שו"ת ט"ו בשבט

כבוד הרב, אבקש לשמוע על ענייני ט"ו בשבט - מה החג הזה בדיוק?

חמשה עשר בשבט הוא אחד מארבעה ראשי השנה שיש בכל שנה ושנה, ואלה הם: אחד בניסן, אחד באלול, אחד בתשרי וט"ו בשבט. כל אחד מארבעה אלה הוא ראש השנה לענייניו, ואילו חמשה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות.

נפקא מינא למעשרות: הואיל והמעשרות אינם שווים בכל שנה, השנה הראשונה שאחר שנת השמיטה, והשנייה והרביעית והחמישית - שנות מעשר שני הן; והשנה השלישית והשישית - שנות מעשר עני הן, מלבד מעשר ראשון שיש בכל השנים. והואיל ואין מעשרין מפירות שנה אחת על פֵּירות שנה אחרת - איזה הוא היום שבו יוצאת שנה אחת ונכנסת שנייה, חילוקי דינים וזמנים יש בעניין זה בין ירקות ותבואות ופירות האילן; לזה ראש השנה שלו ולזה ראש השנה שלו; ופירות האילן - ראש השנה שלהם חג בט"ו בשבט.

אף על פי שט"ו בשבט נקרא ראש השנה, לא נקרא כן אלא לעניינו, זה שנאמר בפרק הקודם לעניין מעשר פירות האילן, אבל אין בו לא איסור מלאכה, ולא משתה ושמחה, ולא זכר בתפילה. אף על פי כן משנים בו מעט משאר ימים, ונוהגים בו קצת יום טוב: אין אומרים כוחותיה להוציא שמנה ודובשה, יום של שמחה הוא לישראל נוחליה, אוהביה ומצפיה: וכשישראל אוכלין מפֵּרות הארץ ונהנים מטובם, הרי הם מברכים עליהם תחילה וסוף למי שהנחילם ארץ חמדה זו, ומתפללים אליו שיחדש נעוריה ונעוריהם כמקדם, וככל אשר הבטיח לאבותיהם אברהם יצחק ויעקב; ככתוב באותה פרשה שמדברת בשבחה של ארץ ישראל: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָך".

עוד טעם, שראש השנה לאילן הוא גם שעת תפילה ודין גם לאילן. שכך היא מידתו של הקדוש ברוך הוא שבכל תחילת הצמיחה של אחד מברואיו הוא סוקר את כל עיתותיו עד סוף כל מעשיו, ואז עת תפילה היא לבקש על הצלחתו. והתורה המשילה את האדם לעץ השדה, הרי שיום זה מעין יום הדין הוא גם לאדם שנמשל בעץ, וזהו אפיה של אומה זו, של ישראל, שהם שמחים ביום של דין.

יצא הדין כאשר יצא, ובלבד שיראו הכל שיש דין ויש דַיָּן. ומפני שישראל אוהבים דין ושמחים בו, לכן הם יוצאים זכאים בדין. כל זה מספר התודעה.

* * *

האם בט"ו בשבט יש ברכה שצריך לקרוא בעת אכילת הפירות היבשים?

אין ברכה מיוחדת, וכל הלכות הברכות הן כמו בכל השנה. אולם יש תפילה מיוחדת להצלחת היבול הנאמרת ביום ט"ו בשבט במהלך היום, לאו דווקא בעת אכילת הפירות.

התשובות ניתנו על ידי הרב מנשה ישראל והרב בנימין שמואלי, לוקטו ונערכו ממדור השו"ת באתר הידברות