מדריך שידוכים: שידוך משמים

שלום הרב דן,

אני בעל תשובה די טרי בן 35, שלא מזמן יצא לשידוכים. הציעו לי לאחרונה בחורה חרדית מבית בת 32 ואני מסתפק אם כדאי להפגש. אני לומד עם בחורים מתחזקים כמוני, ומה שהכי "נחשב" בין החבר'ה כאן זה מי שמצליח להתחתן עם בחורה חרדית מהבית, אבל אני לא בטוח שזה נכון, כי המנטליות מאד שונה. בנוסף, הייתי שמח מאד לקבל קצת ידע על האופן שבו כדאי לגשת לשידוכים במגזר שלנו. למה כדאי להתייחס ועל מה לשים דגש, ולהיפך, מה נראה לנו במבט ראשוני כחשוב, אך למעשה הוא זניח.

אודה לתשובתך, נדב.

* * *

שלום נדב, ותודה על ההזדמנות שנתת לי להתייחס לנושא כה חשוב ומשמעותי. אי"ה נקדיש לו את שלושת המאמרים הבאים, משום שמאמר אחד לא יצליח לתת מענה מקיף מספיק.

אין תחום מבלבל יותר משידוכים. מצד אחד הכל משמים, והכל תפילה, מצד שני זו תקופה מתישה ומלחיצה שבה מבררים ונפגשים, ולא ממש ברור מה מטרת הפגישות, מה לחפש, איך להפריד בין המתח והלחץ לבין האישיות האמיתית, בין העיקר לטפל. תקופת השידוכים היא תקופה מייגעת לכל אחד ובמיוחד לבעלי תשובה. ננסה בסדרת כתבות זו לתת כלים ולהאיר נקודות קריטיות שהרבה נכשלים בהם, או לא נותנים להם את תשומת הלב הראויה.

צריך לזכור שגם בתחום זה, למרות שכידוע הכל משמים, וממילא הכלים שלנו מוגבלים, שהרי האדם יראה רק לעיניים ולא ללבב, אבל לנו, בעלי התשובה, יש בעיה מסוימת שאנחנו לא מספיק בטוחים בעצמנו לסמוך על התחושות שלנו, וממילא מאבדים חלק ניכר מהיכולת שלנו לסנן מי שלא מתאים. בפגישות אנו מדברים בעיקר על עניני השקפה. כל אחד חוזר על הדקלומים ששמע מרבותיו, ועל סמך זה קובעים שיש התאמה, וסוגרים שידוך לקול צהלת המלחיצים והשדכנים, ורק אחר כך מגלים שיש פערי אישיות גדולים מאד, וחיכוכים רבים. אצל הרבה מאד זוגות הסוף לא טוב (שלום בית נורא וגירושין רבים). אם כן, למרות שהכל משמים, חובה עלינו לעשות השתדלות ראויה גם בתחום זה, ולבדוק במהלך הפגישות מה שבאמת צריך לבדוק!

בכל מקום שבו לא מצוין אחרת, הדברים מיועדים גם לגברים וגם לנשים.

סבלנות, צריך סבלנות

רווקים בד"כ רואים את המציאות בצורה של 'יבוא חתן ויהיה טוב', 'תבוא כלה ויהיה טוב'. לא נעים לנפץ לאנשים את החלומות, אבל זו לא גישה מציאותית. זו גישה שמגיעה מהוליווד, או מדיסנילנד, שם הסיפורים נגמרים בכך שהנסיך מצא את הנסיכה "והם חיו באושר ועושר". המציאות האמיתית אינה כזו. הנישואין, למרות שהם שמחה גדולה, גם מביאים איתם התמודדויות שונות ולא פשוטות. לא קל להתרגל לבן זוג חדש. לא קל להתרגל להתחייבויות כספיות חדשות, לא קל להפוך למשפחה. יש בזה הרבה אחריות. הרבה דברים הופכים להיות שונים, והרבה דברים נחסמים.

לכן, חייבים לדעת שהתקופה של הרווקות היא לא תקופה "מתה", אלא תקופה של הכנה. כל יום שאתה מחכה לבת הזוג שלך, הוא לא יום מת, אלא יום שבו צריך להתאמץ ככל יכולתך בעבודת ה', בצמצום לשון הרע, בתפילות ובאמונה. וכן, גם במחשבה על עצמאות כלכלית ורכישת מקצוע.

גם אם מרגישים מוכנים, לפעמים הבעיה דווקא בצד השני, שהוא (או היא) עדיין ב"שיפוצים". הקב"ה עושה אותם ממש עכשיו יותר בעלי מידות, יותר בעלי תשובה, יותר מתאימים ויותר בוגרים. כל עיכוב מתקן משהו בצד השני.

שלב הצעה ראשוני

ראשית יש להבין, שיש לחלק בין האשה המושלמת – לבין האשה המושלמת עבורי. יכולה להיות בחורה מושלמת: בת למשפחה מכובדת, מקהילה עשירה בחו"ל, בעלת חסד, חכמה ומוצלחת, אבל… לא יודעת מילה עברית. על פניו, חסרון זניח, אבל אם אני יודע רק עברית, מה עוזרות לי כל יתר מעלותיה? המטרה לא לדרג על הנייר, זה לא סחר סוסים. המטרה היא לבדוק פוטנציאל התאמה!

לכן, כל כך חשוב שלב הבירורים הראשוניים. יש הרבה דברים שאפשר לברר קודם. חבל לטרוח להיפגש, לגלות שיש משהו, ואז לעלות על בעיות שהיה אפשר לברר קודם.

הכלל היסודי כאן, הוא לברר שאין שוני השקפתי בולט. הרבה טועים בזה ומוכנים להתפשר בשלב זה, מתוך מחשבה שזה בסדר, אני אשנה אותה/ אותו. צריך לזכור שבחירת בת זוג זה לא פרוייקט שיקום שכונות. סיכויי ההצלחה לשנות אחרים אינם גבוהים, וחבל.

מאותה סיבה, אין טעם לשקר בהצגת עצמך. האמת, כמו שהיא, היא יופי של מסננת לכאלה שלא מתאימים לך. אני מכיר בחור ישיבה, שבשעות הערב למד לתואר אקדמאי. הוא חשב שאם הוא יספר לבחורות על התואר, הם יחששו ממנו, שהוא לא רציני מספיק בלימוד תורה, ולכן שיקר ולא גילה. כמובן שזה גרם לכך שהרבה בחורות שדווקא חיפשו מישהו שלוקח אחריות בענייני הפרנסה העתידה לא ידעו עליו ולא זכו להיפגש איתו, ואלה שכן נפגשו, באמת היו כאלה שדווקא חיפשו מישהו שרק לומד כל היום. האופן שבו אתה מגדיר את עצמך הוא מסננת ראשונית וטבעית להצעות שלא מתאימות. מי שלא מסוגלת להכיל מי שאתה, סימן שהיא לא מתאימה לך! (נסייג רק, שיש נקודות לפעמים כן ראוי לטשטש ולהזכיר רק בפגישות מתקדמות יותר, אבל זה יוצא דופן ונוהג רק באופנים מיוחדים).

כשמבררים, אין צורך להיות כבולים להגדרות חברתיות נבובות וחסרות תוכן. אני כל פעם נדהם מסוג השאלות החיצוניות ששואלים אותי על בחורים. בדרך כלל מדובר בשאלות שלא יכולות להעיד כלל על האיכות האמיתית של הבחור.

כדי להמחיש את דברי אני אתן דוגמא מתחום אחר לגמרי: בהלכות שבת, כאשר רוצים לקבוע אם סיר חם מסוגל לבשל, לא מסתכלים (רק) על הטמפרטורה שלו, אלא על מרכיב אחר: אם הוא בעצמו היה על האש (כלי ראשון, שאז יש בו מלאכת מבשל), או אם הוא כלי שני (שאז למרות שהוא חם מאד, אין בו יכולת לבשל).

בדומה, רוב השאלות שאני נשאל באות לברר מצב קיים, ולא נוגעות בכיוון ההתקדמות או בדברים החשובים באמת. השאלה הכי נפוצה היא אם הבחור לומד יום שלם או חצי יום. שאלה זו מצליחה להרתיח אותי כל פעם מחדש. זו שאלה מאד לא מבררת. קודם כל מבחינה כמותית, ההבדל לא כזה ברור. לפעמים חצי יום זה שש שעות, ויום שלם, אחרי, שמנכים את הזמן של הארוחות ובין לבין, זה שבע או שמונה שעות. מלבד זה, יש פה משהו עקרוני. יכול להיות בחור שלומד יום שלם כי הוא במסגרת מחייבת, אבל אין בו אהבת תורה או יכולות וכישורים שיאפשרו לו להתמיד בכך, ויכול גם להיות שניצול הזמן שלו גרוע, ולכן בעתיד יש סיכוי סביר שהוא לא ילמד… מצד שני, יכול להיות בחור שלומד חצי יום, אבל הוא לומד בהתמדה ובמתיקות רבה, ומצליח גם לשלב בסדר יומו מהלך של לקיחת אחריות ולימוד מקצוע, או שהוא עובד לפרנסתו, והדבר יכול להעיד על רצינות רבה מאד. נכון, מאד חשוב שיהיה בן תורה, שתהיה לו מתיקות בלימוד ושישאף למקסימום, אבל יש גם סוגיה של לקיחת אחריות. אם יהיה בעתיד מצב של מחסור בכסף וחובות, האם יש כאן גבר שלא יברח אלא יתמודד, וינסה למצוא פתרונות, על פי כישוריו, לעבר הצלחה. זה ודאי חשוב לא פחות.

בסופו של דבר, נתוני הפתיחה בזמן הפגישות, לא יעניינו אף אחד אחרי הנישואין. זוגות רבים דנים מה מספר הילדים הרצוי, או על מפלגות והכשרים, ויש בזה קצת בריחה מבירור על אופיו האמיתי של הבחור. כדי להצליח לחזות באמת עד כמה הבחור רציני, או עד כמה הבחורה רצינית באמת, צריך לברוח מההצהרות הבומבסטיות, ולשים לב להרבה נקודות קטנות בדרך, כמו לדוגמא:

איך היחס עם ההורים? אפילו שהם חילונים. ניתוק קשרים או מריבות משפחתיות אמורים להדליק מאה נורות אדומות.

מה השאיפות שלו?

האם יש איזה בריחה מן העבר וניתוק קשרים?

איך היחס שלו לכסף ולהשתדלות בפרנסה?

איך ניצול הזמן שלו בחופשות? האם גם אז הבחור קובע סדר לימוד?

והכי חשוב - האם יש רב או  סמכות רוחנית שממנה הוא מוכן לקבל?

אני לרגע לא מזלזל בהצהרות של השקפה. אם צד אחד רוצה טלוויזיה בבית, ועבור הצד השני זה 'יהרג ואל יעבור', אז ודאי לא כדאי להכניס ראש בריא למיטה חולה. אבל עודף התעסקות בדברים הללו מתיש וחסר תכלית. גם ככה החיים הם דינאמיים, ולא חותמים פה על חוזה שבלתי ניתן לשינוי, כך שלמרות ההצהרות, החיים מזמנים צרכים שונים שגורמים לחשיבה משותפת ביחד בעתיד. מה שבעיקר חשוב זה לראות שיש התאמה, משיכה וזרימה טובה. לא צריך לפחד ולחשוב שזה לא מספיק תורני לתת דגש לדברים הללו. לא הכל עולה בבירורים, אבל אם מסתמן כיוון כללי חיובי, אפשר אח"כ בפגישות להמשיך את הבירורים האלה. אם הכיוון נראה ממש לא מתאים, לא רק ממקור אחד אלא מכמה אנשים, כנראה שזה לא זה…

ברגע שצלחנו את שלב הבירורים ונראה שיש על מה לדבר, אפשר להתקדם לשלב הבא, בו נעסוק בגליון הבא: הפגישה הראשונה.

חרדית מבית ובעל תשובה?

כעת לסוגיה של נישואין בין בעלי תשובה לחרדים מבית. לכתחילה, נישואין כאלה הם מאד בעייתיים, ואנסה לפרט. למרות שאני מתייחס לנישואין בין חוזר בתשובה לחרדית, הדברים נכונים גם במקרה הפוך, של חוזרת בתשובה וחרדי.

לכאורה, הדבר הכי מושלם זה בת זוג חרדית מהבית. אין לה הרבה שטויות בראש, היא לא נחשפה לדברים לא טובים, באה מבית יציב, יהיה איפה להתארח בשבתות ואיפה להשאיר את הילדים אם תרצו ללכת לחופש.

אבל מה נעשה, במציאות זה לא עובד. יש אחוז קטן ומזערי של יוצאים מן הכלל ועליהם נדבר בהמשך, אבל קודם כל נדבר על הרוב.

בלי להיכנס בכלל אם זה נכון או לא, המציאות היא, שאם בחורה חרדית רוצה בעל תשובה, מבחינתה זו התפשרות. זה לא לכתחילה עבורה. לא משום התנשאות, אלא משום שזה לא מה שהיא חלמה עליו. בתור ילדה היא רצתה בחור ישיבה. מבחינתה, להזמין את חברותיה לחתן ששונה ממה שיש להן, זו פשרה גדולה.

במקרים רבים ההתפשרות היא כורח המציאות, יתכן שהיא בגיל מתקדם, אולי אפילו יש בה איזה מום קל, ואולי מבחינה רוחנית היא בירידה, וקוסם לה להתחתן עם בחור שמגיע מהצד השני של המתרס.

מעבר לזה, יש כאן בעיה אמיתית של התאמה. המנטאליות ביניהם מאד שונה, וזה מתבטא בסוג מוזיקה שאוהבים, הומור, והרבה ניואנסים (קטנים וגדולים), שלא מבחינים בהם בהתחלה. יש לו הרבה צרכים ורצונות שבעיניה נראים משונים, או להיפך, מדי מחמירים ומדי קיצוניים, ויש לה הרבה קודים חברתיים ועניינים, שבעיניו נראים הזויים או מיותרים. וכאשר מתחילים לגדל ילדים ביחד, ומתגלים חילוקי דעות בכל מיני מצבים, נדרשת עבודת המידות עצומה ממש כדי לגשר על הפערים. זה פתח למחלוקות ומריבות רבות מאד.

יותר מזה, עם הזמן מתגלה שגם אם הם מצאו מכנה משותף, המגמות שלהם שונות. הוא בעלייה, הוא מתחזק, הוא רוצה ללמוד ולהתפתח, ומבחינתו הוא קיווה שחרדית מבית תוכל למלא אצלו חסרים מסויימים בתחום הרוחני של המסורת והיציבות, ופתאום הוא מגלה שאצלה זה הפוך, הוא עבורה סוג של פתח לעולם המערבי, והיא במגמת ירידה מסויימת. כל ההנהגות של בעל תשובה נראות בעיניה כהתלהבות מוגזמת שצריך לעצור (או להיפך, כאשר בעלת תשובה מוצאת בחור חרדי).

הכרתי הרבה בעלי תשובה ששכנעו אותי שהם יוצאים מן הכלל, הם תמיד היו מופנמים ושקטים, תמיד חיפשו מישהי כזאת. כמה מהם באמת חיים באושר, וכולי תקווה שכך ימשיכו לנצח, אבל לצערי הרב מאד, כמעט כל השידוכים האלה לא עמדו במבחן הזמן. התחתנו, נולדו כמה ילדים, ואז פתאום התגלו יותר ויותר חילוקי דעות, חיכוכים, מריבות, והסוף לא היה טוב.

בקיצור, בדרך כלל, עדיף לבעל תשובה למצוא בעלת תשובה, ששם יש הרבה מכנה משותף, וסיכוי אמיתי לבנות בית של תורה, יציב ומאושר.

לרכישת ספריו של הרב דן טיומקין 'מקום שבעלי תשובה עומדים', לחצו כאן.