פרשת ’איפה יוסל’ה’, 55 שנים אחרי

"הילד איננו, יש צו של בית המשפט העליון שאין בידינו לקיימו. יש סבל נורא של ההורים - שאין אנו יכולים לעזור להם במאומה, יש בעיה המסעירה את המדינה ומרבה מחלוקת וריב אחים. אינני צריך להרחיב את הדיבור, חברי הממשלה בתוך עמם הם יושבים ויודעים את הנעשה. אני חש זאת בתוך משרדי". כך אמר גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה – ככתוב בפרוטוקול ישיבת הממשלה 24.6.62 (למניינם).

הימים, ימי חיתולי המדינה. אין יהודי שומר מצוות שלא נתקל במבט העוין ושטוף השנאה של הישראלי הממוצע שהטיח לעברו, "איפה יוסל'ה?". המשפט הזה נשמע יותר ויותר ברחובות קריה ואיים למוטט את מרקם החיים הרגיש והעדין שבין היהודים הנאמנים לה' לבין אלו שלצערנו, עדיין לא.

פרשת היעלמות הילד יוסל'ה שוחמאכר הסעירה את הציבור בישראל בראשית שנות השישים. במרכזה עמד הילד יוסל'ה שסבו, רבי נחמן שטארקס זצ"ל, מיקירי חסידי ברסלב, שהילד נמסר לאחריותו, סירב להחזירו להוריו בשל אורח חייהם החילוני. יוסל'ה הוסתר במקומות שונים בארץ ולאחר מכן הוברח אל מחוץ לישראל, עד שאותר על ידי "המוסד" והוחזר להוריו. הפרשה עוררה רגשות עזים בקרב הציבור בישראל והעלתה את הקריאה (ניתן לכנותה אפילו קריאת הקרב) שהופנתה כלפי הציבור הדתי בכללותו: "איפה יוסל'ה?". פרשת יוסל'ה שוחמאכר גרמה למתח רב בין הציבור החילוני לציבור הדתי בכלל והציבור החרדי בפרט. 55 שנים לאחר תחילת הפרשה מציג ארכיון המדינה מבחר מסמכים, בכללם פרוטוקולים ודוחו"ת משטרה פנימיים, מתוך אוספיו שעוסקים בהיבטיה השונים, ובהם מסמכים שנחשפים לראשונה.

פרק א': מקומות המסתור של יוס'לה

יוסל'ה שוחמאכר יליד 1952 עלה ב-1957 לישראל מברית המועצות עם הוריו אידה ואלתר. בשל קשיים כלכליים מסרו אותו הוריו לסבו, הצדיק רבי נחמן שטארקס זצ"ל. לאחר זמן מה השתפר מצבם הכלכלי של ההורים, והם ביקשו להחזיר את הילד לביתם. אולם הסב סרב בעיקשות למוסרו להורים פורקי העול, משום שרצה לגדל את יוסל'ה כיהודי נאמן למורשת ישראל סבא. בינואר 1960 הוצא יוסל'ה מהישיבה בראשון לציון שבה למד, ובפברואר 1960 הועבר מבית סבו למושב קוממיות. הוריו של יוסל'ה פנו לבית המשפט העליון בבקשה להשיבו אליהם. בית המשפט העליון הורה לסב להשיב את הילד להוריו עד ל-15.2.1960, אולם הסב סירב, גם לאחר שנכלא, בטענה שבתו וחתנו רוצים לרדת לרוסיה, שם עלול חינוכו התורני של הילד להיפגע ואף לרדת לטמיון, רח"ל. מקוממיות הועבר הילד לבני ברק, שם שהה בבתים שונים עד סוף מרס 1960. כל אותו הזמן המשיכה משטרת ישראל לחפש את הילד (יורחב להלן). בשלב זה הוחלט בקרב גורמים חרדיים על מהלך של הברחתו מחוץ לגבולות הארץ.

בתחילת אפריל 1960, הגיעה לארץ רות בן דוד, גיורת צרפתייה (שמה המקורי היה מדליין פריי - Madeleine Ferraille). בן דוד ניצלה את כישוריה האישיים ומיומנותה כסוכנת מחתרת ה"מאקי" במלחמת העולם השנייה וזייפה במיומנות בדרכונה את רישום השם של בנה מ-"Claude" לשם "Claudine". כך הערימה על אנשי ביקורת הגבולות (שניסו לאתר ילד שנחטף). יוסל'ה הוברח מישראל מחופש לילדה ושמה קלודין ביוני 1960.

הפרשה הלכה וצברה עניין ציבורי והחלה גואה בסערה כגלי הים. במרס 1960 פנה הסב רבי נחמן שטרקס לנשיא המדינה יצחק בן צבי, וביקש שיקבלו לריאיון שבו יסביר את עמדתו בנוגע לנכדו. כשעברו חודשים והילד לא חזר להוריו, פנו גם אידה ואלתר שוחמכר לנשיא וביקשו כי ישפיע על הסב להשיב את בנם אליהם. פרט זה פחות נודע בציבור, ודאי לא המסמכים הכרוכים בו המופיעים בארכיון במדינה.

פרק ב': דוחו"ת המשטרה מועברים למפקד המחוז הדרומי

משהתברר לשופטי בית המשפט העליון שחרף פסיקתו מסרב הסב להחזיר את יוסל'ה להוריו, הם הורו למפכ"ל המשטרה חד-משמעית - 'לנקוט בכל הצעדים כדי למצוא את הילד, להוציאו מידי המחזיקים בו ולמסרו להוריו'. המשטרה פתחה בחקירה מאומצת שכללה חקירות של אנשים רבים והפעלת מודיעים משטרתיים. בתחילה נודע לחוקרים כי הילד הוסתר אצל משפחת קוט במושב החרדי קוממיות, ומשטרת ישראל עצרה את רב המושב, הגה"צ רבי בנימין מנדלסון זצ"ל. לאורך החקירה כתבו האחראים עליה דוחות על התקדמותה. במרס 1960 נכתב דוח מפורט ומרתק ובו תיאור השתלשלות הפרשה מראשיתה ותיאור אופיים ופעילותם של גיבוריה. בהמשך מתוארים בדו"ח ניסיונות שעשתה המשטרה להפעיל פוליטיקאים כדי לפשר בין הצדדים. עוד מתוארים היערכותה של המשטרה לחקירה, מורכבותה והקשיים המיוחדים שהיא מעמידה והצעדים שנקטה המשטרה ובהם הקמת צוות מיוחד והפעלת מודיעים משטרתיים.

ביוני 1960 נכתב דוח נוסף ובו מידע על התרחבות הפעולות והתיאור המלא של פרטי הפרשה. בדו"ח, הנושא את התאריך הלועזי 8.6.1960, תחת הכותרת 'דו"ח מאורעות חיפוש אחרי הילד יוסף שוחמכר', נכתב:

1. פעולות המודיעין ואיסוף החקירה בפרשה התגברו והביאו בהתפתחות החקירה לגיבוש מסוים בפרשה המצמצם פחות או יותר את שדה פעולה של החקירה העניפה.

2. נודע, שהרב ויינשטיין, אחד מחברי התאחדות פליטי רבני רוסיה וארצות אחרות בירושלים, היה האיש שלדרישתו נתן הרב פרנק בזמנו את ההצהרה הידועה.

הרב ויינשטין הוזמן אל המפ"ן, ובשיחה בה השתתף הממ"ז, הוסברה לו פרשת הילד שוחמכר כפי שהיא, ועקב זה הסכים לפנות אל הרב פרנק, כדי למסור לו את פרטי השיחה. כעבור יום הודיע שהרב פרנק אינו מוכן עוד להתערב בדבר. בשיחה מאוחרת יותר עם המפ"ן הודה הרב ויינשטיין שהשתדל לפני הרב פרנק להשגת ההצהרה עבור נחמן שטרקס. לאור פניית 3 בחורי ישיבה אלמונית שהביאו לפניו את פרשת יוסף שוחמכר לפי גירסת הסבא.

3. ביום 5.5.60 נערכה על ידי הסמלים טישלר וקרבני בדיקה בישיבת אחי תמימים בראשון לציון, שם נמצא יוסלה לפני העלמו, וכן בת"ת חב"ד הנמצאת בתוך פרדסים בלוד. התוצאות היו שליליות.

חודש לאחר מכן שלח שאול רוזוליו, סגן מפקד המחוז הדרומי של המשטרה, דו"ח אל אגף החקירות שעסק בידיעות שהתקבלו ממודיעים על הוצאתו של יוסל'ה מחוץ לגבולות ישראל ובשמועות שהוא נמצא בלונדון.

חודשים ארוכים חלפו ולמשטרה לא היה קצה חוט של מידע היכן נמצא יוסל'ה. חוקרי המשטרה הפכו כל אבן והגיעו לכל מקום שבו ניתן היה לדעתם לדלות בדל של מידע. אחד החוקרים נשלח בפברואר 1961 למועדון סטודנטים בירושלים שבו התנהל 'ויכוח פומבי על יוסל'ה שוחמאכר וסבו'. צבי רודין, סגן מפקד נפת ירושלים של המשטרה, שלח למפקד המחוז הדרומי דוח על הוויכוח במועדון הסטודנטים. את הוויכוח הנחה פרופ' שאף ניתח את הפרשה מבחינה הלכתית וקבע שאינו מכיר מספיק את הפרשה ולכן אינו יכול לקבוע למי יש טענות צודקות יותר מבחינה עובדתית. אולם על פי ההלכה 'כל הבעיה לא קיימת והסב צודק בדרישתו להציל נכדו משמד ולחנכו בדרכי התורה'.

בספטמבר 1962, לאחר תום הפרשה המטלטלת, נשלח אל מפקד המחוז הדרומי דו"ח מפורט ביותר שסיכם את ההתרחשויות מחטיפתו של יוסל'ה, הסתרתו במקומות שונים בארץ ועד הברחתו מחוץ לגבולות ישראל.

פרק ג': המאמצים הציבוריים להביא את יוסל'ה לחינוך הכללי

משחלפו חודשים ויוסל'ה לא אותר, הוקם 'הוועד הציבורי להחזרת הילד יוסל'ה שוחמאכר לחיק הוריו'. ביום כ"ב אלול תשכ"א, פרסם הוועד קריאה אל אזרחי ישראל וקרא להם: 'הביעו את סלידתכם ממעשה חטיפת הילד מחיק הוריו... הצטרפו למערכתנו להחזרת הילד החטוף'. הוא קרא לכולם לחתום על עצומה שדורשת: 'השיבו את יוסל'ה לביתו! החזירו את יוסל'ה שלנו!".

בקריאה, שהדף המקורי שלה נמצא בארכיון המדינה, נכתב, בין היתר:

"קבוצת מתנדבים מכלל הציבור נרתמה לעבודה להשיב את הילד, והקימה ועד ציבורי אשר ברצונו לממן קרן שתציע פרס כספי לאשר יביא את יוסל'ה לחיק הוריו וגם תישא בהוצאות המערכה...".

"עם ישראל במדינתו החפשית", נכתב בקריאה, "לא יסבול חטיפת ילדים על כל רקע, כי בנפשו הדבר".

הפרשה עוררה כאמור מתחים בין הציבור החילוני לציבור הדתי. אישים וגורמים שונים בתוך המחנה הדתי שחששו מההשפעות המזיקות של הפרשה, רצו לראות בשובו של יוסל'ה אל הוריו. הם עשו מאמצים לפנות אל גורמים בעלי השפעה בתוך המחנה הדתי כדי שיסייעו לסיום הפרשה ולהשבתו של הילד לביתו. עו"ד שלמה כהן-צידון, ששימש פרקליטם של הורי הילד, היה פעיל מאוד במאמצים האלו. ביולי 1961 ניהל חליפת מכתבים עם הרב הראשי לישראל הראשון לציון, הגאון רבי יצחק ניסים זצ"ל, במטרה להביא דמות רבנית בעלת סמכות להתערב בפרשה ולסייע לאיתורו של יוסל'ה. כהן-צידון טען שהפרשה פוגעת ויוצרת רגשות אנטי דתיים בקרב הציבור החילוני, וקרא לראשון לציון להוקיע את המעשה, כאשר לדבריו, רבה של ירושלים, הגאון האדיר רבי צבי פסח פרנק זצוק"ל, העניק הכשר הלכתי להצלת הילד מהחינוך החילוני. הוא קרא לרב ניסים לתרום לסיומה של הפרשה. הרב ניסים השיב שמכיוון שאינו בקי בפרשה וניזון רק מהידיעות בעיתונות, אין ביכולתו לחוות דעה בנדון. פניות נוספות של כהן צידון לא הביאו לשינוי בעמדתו של נסים, לפיה אינו יכול לדון בעניין אלא אם שני הצדדים יפנו אליו. בארכיון המדינה מובאת חליפת מכתבים בין עו"ד כהן-צידו לראשל"צ הגר"י ניסים זצ"ל.

משנודע לסב, הצדיק רבי נחמן שטרקס, שפרקליטה של בתו שסרחה, פנה אל הרב הראשי, מיהר גם הוא לשלוח אליו מכתב. הוא גולל בו את מניעיו באי החזרת הילד, וטען כי הילד נלקח ממנו והוא אינו יודע היכן הוא נמצא. לדבריו, הוא עשה מאמצים רבים לאתר את מקום מושבו של יוסל'ה נכדו. הוא ביקש מן הראשון לציון שיתערב בפרשה, ויקרא למי שהילד בידיו כי ישיב אותו לחיק המשפחה. בארכיון המדינה מופיע מכתב בהקשר זה הנושא את התאריך 31.7.1961.

פרק ד': המאמצים לאיתורו של יוסלה עוברים למוסד – הילד שב הביתה

לאחר שמאמצי המשטרה לאתר את הילד נכשלו והפרשה צברה תשומת לב ציבורית רבה מאוד, הטיל ראש-הממשלה דוד בן-גוריון במרס 1962 על ראש "המוסד" והממונה על שירותי הביטחון, איסר הראל, לאתר את יוסל'ה.

הראל העריך שהילד הועבר לאירופה והפעיל עשרות סוכנים ומתנדבים בחיפושים אחריו בקרב קהילות חרדיות ביבשת. הסוכנים לא הצליחו למצאו שם, אולם אחד מהם סיפר להראל כי בקהילה באנטוורפן מספרים על גיורת בעלת יכולות מרשימות הפועלת במדינות שונות. הראל העריך שהיא קשורה לפרשה, ולאחר מאמצים הצליח לאתר את רות בן דוד. אנשי המוסד גילו כי היא מוכרת את ביתה בצרפת. הם התחזו לאנשי עסקים החפצים לקנות את הבית והצליחו לגרום לה להגיע לדירה שהוכנה לצורך כך בצרפת ולהחזיקה שם. חוקרי המוסד ניסו לדובב את בן דוד במשך שבועות, אולם לא הצליחו לגרום לה לשתף עמם פעולה. במקביל נעצר בארץ בנה של בן דוד, אוריאל, והוא הודה שאמו מעורבת בפרשה. בסופו של דבר הצליח הראל עצמו להוציא מבן דוד את מקום הימצאו של הילד החרדי הנעדר. בעזרת המידע שנתן אוריאל ותוך שכנוע מוסרי גילו סוכני "המוסד" ב-1.7.1962 את יוסל'ה אצל משפחת גרטנר, מחסידי סאטמר, ברובע ברוקלין בניו-יורק.

הנה לשון ההודעה הרשמית של משרד החוץ לכל נציגויות ישראל בעולם (מלבד וושינגטון) על מציאת יוסל'ה בניו יורק, שיצאה ביום 1.7.62 תחת הכותרת הבהולה 'מידי':

ההודעה הרשמית בענין יוסל'ה שוכמכר לאמור: אחרי חיפושים ממושכים בישראל ואירופה הצליחו שלטונות ישראל לגלות מקום הימצאו של ילד המכונה יעקב גרטנר, אשר יש הצעה סבירה כי זהותו האמיתית היא יוסף שוכמכר. ידיעה על כך נמסרה לשלטונות ארה"ב. הילד נמצא עכשיו בשמירת שרותי ההגירה האמריקנים עד לברור העניין. עד כאן. הימנעו מכל פרשנות.

בפגישה בין יוסל'ה לאמו שנערכה בניו יורק, התנכר הילד לאמו, וטען ששמו יענקל גרטנר. אך לאחר שהראתה לו תמונות מילדותו, נאות לשוב לחיקה. הילד נטש את דרך האבות והלך לבית הוריו החילוניים.

לאחר סיום הפרשה, צבי אהרוני, מבכירי "המוסד", מתח ביקורת על פעילות "המוסד" בנושא: "עשרות אנשי מבצעים, חוקרים ודסקאים התעסקו ארבעה חודשים רק בחיפוש אחרי יוסל'ה. זאת הייתה ממש אובססיה של איסר, וזה בא על חשבון מבצעים אחרים". (ראה עוד על כך בהרחבה בספר 'המוסד' מאת ד"ר מיכאל בר זוהר והעיתונאי ניסים משעל).

לאחר סיום הפרשה, החליטה הממשלה שלא למצות את הדין עם כל המעורבים בפרשה. הכוונה במהלך זה הייתה להפחית את המתח והאיבה הרבה שיצרה הפרשה בין הציבור שומר המצוות לזה שלצערנו אינו. (כך לפי פרוטוקול ישיבת הממשלה מ-15.7.1962).

שנה לאחר שובו של יוסל'ה מארה"ב, חתם הנשיא שז"ר על חנינה לדודו של יוסל'ה, רבי שלום שטארקס, שהוסגר מבריטניה לישראל בעקבות הסיוע שהגיש לפעולות המקצועיות והמתוחכמות עד לעייפה. (שלום שטארקס עורר סערה בישראל, כאשר עתר לבית המשפט העליון הבריטי נגד הסגרתו, בטיעון כי הוא מירושלים – שאינה חלק מישראל. עתירתו, יצוין, נדחתה).

יוסל'ה שב לחיק הוריו החילוניים, ונטש את אמונתו ודתו. הוא התגייס לכור ההיתוך של צה"ל ב-1970. בהמשך שירותו היה קצין בחיל התותחנים, ולאחר מכן עבד במשך כמה שנים בחברת IBM. הוא מתגורר ביישוב שערי תקווה ומכהן כחבר בוועד היישוב.

* * *

סוף צובט-לב לפרשה המפורסמת הזו של העלמת יוסל'ה, אבל מכל-מקום, היא לימדה אותנו, הציבור שומר האמונים, פרק במלחמה העיקשת למען שמירת חייו היהודיים של ילד יהודי. ושיפה אפילו שעה אחת של שמירת מצוות בעולם הזה. מבלי להצדיק את החטיפה, ניתן לסכם ולומר שיוסל'ה, כמו גם 'ילדי טהרן' רבים, נטמע בחיים נטולי אמונה ויהדות בישראל.

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com