טסט ראשון לצדק: דבר תורה לפרשת שופטים

"מה אלוקים רוצה ממני?" פנה אברך נסער בשאלה לגאון רבי שלמה וולבה, מגדולי המוסר שחיו עימנו עד לפני עשר שנים. למראה מבטו השואל של הרב, פירט האברך:

"יצאתי הבוקר לכיוון מקום הלימוד שלי, הגעתי לכביש וחציתי אותו. משאית אדירת מימדים חרקה בקולות זוועה ונעצרה סנטימטרים בודדים ממני... יכולתי באותו הרגע למות מיתה משונה. מה אלוקים רוצה ממני?!"...

הרב וולבה הביט בו במבט חודר. "עברת במעבר חציה? הסתכלת ימינה ושמאלה כשחצית את הכביש?"

האברך הנבוך גימגם, ונעלם מהאזור...

***

פרשתנו הפותחת בציווי לשים "שופטים ושוטרים", מזהירה שאלו הממונים על הצדק יהיו גם ישרים. שלא יטו את המשפט ולא יעשו איפה ואיפה בדין. אולם אז מוסיפה התורה ציווי שנראה ככפילות לשון שנועדה רק עבור הפן הסגנוני של הדברים:

"צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ".

מהי המשמעות הכפולה של "צדק צדק" המופיעה בפסוק זה?

לפני שנבאר עומק רעיוני כלשהו, מחויבים אנו לתהות על פשוטם של דברים. רוב המפרשים נוקטים שהאזהרה "צדק צדק תרדוף" היא לשמוע את שני בעלי הדין היטב. ונבאר בקצרה את הרעיון: כל אחד מבעלי הדין בטוח שהוא הצודק. אם אנו נשמע רק צד אחד, קרוב לוודאי שנזדהה עימו בכל לב. וכאשר נשמע את השני, סביר להניח שכבר הראשון לא יהיה "כל כך" צודק – אם בכלל...

לכן מצווה התורה את הדיינים: גם כאשר אתם לא מטים את המשפט, עדיין מחויבים אתם לשמוע בו זמנית את הטענות, ולמרות שכל אחד מבין השניים בטוח ש"הצדק" עמו – אתם צריכים להחליט מי מביניהם הצודק.

אנחנו, לפחות בינתיים, לא דיינים ולא שופטים. כיצד נוגעת מצוה זו לנו?

רבי יוסף שור, תלמיד חכם גדול, נתמנה לנשיא בית המשפט באוסטריה. בית המשפט מטעם השלטונות. תחתיו כיהנו מספר שופטים גויים שהיו סגנים לו. באחד הימים הגיע לפני בית המשפט תביעה אודות יהודי שהיו חמישה גויים שהעידו שראו אותו במו עיניהם מצית שריפה באחד מהבתים בעיירה הסמוכה לעיר הגדולה.

בזה אחר זה עלו העדים, עדותם נשמעה אמינה מאוד, והשופטים לא מצאו בה כל סרך. כל אותו הזמן ישב רבי יוסף שור ושתק. השופטים סברו שהוא מתבייש בכך שאין לו פתחון פה להגן על מעשהו של בן-עמו, ולכן כתבו פסק דין ערוך ומנומק לחייב את היהודי בשלוש שנות מאסר, שכן הבתים עשויים היו עץ וקש, ומעשהו סיכן את כל בתי העיירה.

כאשר ביקשו מרבי יוסף שיחתום כנשיא בית המשפט על פסק הדין, הודיע נחרצות: אני סבור שעלינו לחייב את חמשת העדים בשנתיים מאסר כל אחד, על כך שהעידו עדות שקר...

לשופטים הנדהמים בתפנית שחלה בו, הסביר בטוב טעם: "רואים אתם את הנאשם. דל בשר ורזה הוא. נניח שאכן הוא זה שעמד והצית את השריפה. אך כנגדו עמדו – לפי עדותם המוצהרת לפני רגעים מספר – חמישה גברים חסונים ובריאים. אף לא אחד מהם ניסה למונעו בכח ממעשה שפל זה, אפילו לא טרחו להביא מים לכבות את האש...

"אין זאת אלא שעדי שקר הם. כי אילו אכן היו רואים את המעשה, לא היו באים לכאן להעיד עליו, אלא היו נוטלים אחריות ועוצרים אותו". לאחר חקירה קצרה של העדים נשברו כולם והודו ששקר ענו ביהודי.

***

הרבה דברים לא מסתדרים בחיינו כפי שהיינו רוצים. לעתים זה לא נורא וממשיכים הלאה, ולפעמים זה מטלטל ומוכרחים לעצור את השגרה, כמו משאית שכמעט מקפדת פתיל חיים ברגע.

ברגעים אלו אדם מחפש מי ש"עשה לו את זה", וכיון שהוא הרי מאמין בבורא עולם ובהשגחה פרטית והוא יודע כל כך טוב ש"הכל ממנו יתברך" – אינסטינקטיבית הוא נושא עיניים לאחראי לכל מה שקורה סביבו ושואל "למה?"...

ייתכן לפרש את כפל הלשון של "צדק צדק תרדוף" בצורה כזו: טרם שאתה מחפש סיבות "צודקות" מדוע קרו לך מאורעות שאינם צודקים, כדאי לבדוק כמה אחוזי אחריות לפנצ'ר שקרה אתה נושא על גבך.

ברוב המקרים יראה האדם שלמרות שהכל בידי שמים, הבחירה כיצד להתנהג - בידיו. ומצב כזה שבו אני יודע שאני האשם במצבי, נותנת לאדם רגיעה מסוימת ויכולת התמודדות. הדבר טוב לו אף לאיכות החיים: "צדק צדק תרדוף – למען תחיה"...