הקונסרבטוריון החרדי: מנגינה שאי אפשר להפסיק

נעמי פרל לא למדה מוזיקה בקונסרבטוריון חרדי. כשהייתה ילדה, לימודי מוזיקה מאורגנים בציבור החרדי פשוט לא היו קיימים. פרל, שגדלה במשפחה 'יקית' לאם שהחליטה כי ביתה תנגן בפסנתר עוד בטרם נולדה, קיבלה שיעורי מוזיקה קלאסית ופסנתר באופן פרטי. "הייתי מאד בודדה באהבתי למוזיקה", היא נזכרת.

אחרי שסיימה את התיכון, פרל המשיכה בלימודי מוזיקה פרטיים לצד לימודי חינוך מיוחד. "עסקתי בחינוך מיוחד, וגם נתתי שיעורי פסנתר בביתי", היא מספרת. ואז, בוקר אחד, בשנת 1988, היא פתחה את עיתון המודיע וראתה מודעה צנועה: קונסרבטוריון חרדי נפתח, והוא מחפש מורים. "נדלקתי", היא אומרת בחיוך.

את הקונסרבטוריון החרדי, סניף של 'רון שולמית', הקונסרבטוריון הראשון בארץ שנוסד לפני יותר ממאה שנים, פתח בירושלים הרב אריה חסיד, מוזיקאי, פסנתרן, רב ואיש חינוך. את הסניף החדש, חלוץ עולמי בחינוך מוזיקלי חרדי, הוא פתח בשכונה החרדית הר נוף..הוא גייס קומץ מורים למוזיקה, שביניהם נמנתה נעמי פרל. הקונסרבטוריון החדש חולל מהפכה של ממש בעולם החרדי: פתאום, נפתחה אפשרות ללימודי מוזיקה מקצועיים ברמה גבוהה – ועל טהרת הקודש. "פתאום בנות התחילו לנגן. זה יצר צורך כפול: השטח ביקש מורות מקצועיות למוזיקה מתוך הציבור החרדי, והבנות שלנו גדלו ורצו להפוך את האהבה למוזיקה למקצוע". הצורך הזה גרם לקונסרבטוריון לפתוח מסלולים למוזיקה בכמה סמינרים גדולים. לפני 11 שנים, הלך הקונסרבטוריון צעד נוסף קדימה: נעמי פרל, שסיימה לימודי תואר ראשון ותואר שני במכללת לווינסקי, החליטה לפתח תכנית שתכשיר מורות להוראת כלי. "היינו הראשונים שנתנו תואר אקדמי לבנות חרדיות, בזכות התכנית של לווינסקי שפתחנו". בוגרות התכנית מבוקשות מאד וממלאות שלל תפקידים ברחבי הארץ: מורות למוזיקה, ריתמיקאיות, מנצחות מקהלה, ועוד

המיוחד במהפכת לימודי המוזיקה החרדית, אומרת פרל, הוא האופן בו היא מושכת אליה תלמידות ממש מכל קצוות הקשת החרדית. "הייתה אצלנו אפילו נינה של הרב אלישיב. יש תפיסה חיובית מאד של העיסוק במוזיקה: אמנות ככלי לעבודת הבורא".

ממקומה כמנהלת הקונסרבטוריון, פרל רואה את השינוי העמוק שחל  בציבור ביחס למוזיקה. אם בעבר מוזיקה נתפסה כחוג פנאי נחמד, היום מדבירם יותר על 'חינוך מוזיקלי'. "זהו מערך חינוכי של ממש. יש מורים מקצועיים מאד. נכנסו לאופנה כל מיני כלים קלאסיים. בציבור החוצניקי הירושלמי, למשל, תמיד עסקו במוזיקה, אבל פתאום זה נכנס לחברה הירושלמית השורשית, ומצאנו כאן מאגר כישרונות ענק. מוזיקאים שבאים מבחוץ גם אומרים שאצלנו התלמידות מגיעות להישגים מהר מאד, וזה לא פלא. אדם חרדי מותאם מאד למאמץ שדורשים לימודי מוזיקה: הוא רגיל לעמול קשה למען הישג רוחני, רגיל בחיית סיפוקים". בהתאם לכך, המוזיקה הקלאסית רואה פריחה יוצאת דופן דווקא בציבור החרדי: "כשקונסרבטוריונים אחרים נסגרו, שלנו פרח." בקונסרבטוריון לומדות כיום כמאה בנות חרדיות.

באיזה גיל את ממליצה להתחיל לימודי מוזיקה?

"אני מציעה להתחיל בגיל ארבע-חמש עם חוג טרום כלי. נגינה ממש דורשת ריכוז וכוח, וכדאי שהילד ייחשף קודם להרבה מוזיקה באופן חוויתי לפני שיגיע לחלק הקשה יותר. לימודי נגינה בכלי אני ממליצה להתחיל אחרי שהילד רכש את הקריאה – אז אפשר לערוך איבחון ולהתאים לו כלי".

כמובן, היא ממהרת לסייג, יש גם תלמידות מוצלחות שהתחילו ללמוד רק בגיל הנעורים, אבל: "אם רוצים להתמקצע כמו שצריך, כדאי להתחיל מוקדם".

את ממליצה לכל אחד לשלוח את הילד ללימודי מוזיקה, או רק למי שהילד שלו מפגין כישרון?

"אני חושבת שלהורים יש אחריות לפתח את הכישרון המוזיקלי אצל כל ילדיהם. לימודי מוזיקה זו מתנה לכולם – זה אושר שמלווה אותך לכל החיים. זה הופך אותם לרגישים יותר, מעניק קריאת מציאות אחרת. המוזיקה גם משליכה לתחומים אחרים בחיים. ראינו את זה אצלנו – וזה גם מוכח במחקרים – שילדים ובני נוער שמנגנים מפגינים יכולות קוגניטיביות והישגים לימודיים טובים יותר".