נדיה קדן: "חינוך ביתי לא דורש אימא מושלמת"

כשנדיה קדן ילדה את ביתה הבכורה, תהילה, החלו לקרות שני תהליכים מקבילים בחייה. האחד: בעלה החל ללמוד פרקי אבות עם גיסו, שהתקרב ליהדות לאחרונה. השני: היא גילתה שאינה רוצה לחזור לעבודה. שני התהליכים האלה, כל אחד בדרכו, הביאו אותה למקום בו היא נמצאת היום - אם בחינוך ביתי לארבעה ילדים, חסידת ברסלב, ומנחת הורים שעורכת סדנאות בגישה שהיא מכנה 'הורות בדרך הלב'.

"הגעתי מבית חילוני", מספרת נדיה על השינוי הראשון שחל בחייה. "אבל אחרי הלידה של תהילה התחלנו תהליך איטי מאד של התקרבות. אצל בעלי זה התחיל בלימוד תורה עם גיסי, בעוד אני קיבלתי את 'הבום' הגדול כשקראתי את 'מקימי' של נעה ירון דיין. התקרבנו בצורה מאד הדרגתית ליהדות. היתה תקופה שהייתי מדליקה נרות ביום שישי, ואז מדליקה טלוויזיה...לאט לאט הבנו מה פירוש להיות יהודי, והיום אנחנו משפחה שומרת תורה ומצוות לכל דבר".

תהליך השינוי השני, בגישת האימהות שלה, קרה גם הוא בהדרגה. "לפני הלידה הייתי מנהלת צוות מכירות, בחורה שעובדת 12 שעות ביממה. היה ברור לי שאני יולדת, לוקחת את החופשה הקצובה בחוק, ואז שמה את התינוקת אצל מטפלת וחוזרת לעבוד ימים ארוכים...אבל במציאות, תהילה התחילה לזחול מוקדם מאד, בגיל שלושה חודשים. ואני אמרתי לעצמי: מה, בדיוק עכשיו שהיא עושה דברים מגניבים כאלה אני אחזור לעבוד? אז הארכתי את החופשה עד גיל חצי שנה."

בגיל חצי שנה, הפעוטה הזריזה התחילה ללכת. "ברור שהרגשתי שאני לא יכולה לחזור לעבודה עכשיו! הארכתי את החופשה לשנה. ואז נכנסתי שוב להריון...בנקודה הזו היה כבר ברור לנו שלעבודה במשרד אני לא חוזרת."

אנשים לא הופתעו כששמעו שאת בבית, מגדלת את הילדים?

"למעשה, אנשים שהכירו אותי עוד לא התאוששו מהודעת ההיריון הראשון שלי, אני כבר לא מדברת על זה שאני מגדלת ארבעה ילדים בחינוך ביתי...אבל האמת שאני מרגישה שאני ממשיכה את מה שראיתי בבית. גדלתי במשפחה עם גישה טבעית – הרפואה היחידה שהיכרנו היתה הומאופתיה, הקפידו איתנו על תזונה בריאה, וכדומה. מבחינתי, להישאר עם הילדים היה המשך טבעי של הגישה הזו".

כשתהילה הגיעה לגיל שלוש ועדיין לא הלכה לגן, התחילו כולם להבין ש'נדיה רצינית בעניין'. "עד אז כולם חשבו שעוד מעט זה יעבור לי." היא אומרת בחיוך.

היום, אומרת נדיה, העובדה שילדיה לא הולכים למסגרות היא כבר מובנת מאליה – עבור המשפחה ועבור כל מי שמכיר אותם. "ההחלטה הראשונית לא לשלוח למסגרות היתה מהבטן. אחרי זה ניסיתי להבין את הסיבות. בשורה התחתונה, לא הצלחתי להשתכנע שיש ערך בגן או בית ספר מעבר לשמרטפות, ובשביל זה אני לא צריכה מסגרת. אני בחינוך ביתי לא משנאת המן אלא מאהבת מרדכי – אני פשוט חושבת שזה דבר נפלא כל כך להיות עם הילדים ולראות מקרוב את ההתפתחות שלהם ואת יכולת הלמידה המדהימה שלהם".

נדיה לא תכננה לעבוד מהבית בנוסף לגידול הילדים, אבל הדברים התגלגלו באופן בלתי צפוי. "בהתחלה הייתי כותבת על נושאים שעניינו אותי בפורום תפוז. אנשים גילו עניין, אז פתחתי בלוג. אחרי זה התחיל עידן הפייסבוק וקבוצות האימהות בפייסבוק,  ופתאום מצאתי את עצמי מקבלת פניות ובקשות להתייעצות מאנשים. באותה תקופה התחלתי לערוך סדנאות בנושאי רפואה טבעית וקוסמטיקה טבעית, אבל כשביקשו ממני סדנה בנושאי חינוך, נרתעתי. איך אקח כסף על משהו שלא למדתי?"

כדי להתקדם בתחום, נדיה הלכה ללמוד הנחיית הורים ב'לייף סנטר' . "רק אחר כך הבנתי שעשיתי את זה רק בשביל הביטחון שלי ולהרגיש שיש לי גושפנקא. בשלב הזה היכרתי את יעל סול, שגם היא למדה איתי הנחיית הורים. ההיכרות שלנו הובילה לשותפות והיום אנחנו שותפות בעסק שנקרא 'פשוט להיות הורים'. הגישה שלנו בכלל לא מיועדת דווקא להורים בחינוך ביתי – אנחנו עובדים עם הרבה אנשי קריירה מובהקים...הדגש הוא על עקרונות של תקשורת ובניית מערכות יחסים טובות"

רוב ההורים יוצאים מדעתם כשהילדים בחופש. אצלך הילדים בחופש כל השנה...

"ילדים בחינוך ביתי הם לא כמו ילדים בחופש גדול. ילדים בחופש גדול פורקים עול, אבל ילדים בחינוך ביתי לא מכירים משהו אחר: זו השגרה שלהם".

איך את משלבת חינוך ביתי ועבודה?

"עובדת בעיקר בלילות, גם בשתיים ושלוש לפנות בוקר...גם השותפה שלי היא אם בחינוך ביתי והעסק שלנו מתקדם לאט יותר בגלל זה, אבל זה שאני בחינוך ביתי לא אומר שאני לא יכולה לעשות כלום. מוצאים פתרונות.

"חינוך ביתי זו בחירה שדורשת גמישות מחשבתית וגמישות תעסוקתית. אני מכירה הרבה משפחות חינוך ביתי וכל אחד מצא לעצמו את הדרך שלו: יש ביניהם אפילו שכירים. כשאתה בטוח שאין אלטרנטיבה – ומבחינתי מסגרות לימודיות הן לא אלטרנטיבה – אתה מוצא פתרון".

נדיה נזעקת במיוחד כנגד התפיסה המקובלת לפיה אם בחינוך ביתי חייבת להיות אם מושלמת עם תכונות יוצאות דופן.

"יש מין הילה סביב אימהות בחינוך ביתי: תפיסה שאומרת שאם בחרת בחינוך ביתי בטח יש לך המון סבלנות והמון יצירתיות. אני, למשל, ממש לא מתפקדת כגננת בכל מה שקשור לעבודות יצירה: שונאת ממש גואש ודבק. איכשהו, הילדים בכל זאת אוהבים יצירות ועוסקים בזה הרבה.

"חינוך ביתי לא דורש אימא מושלמת. וזה המזל של הילדים: תחשבו איזה ייאוש זה לחשוב שאימא שלך מושלמת ולנסות לחקות אותה... גם אני לפעמים מתרגזת ומתעייפת ועצבנית ומטפסת על הקירות. אבל אני חושבת שזה חשוב שהילדים רואים אצלי מגוון של רגשות. זה בדיוק מה שאני מלמדת גם בסדנאות: אם הילדים רואים שאני יכולה להתעצבן אבל בלי לפגוע באף אחד, הם לומדים כך שיעור חשוב מאין כמוהו".