חרדיות וחילוניות נפגשות בירושלים: "וואו, ממש לא כמו שחשבתי"

מה לא נאמר ונכתב על מלחמות החרדים והחילונים בשכונה הירושלמית "קריית יובל"? בתקשורת הציגו את הוויכוח כ"סמל המחלוקת" בין המגזרים. היו שקראו לצאת במלחמת עולם כדי להציל את עתיד ירושלים כולה מהשתלטות חרדית. כל מי שעקב אחרי המתרחש דרך המסך או כל אמצעי טכנולוגי אחר, התרשם שהמציאות היא בלתי אפשרית.  חרדים וחילונים לא יוכלו לדור יחד בקריית יובל.

כרגיל, תקשורת לחוד, ומציאות לחוד. בדרך כלל נהוג לומר "המציאות הרבה יותר מורכבת", במקרה של קריית יובל מסתבר, המציאות "הרבה פחות מורכבת", לא רק שגרים יחדיו בלא מלחמה, אלא שמתברר שמתקיימים שם אפילו מפגשים יזומים בין קבוצות משני המגזרים, שהולידו קשרים מעניינים וממש לא "מורכבים".

כמה ארגונים נכנסו למסלול הזה שמנסה לעקוף את הרושם שנוצר בתקשורת. אחד מהם הוא "קשר יהודי" – ארגון שמטרתו ליצור כמה שיותר חברותות בין דתיים לאלה שאינם. בארגון מדגישים שאצלם החברותא היא לא רק אמצעי ללימוד, אלא היא התכלית. "זו חברותא לשם חברותא", אומרת חוה הכרמי, רכזת ב"קשר יהודי" ומי שמנהלת את המפגשים בקריית יובל. "אפשר כמובן גם ללמוד, ישנם זוגות שלומדים פרקי אבות, שמירת הלשון או כל נושא אחר, אבל העיקר זה הקשר. ההיכרות מקרוב עם אדם שחי חיי תורה ומצוות, כפי שהם, היא מטרה בפני עצמה. לפעמים גם משיחת חולין מבינים המון על הצד הדתי, וקולטים שהמורשת מאחדת את כולנו ושייכת לכולנו, ומבחינתנו זה כבר דבר גדול".

במישור הארצי, החברותות שתחת חסות "קשר יהודי" לרוב מתקיימות דרך הטלפון, אבל במקרה של קריית יובל, המציאות הביאה את קשר יהודי לחשוב על משהו יצירתי יותר. ישיר יותר. מפגשי פנים אל פנים בין התושבים. מזה כשנה נפגשות קבוצת נשים חרדיות וחילוניות בשכונת קריית יובל, ומוכיחות לעצמן ולסובבים אותן שאפשר גם אחרת. חוה הכרמי מספרת שהקושי ליצור שיח משותף היה רק בדמיון. "כשהתחלנו את המפגשים הללו, מהר מאוד גילינו שהשנאה והאיבה בתוך השכונה, הן פועל יוצא של בורות. של חוסר היכרות. כשלא מכירים זה את זה, ניחא, אפשר להסתדר. אבל במקרה של קריית יובל הגרוע הוא שכולם 'בטוחים' שהם מכירים אחד את השני. למה? כי בתקשורת כבר אמרו לנו הכל. כבר סיפרו לנו שהחרדים משתלטים על השכונה. כבר סיפרו לנו שהחילונים הקימו וועד מיוחד שלא יאפשר לחרדים נוספים לקנות דירות בשכונה. פתאום במפגש אחד נטול טכנולוגיה, מתברר לכולנו שהכל דמיון. שמגדלי השמירה שצריך היה להביא לפה, הם מגדלי קלפים".

בכל זאת, הדמיון לפעמים חזק מהמציאות. לא היו קשיים בהתחלה?

"בהחלט. פחדו שאנחנו רוצים להחזיר אותם בתשובה. כל דיבור על יהדות בהתחלה היה מתורגם לניסיון מצדנו להחזיר אותם בתשובה, לוקח זמן עד שמחלחלת ההבנה שהתורה היא חכמה כלל ישראלית ולא משהו ששייך למגזר מסוים. אני אומרת שיש פחד בהתחלה, אבל תמיד כבר במפגש הראשון זה מתפוגג. אין ספק שהדרך הכי טובה לנצח את הפחד הלא בריא הזה, היא רק דרך מפגש. כל אמצעי טכנולוגי אחר, ככל שהוא יותר משוכלל הוא רק חוסם ויוצר קיטוב".

היו 'מיתוסים' שנשברו?

"תמיד התגובה הראשונה אצל כל המשתתפים, זה 'וואו, ממש לא כמו שחשבתי'. עצם זה שאישה חרדית באה לדבר עם שכנתה החילונית ולא בגלל שהיא עסוקה בלהחזיר אותה בתשובה – כבר דרך זה מיתוס אחד נשבר. מזווית נשית, התפיסה הרווחת בעולם הכללי היא שהאישה החרדית כלואה בביתה וכל קיומה הוא כדי ללדת וללדת עוד ועוד ילדים. מן מכונת ילודה שחוץ מזה אין לה שום תפקיד משמעותי. הייתה ממש הפתעה לגלות שזה ממש לא כך. שלאישה יש עולם משל עצמה, שהרבה מהנשים עובדות ומפרנסות. הן קוראות לזה קריירה, אצלנו כמובן גם זו שליחות. אני חושבת שהמיתוס הכללי הוא שהחרדים הולכים כמו עדר, וכלל לא חושבים מה הם עושים. היכרות קרובה כמובן שוברת גם את המיתוס הזה".

אבל חוה מדגישה שתיוג לא נכון מצוי גם בחברה החרדית. "בטוחים שכל מי שלא מסכים אתנו או לפעמים אפילו פועל נגדנו, מונע אך ורק מדבר אחד: שנאה. שנאה לדת, שנאה לחרדים. כיום לשמחתי מבינים שזה לא הכל שחור לבן. שאפשר גם לא להסכים וגם לא לשנוא".

לאחרונה, נשות השכונה חגגו מסיבת סיום של סדרת מפגשים. הן בחרו במקום הכי אטרקטיבי בשכונה כדי לחגוג את היכרותן: "גן המפלצת" המפורסם. המסר היה ברור – אנחנו נפגשות כאן כדי לומר לכולם שהצד השני אינו מפלצת.

למה דווקא נשים? מה עם הגברים?

"יש לנו גם מחלקה של גברים וגם של נשים. לי אישית כאישה היה יותר קל להגיע לכמה שיותר נשים כדי להרים את הפרויקט הזה, אבל האמת, ואני מקווה שאף אחד לא ייעלב, זה לא סוד שליצור שיחה קולחת גם ללא סיבה, הרבה יותר קל עם נשים. מהר מאוד נוצרו קשרים והמפגש הקבוצתי הוליד עוד ועוד מפגשים קטנים יותר. מה גם שאנחנו באמת מאמינות שהאישה היא עיקרו של בית והיא יכולה להכניס את כל הבית לאווירה הזאת. רואים את זה גם בשטח. ברור שאנחנו בארגון מצפים שגם הגברים יצטרפו".

מה הדבר הבא? מה היעד?

"ראשית, בשורה לגברים: אנחנו הולכים כבר בזמן הקרוב לפתוח בית מדרש לגברים שבנוי מחרדים וחילונים בקריית יובל. אבל המטרה באמת היא להפוך את השכונה שהיוותה 'סמל' למאבק וקיטוב, למודל לחיקוי חיובי בשכונות מעורבות אחרות. אנחנו כבר עכשיו עובדים על הקמת פרויקטים דומים בשכונות מעורבות נוספות כמו נחלאות וגילה. המוטו הוא לעקוף את התקשורת. זה לא קל, כי כידוע התקשורת מגיעה לכל מקום. אבל גם אנחנו צריכים להגיע לכל מקום".