לאישה
אשת חיל: אושרה של האישה בצל האמונה
בהתבוננות עמוקה בשיר אשת חיל, נגלה שהמילים שחיבר שלמה המלך מתארות את הפוטנציאל האדיר שיכולה כל אשה להפיק מעצמה. שם מסתתרת הכוונה מיוחדת עבורך, כיצד להתרומם ברגעים של רפיון. אם רק נשכיל להשתמש בכוחות הנפש והגוף האדירים שבורא עולם נטע בנו, נחיה חיי מתיקות
- הרבנית חדוה לוי
- פורסם י"ב אב התשע"ה |עודכן
בערב שבת כמעט בכל בית יהודי מוקדש שיר מיוחד לעקרת הבית, שיר שחבר שלמה המלך, החכם באדם. שם השיר: אשת חיל.
אשת חיל היא אשה מלאת אמונה שיודעת שתפקידה הוא ברומו של עולם, יודעת שיש שכר לפעולתה וכמו שאומר שלמה המלך בספר משלי, "חכמות נשים בנתה ביתה". והרי ראשית חכמה יראת השם. כאן מסתתר הסוד הגדול בתוכנית האדריכלית של בניית ביתך, יראת השם, לראות את רצון השם בכל צעד. אשה יראת השם היא תתהלל.
בהתבוננות עמוקה נגלה שהמילים שחיבר שלמה המלך מתארות את הפוטנציאל האדיר שיכולה כל אשה להפיק מעצמה. שם מסתתרת הכוונה מיוחדת עבורך, כיצד להתרומם ברגעים של רפיון.
כל אשה יודעת שההתעסקות הרבה במטלות השגרתיות דורשת כוחות נפש וגוף. את לא תמיד יודעת למה את זקוקה יותר, או מה מניע את מה, אבל ברור שהעשייה הפיזית ללא מניע חיובי מתוך הנפש או ללא התבוננות, עלולה בהסתכלות שטחית להצמיח מחשבה שלילית. "הממ... אשת חיל?... אולי משרתת חיל", עלולה תחושה קטנה ומוטעית להסיט אותך אל עבר המחשבה שאת איזו משרתת, והכל מוטל על כתפייך הקטנטנות. ואין כוח, ואין חשק... כולנו יודעות כמה מתסכל לפעול ללא חשק, מתוך כבדות, ובוודאי שזה יגרור בלגן פנימי ונפשי.
ולכן יש לפתוח את היום בתפילה וחיבור לשם. רבונו של עולם, תן לי כוח ורצון לפעול מתוך שמחה.
עלייך למצוא בתוך עיסוקייך זמן להתבוננות. אפילו דקותיים בין מטלות העבודה השגרתית. לצאת ממצב של פעילות רובוטית נטולת רגש ולהתבונן כיצד כל פעולה שלך מחייה ומצמיחה דור חדש, איזה כשרון יש בך לטעת אווירה קסומה ונעימה בביתך, כיצד העיסוק שלך גם מחוץ לבית מלא במסירות ובשליחות.
(צילום: אוראל כהן / פלאש 90)
נניח המשפט "ותעש בחפץ כפיה ותאמץ זרועותיה", מורה לך דרך. העשייה מתוך רצון רק מוסיפה כוח ועוצמה. אשת חיל פועלת בחפץ לב, חפצה בעשייה ומייקרת אותה וככל שהיא פועלת מהמקום הזה היא מקבלת עוז ותעצומות ותאמץ זרועותיה כמו שנאמר חזק ואמץ, בורא עולם משפיע עליה כוחות נפש וגוף כפי שהיא צריכה.
כשהנתינה מגיעה מתוך התבוננות, מתוך רצון שילדייך יהיו מוגנים, בעלי בטחון עצמי ודימוי עצמי נכון, ואת מעניקה להם חום ואהבה הם גדלים מתוך שמחה, את מונעת מעצמך טרדות שמוביל חסך רגשי, את מבינה שההשקעה שלך תגרום שהקשר הזוגי יהיה נעים, שהבית יהיה מקום שרוצים תמיד לחזור אליו, את מונעת המון בעיות ובונה לך מחרוזת שמחות, הרי ההצלחה הזו היא פרי עמלך... וכשישנן תקופות לא פשוטות, קל יותר לעבור אותן.
אשה ניחנה בבינה יתרה ובכוח פנימי לבנות בכל פעם מחדש. במובן הפיזי זה אומר שהיא יכולה לסדר את הבית ואחרי שעה כאילו כלום לא נעשה, צריך לסדר שוב, ערימת הכלים שהודחה לפני כשעה תמלא שוב את הכיור, רחצת את הילדים, ואופס הוא נראה כמו צנצנת פרי...
וכך בורא עולם נתן לך את כוח הדיבור והרגישות להקשיב לבתך הקטנה ולתת עצה טובה, לדעת להאיר פנים גם כשאת כל כך עייפה, להיות שם בשביל כל העולם ולא תמיד בשביל עצמך...
אם רק נשכיל להשתמש בכוחות הנפש והגוף האדירים שבורא עולם נטע בנו, נחיה חיי מתיקות.
צריך לדעת שאשה שלא מבינה את גודל השליחות המופלאה שנתנה לה כמתנה משמים, ממשיכה להתעייף מתוך תלונות על "אין" ועל הקושי, ומבזבזת משאבים על לספר לעולם כמה לא קל.
המזמור מלמד אותנו דרך. כותב שלמה המלך "דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה", היא דורשת ומחפשת צמר ופשתים, ופועלת בחפץ לב מתוך רצון אדיר, ובורא עולם נותן לה כוחות ובריאות כפי שהיא מושכת. היא לא מרימה ידיים ואומרת אין צמר, אין פשתים, עזבו אותי, לא רוצה.
הרצון שלה גובר על כל הקשיים. בלבה של אשת החיל שאיפות גדולות, ובמקום להתמקד בקושי היא מתמקדת ומתקדמת לכיוון ההצלחה. נמצא שמנגינת האמונה היא זו שמנצחת בתזמורת ביתה.
פעם ביקרתי אישה שהייתה מאושפזת זמן רב בבית חולים ופתאום ספרה משהו שהעיק עליה כל כך. היא כעסה על עצמה על שצעקה פעם בביתה ש"נמאס לה והיא לא המשרתת של הבית הזה!"
וכיום, אחרי ימים שלמים שהיא מבלה בבית חולים, לא על אף אחד, היא לא מבינה איך אפשר לומר משפט שכזה. מה היא לא הייתה נותנת, רק כדי לחזור ולשרת את אהוביה, לומר תודה לבורא עולם על כל רגע שנותן לה כוח לעמוד על שתי רגלים, להודות על ילדיה ועל הבלגן והרעש שהם מרעישים לפעמים, רק להיות איתם, לידם, החיוך שלהם, שיאכלו את המטעמים שאני רוצה לבשל. הסיפור הזה, אגב, מסתיים יפה. אמרתי לה שיבוא יום שהיא תיקח מיקרופון, ותלמד נשים לומר תודה ולשמוח במה שיש .ואכן אחרי מספר חודשים פגשתי אותה באחת מההופעות, בסוף הערב היא ביקשה את המיקרופון ובזמן שאני דמעתי מהתרגשות והודיה לשם יתברך, היא סיפרה את סיפור חייה.
הסיפור הזה תמיד מעורר להודות לשם. בשבת הבאה עלינו לטובה, תקראי את המזמור אשת חיל ודעי שהוא נכתב עלייך. ובמשפט "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה", דעי שמסתתר אור גדול, שמורה שיש בך כוחות לסלוח, למחול ולחמול, וככל שתחזיקי שם חזק תקבלי משמים שפע של טוב.
"בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר", יש כאן הבטחה שאם תשכילי לבנות את הממלכה שלך, על פי העצות שמנחיל לנו המזמור הזה, תצליחי להשכין אושר, שלום, שמחה ועוד ברכות גדולות בחייך.
יהי רצון שנזכה לכך.