשון לציון הרה"ג יצחק יוסף שליט"א ולכל בני המשפחה שליט"א", כתבו חברי הוועד המייצג את מפוני גוש קטיף.

"אבדה גדולה איבד עם ישראל בהסתלקותו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל", כתבו במכתב, "דלתו של הרב זצ"ל הייתה פתוחה בפנינו בשעות הקשות של הייסורים הרבים שעברו אנשי גוש קטיף בתפילה ובדמעה. קיבלנו בחום ובאהבה ואף התפלל עלינו רבות".

חברי הוועד ציינו במכתב כי "הגם שלא צלח בידינו לבטל את גזירת הגירוש, אך יודעים אנו להעריך את כאבו והשתדלותו של הרב זצ"ל למעננו".

עוד כתבו חברי הוועד כי מרן זיע"א הנחה את שליחי הציבור לסייע בשיקום קהילות גוש קטיף בכל מה שאפשר. "תורתו, תפילותיו ודאגתו יחסרו לנו", כתבו חברי הוועד.

אחרי חורבן גוש קטיף, גם המתיישבים יכולים לבכות ולקונן ביום חורבן בית מקדשנו – תשעה באב, על חורבן בית מקדשנו בהעלות מרן זיע"א בסערה השמימה: "עיני עיני ירדה מים. כי רחק ממני מנחם משיב-נפשי".

משיב-נפשם הדוויה של המגורשים, מרן זיע"א, הסתלק מעמנו וכאילו הסתלק מעמנו בית המקדש שוב, מחדש.

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com