הדרכה למתחזקים
מדריך שידוכים: פגישה ראשונה
קיבלתם הצעה טובה לשידוך ואתם לפני פגישה ראשונה? קבלו מדריך - מה עושים (ומה לא עושים) בפגישה ראשונה? על מה לתת דגש וממה להתעלם? באיזה גישה להגיע לפגישות? מה הציפיות הריאליות מהצד השני? מה עושים כשהשידוך לא ממש נראה לי, אבל גם לא מעורר דחייה? הרב דן טיומקין במאמר שני בסדרה, על החשיבות הגדולה של הפגישה הראשונה והדרך הנכונה להגיע אליה
- הרב דן טיומקין
- פורסם ה' אב התשע"ה
אחרי ששלב הבירורים הסתיים בהצלחה, הגיע, בשעה טובה, הזמן להיפגש. נדבר בלשון זכר, אך הדברים נכונים ומכוונים גם לבנות.
טעויות נפוצות לפני פגישה ראשונה
לפני שנעסוק מה מטרת הפגישה הראשונה, נדבר על שתי הטעויות הנפוצות ביותר. הטעות הראשונה: ציפיות הוליוודיות. גם אם לא נודה בזה, אנו מצפים לדברים שהגיעו אלינו מהסרטים ומהאגדות. שיער מתבדר ברוח, הילוך איטי, מוזיקת קיטש, וקרן אור מפציעה מבין העננים - מאירה רק את הבחורה. אותה בחורה, שהיא שילוב כל החלומות שלי, תופיע, תחייך, ומייד נדע שהיא – היא. זה יש רק בהוליווד. בעולם האמיתי אין דברים כאלה (ליתר דיוק, יש מעט מאד מקרים כאלה, אצל אחרים, ואולי מטרתם לייאש או לתסכל את כל השאר). בעולם האמיתי צריך לעכל ולהתרגל למראה של הבחורה. כמו שיר חדש, גם השירים האהובים עלינו ביותר לא תמיד הערכנו בשמיעה ראשונה. לכן לא צריך למהר ולהחליט על פי הרושם הראשוני.
הציפיות ההוליוודיות מתבטאת לא רק במראה החיצוני. אנו מצפים שהבחורה תפתח פיה - יאירו דבריה והיא תדבר דיבורים שמתאימים בדיוק לתבנית של האשה המושלמת שתמיד דמיינתי. זו שטות לחשוב שתמצא את זיווגך מושלמת ומתאימה לציפיות שלך. זו עבודת חיים, ואולי עוד מאה ועשרים שנות נישואין מאושרות היא תתאים. כרגע היא בן אדם בפני עצמו, וצריך לצאת מהתבניות של הציפיות ולנסות להכיר. מי שעסוק כל הפגישה לעשות התאמה בין המציאות לבין הדמיון של האשה המושלמת, לא שם לב מי באמת עומדת מולו…
מסתבר שיש לה גם חסרונות, כמו לכל יצור אנושי, וזה בכלל לא העניין. יש חסרונות שאי אפשר לחיות איתם (וזה עניין סוביקטיבי, מה שמפריע לאחד לא מפריע כלל לשני), ויש חסרונות שאפשר לחיות איתם, וזה מה שצריך לבדוק.
הטעות השנייה, שמטעה ומבלבלת עוד יותר מהראשונה: יש בפגישה הרגשה שהבנת ואתה כבר מכיר את הצד השני. זו טעות. צריך להבין שכמו שאתה לא לגמרי אתה, אלא מציג דמות נחמדה וחביבה, שמשפחתך וחבריך יוכלו להעיד שיש פער מסוים בין כלל רבדי אישיותך לבין מה שאתה מציג, כך גם אצלה. אפשר לקרוא לזה מסכה. לא העמדת פנים, אבל מעטה של מלאכותיות. זו סך הכל פגישה ראשונה, ולכן בהכרח יש בה הרבה מבוכה, הרבה חששות, והרבה רצון שלא להיפגע, וכל זה משפיע על התגובות ועל הזרימה. זו לא באמת היא. המטרה לגלות קצת מהאישיות האמיתית שמתחבאת לה.
איך עושים את זה? ראשית יש כלל יסודי שאסור לצאת לפגישה בלעדיו: להתפלל טוב לפני הפגישה, שהקב"ה הטוב יעזור לך לעשות את הבירור אם זו הבחורה שאיתה אני אמור להתחתן או לא, בבירור מהיר ככל האפשר, בלי לפגוע, בלי לצער, בלי הסתרות, ושהנקודות החשובות יתגלו ונוכל לעשות בירור אמיתי ונכון.
בדיקת פוטנציאל
כעת, סוף סוף, נדבר מה כן הציפיות המציאותיות הנכונות לפגישה הראשונה. יתכן שההגדרה המתאימה היא: לבדוק התאמה. יותר נכון, פוטנציאל של התאמה. בשלב זה לא כדאי לעסוק ולהתרכז בענייני השקפה, אלא לבדוק אם יש סיכוי של חיבור, זרימה ומשיכה.
ננסה קצת יותר להעמיק: כבר הארכנו לתאר כיצד בכל אחד מאיתנו יש רבגוניות רבה. יש בנו צדדים רבים באישיות, שלא כולם באים תמיד לידי ביטוי. הדרך בה אנו נראים ומתנהגים מול ההורים, אינה דומה לדרך שבה אנו מתנהגים עם חברים טובים, ואינה דומה לדרך בה אנו עם ילדים, או עם רבותינו. אף אחד לא סובל מפיצול אישיות, אבל יש בנו מסכות רבות, שכולן חלק מאיתנו. כולן מבטאות צדדים שונים באישיותנו המורכבת.
קשה לגלות את הפנימיות המוסווית, בטח בפגישה ראשונה, אבל כן אפשר לשים לב לכמה דברים בסיסיים. לראות אם יש לה מאור פנים ומה בשיחה גורם לה לניצוץ בעיניים.
כיוון שלכולנו יש שאיפה לבנות בית תורני, אנחנו משתמשים בפגישות במסכה של ה"צדיק" (או ה"צדיקה"), ונוטים שלא לחשוף את הרבדים היותר חבויים שבנו. מטבע הדברים, גם הצד השני נוהג כך, ורמת ההיכרות שנוצרת היא נמוכה ולא כנה. אצלנו, בעלי התשובה, זה עניין קריטי ומהותי. איני חושב שעיקר השיחה צריך לדבר על העבר, על זכרונות מהתקופה שלפני קבלת עול תורה ומצוות, אבל זה בהחלט לא נכון להתעלם משלב מהותי זה בחיינו. כאשר משתדלים למעט בדיבורים על העבר, למרות שחלק ניכר מהאישיות שלנו עוצב בתקופה בה לא היינו דתיים, יוצא שבעצם לא ממש מכירים אחד את השני.
יותר מזה, זוגות רבים מרבים לדבר בשיחות על ההשקפה התורנית כיום, מבררים היטב את ההשקפה של הרבנים של הצד השני, ונסחפים לדבר על הכשרים או על מספר הילדים הרצוי, ונוטים להתעלם מדברים כמו: עד כמה אפשר לקבל הצצות למידות שמושרשות בפנים.
כאשר אליעזר עבד אברהם בדק את השידוך הראוי ליצחק אבינו, הוא בדק דווקא חסד ולא אמונה, השקפה או יראת שמים. הרב נבנצל שליט"א (בספר "שיחות לראש השנה", עמ' קצ"ד), למד מכאן יסוד גדול, שהשקפה נכונה ניתן לקנות בקלות יחסית, כי מקומה בשכל, אבל המידות – עיקרן בלב – וקשה מאד לתקן אותן! לכן כדאי לנסות לשים לב לדברים האלה, שמתגלים מבין השורות, ולא לדרג הצהרות "צדיקיות" ועל פי זה לקבוע את ההתאמה. בכלל, כדאי מאד לשים לב ולהיות מודע עד כמה יש פה בכלל התחלה של משיכה, עד כמה יש כאן זרימה, עד כמה מעניין ונעים לי בחברתה.
כיצד להגיע לפגישה?
עוד מספר עצות קטנות ומועילות: הפגישה דורשת ריכוז מלא. אתה גם בוחן וגם נבחן. לכן כדאי להיות מרוכז, לנתק טלפון, לא להיות עסוקים בשום דבר, ולנסות להימנע מהטרדות. לא להביא לפגישה ספר לימוד. על זה נאמר שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, וזה גם לא מראה על רצינות כלפי הצד השני. כדאי מאד לא להגיע רעבים מדי ולא להתחיל לאכול ברעבתנות. חשוב לשים לב לתחושות של הבחורה ולשאול אותה אם קר לה או חם לה, אם היא רוצה לאכול או לשתות, ואם כן, להיות לארג' ולהציע לשלם או לקנות לה את המשקה (גם בזה יש מה ללמוד מאליעזר עבד אברהם…). לא צריך בצורה חונקת וטרחנית, אבל להיות רגיש לזה. חשוב מאד לא לשקר, אפילו לא שקר קטן. כידוע, קשר בנוי על אמון, וזו תהיה טעות חמורה להרוס אותו כבר בתחילת הקשר.
אילוסטרציה (צילום: קובי גדעון / פלאש 90)
אסור להתרגש מניסים קטנים או ממופתים. גם בזה יש ללמוד מאליעזר עבד אברהם, שהמשיך לבדוק את רבקה אפילו אחרי שהמים עלו לקראתה, ולא הסתפק בכזה מופת, כיון שאפשר לעשות מופתים ובכל זאת לא להיות מתאימים או אפילו מושחתים במידות. זה תמיד נחמד, אבל בהחלט אסור לשחרר את ביקורתיות השכל רק בגלל מופתים.
לא כדאי למשוך את הפגישה הראשונה יותר מדי. קשה לנקוב בזמן הרצוי, אבל צריך להתרגל, להפנים, לעכל, ולא נכון לעשות פגישה ארוכה מדי.
בסוף הפגישה הראשונה, לא כדאי למהר לפסול (במאמר הבא, שיעסוק בפגישות הבאות, נאריך יותר בעניין המשיכה החיצונית וחשיבותה. בינתיים, בפגישה הראשונה, לא כדאי למהר עם זה, צריך להתרגל ולתת צ'אנס). זה נכון שאם יש ממש דחייה מבת הזוג, או אם ברור כשמש שזה לא זה, אז באמת כדאי להוריד, אבל בכל מקרה אחר, טוב לתת צ׳אנס כדי לראות את כיוון הגרף, אם הוא יתפתח ויעלה.
סדר בבלגאן
התפילה שאחרי הפגישה הראשונה היא חלק מאד מאד חשוב ובלתי נפרד מהפגישה: יותר נכון לקרוא לו התבודדות. אין הכוונה רק לבקשות. כדאי פשוט לדבר עם הקב"ה בשפתך, לנתח בפרוטרוט בינו לבינך מה הלך בפגישה, לתאר את התחושות והרגשות בכל שלב. לפרט את המעלות ואת החסרונות שצריכים בירור. ממש לנתח בקול רם את כל מהלך העניינים עם זווית רגשית. לפרט, שלב אחרי שלב, מה נאמר, מה הרגשתי, מה אני חושב שהבחורה הרגישה. הרי אי אפשר לדמיין שבאמת הכרת את הבחורה. כמו שברור שגם אותך אי אפשר היה להכיר, בגלל המתח וכו', כך גם אותה לא באמת הכרת, וצריך ניתוח והתבוננות כדי לשים לב לניואנסים הקטנים, ולהיות מודעים לאינטואיציות ולא לזלזל בהן.
יש סוד גדול, שכל אחד נותן בפגישות רמזים ופרטים מסגירים לשריטות שלו. יש דברים שהם שטויות, מבוכות וחוסר נעימות, ויש דברים שהם סימפטומים לבעיות גדולות ועמוקות. כמעט כל זוג שמגיע לטיפול זוגיות טוען שהוא לא ידע מהחסרונות של הצד השני, ואז הצד השני צווח שזה שקר, וכבר בפגישה הוא רמז לזה. לכן צריך לתת תשומת לב ראויה לכל פרט. לא למהר לפסול, אבל להיות מודע לדברים שטעונים בירור. לזה נועדו הפגישות הבאות, וגם אפשר להמשיך ולברר יותר לעומק את הנקודות המסופקות הללו.
גם התלהבות מפגישה ראשונה עדיין אינה ערובה להצלחה, שהרי הפנימיות האמיתית מוסתרת. חז"ל לימדו אותנו שבשלושה דברים אדם ניכר… ובטוח לא נתקלנו בדברים אלה בזמן הפגישה הראשונה. אינני ממליץ לשקר את הבחורה או לנסות להכעיס אותה, אבל צריך לחפש הצצות לאותם רבדים פנימיים. מלצר שכח להביא לה מים? זו ההזדמנות להראות שאכפת לך. דאגת עם כל המתח גם קצת לחייך, להראות אוירה טובה?
ההתבודדות לא חייבת להסתיים עם מסקנה חד משמעית, אבל היא עוזרת לסדר את הראש, לסדר את המחשבות. עכשיו אפשר להתייעץ, לישון על זה, ולהמשיך להתפלל להגיע לעצה טובה ונכונה. הגמרא מלמדת אותנו שלפני שמגיעים לקבל החלטה, כדאי לא להיות על בטן ריקה אלא אחרי ארוחה טובה.
לרכישת ספריו של הרב דן טיומקין 'מקום שבעלי תשובה עומדים', לחצו כאן.